רקע וחזית המחלוקת
1. לפניי ערעור על פסק דיני של בית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כבוד השופטת ע' רביד) בתיק ב 4892/04, לפיו הורשע המערער בביצוע עבודות בניה ללא היתר בניגוד לסעיפים 145 ו- 204(א) ל
חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "
חוק התכנון והבניה" או "
החוק") והתקנות על פיו.
הבניה הבלתי חוקית בגינה הורשע המערער הינה התקנת ארובה בגובה 8 מטר על גבי קיר חזיתי של ביתו ברח' מהלל העדני 7 בתל-אביב, הידוע כחלקה 94 בגוש 6129 (להלן: "
הבית"). על המערער נגזר לשלם קנס בסך 2000 ש"ח ואגרה בסך 196 ש"ח, וכן ניתן צו להריסת הבניה הבלתי חוקית.
2. מלכתחילה היה הערעור מופנה הן נגד הכרעת והן נגד גזר הדין.
בבית משפט זה, בדיון בבקשת המערער להארכת מועד להגשת הערעור, שהתקיים בפני
כבוד השופט ד' רוזן ביום 18/09/2007 צמצם המערער את ערעורו לשאלה אחת ויחידה: "
האם הותר לו, על פי היתר שקיבל מעיריית תל-אביב, לבנות ערובה - אם
לאו". כב' השופט רוזן קבע כי "
סוגיה זו, וזו בלבד - אמורה להידון בבית משפט של ערעור". (החלטה מיום 18/09/2007, עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 6-8 ). אשר על כן אינני מוצאת מקום להתייחס לטענותיו של המערער החורגות מסוגיה זו (מה גם שכל טענותיו כבר הועלו בפני בית המשפט קמא ונדונו ביסודיות ובהרחבה בפסק-דינו).
עובדות הצריכות לעניין
3. אין מחלוקת כי המערער הינו הבעלים של הבית והשתמש בו בשעת ביצוע העבירה וכן אחראי להתקנת הארובה. אין גם מחלוקת כי הארובה נבנתה במועד כלשהו שקדם לחודש אפריל 2003.
אין גם מחלוקת כי בחודש אפריל 2003 הגיש המערער למינהל הנדסה של עיריית תל-אביב בקשה להיתר בניה לפי חוק התכנון והבניה. הבקשה (המסומנת בתיק מוצגים כת/13) קיבלה את המספר 230511 ר והתייחסה למספר שינויים ותוספות לבית, ובכללם היתר לארובה קיימת. הארובה סומנה בתרשים של "חזית מזרחית-צפונית" והודגשה בצבע צהוב, דהיינו "מיועד להריסה" (פסקה 9 להכרעת הדין).
4. בעקבות התנגדויות השכנים והרשות לאיכות הסביבה אושרה הבקשה באופן חלקי בלבד: בהתאם להחלטת רשות רישוי מיום 01/09/2003, בבקשה מס' 230511 ר (מוצג ת/15) הוחלט "
לא לאשר את הארובה, שכן היא מהווה הפרעה ומטרד לסביבה". ביצוע העבודות שאושרו (מדרגות, פרגולה) הותנה במפורש בהריסת הארובה ובקבלת אישור מחלקת הפיקוח על הבניה על כך (ת/15, פסקה ב').
מתוקף החלטה זו הסיר המערער את הארובה ובחודש ספטמבר 2003 מצא המהנדס מטעם העיריה כי על החזית הרלוונטית של הבית אין ארובה.
5. ביום 02.11.2003 הגיש המערער בקשה לתיקון הבקשה להיתר (או שמא בקשה חדשה להיתר) (להלן: "
הבקשה השניה"), המסומנת בתיק המוצגים כמוצג ת/14 (חלקים מסוימים של מוצג זה הוצגו גם על-ידי המערער כחלק ממוצג נ/3). בתרשימים של הבקשה השניה
לא שורטטה הארובה - ולעניין זה מקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא, אשר דחה מכל וכל את גרסתו הבלתי מהימנה והבלתי סבירה בעליל של מר רפי חגי (עד מומחה מטעם המערער) שטען כי קו אנכי בודד בתרשים של חזית מזרחית-צפונית, מסמן ארובה.
אלא שבפרק ב' לבקשה השניה שכותרתו "מהות הבקשה", לאחר המילים "שינויים פנימיים הכוללים" שבטופס, נוספו המילים: "כניסה נפרדת למרתף פרגולה בחצר וארובה".
6. ביום 09/11/2003 ניתן למערער היתר מספר 230703, המתייחס לתוכנית מס' 230511ר מיום 27/04/2003, דהיינו לבקשה הראשונה (ת/13). היתר הבניה מסומן בתיק המוצגים כמוצג ת/8 ונאמר בו: "
על פי אישור של רשות הרישוי בישיבתה מס' 417 מיום 01/09/2003 מותר להקים במקום המתואר לעיל: אישור מצב קיים לשינויים הכוללים בנית מדרגות לא מקורות לכניסה נפרדת למרתף, חלוקת המרתף לחדר כושר וחדר משחקים ובניית פרגולה בחצר האחורית בניין קיים בן 2 קומות מעל מרתף - קוטג' צמוד קרקע עבור יחידת דיור אחת.
הערה: ההיתר אינו בא כדי לאשר כל בניה אחרת הקיימת על החלקה מלבד המבוקש בבקשה זו".
על גבי הבקשה
השניה הוטבעה חותמת רשות רישוי ובה נאמר, בין היתר: "הריני לאשר
כי לספח זה צורף היתר בניה/שימוש מס' 230703 מיום 09/11/2003 ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו". מתחת לחותמת צוין מספר 230511ר.
7. מתלונה שהוגשה נגד המערער ביום 30/11/2003 (מוצג ת/9א) עולה כי כבר ביום 22/11/2003, לכל המאוחר, התקין המערער שוב את הערובה.
טענות המערער
8. בהודעת הערעור טען המערער כי ניתן לו היתר כדין להקמת הארובה וכן הוסיף שלל של טענות מן הגורן ומן היקב - כגון כי בניית הערובה "אינה כרוכה בהשגת היתר", טענת זוטי דברים, הגנה מן הצדק, פגמים דיוניים בהליך בבית המשפט קמא, הבטחה מינהלית, טעמים לא רלוונטיים לקבלת החלטות העיריה וכו'. אלא שלאור צמצום חזית המחלוקת כאמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בטענות נוספות אלה אשר ממילא זכו להתייחסות ממצה של הערכאה הדיונית.
המסגרת הנורמטיבית
9. בהתאם ל
תקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת), תשכ"ט-1968, אשר היו בתוקף במועד הגשת הבקשה בחודש אפריל 2003, הוגדרה הקמת תנור הסקה דירתי וארובה כ-"עבודה מצומצמת" ש
טעונה היתר (ראה: הגדרת "עבודה מצומצמת" בתקנה 1 וגם את תקנה 3). ויודגש כי בניגוד לטענת המערער (למשל, בסעיפים 8 ו-15(ו) ו-(ז) להודעת ערעור) בין השיקולים שעל הרשות לשקול בעת הדיון בבקשה להקמת ארובה נמנים לא רק שיקולי בטיחות קונסטרוקטיבית, אלא גם השיקולים של
איכות הסביבה: לא בכדי נקבע בתקנה 3(א)(4) כי על המבקש למסור למהנדס פרטים על סוג התנור וסוג הדלק.
10. בחודש ספטמבר 2003 נכנסו לתוקפן
תקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת), תשס"ג-2003 (להלן: "
תקנות חדשות") אשר החליפו את התקנות הנ"ל משנת 1968 - אם כי על הבקשה שהוגשה לפני מועד תחילתן של התקנות החדשות יוסיפו לחול התקנות הישנות (ראה: תקנה 8(ב) לתקנות חדשות).