אני מקבלת את הערעור ומזכה את המערערים מהעבירות בהן הורשעו בבית משפט השלום.
ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (כב' השופטת ליאורה פרנקל), שהרשיעה את הנאשמים בעבירה של ניהול מוסך ועסק לחלקי חילוף לרכב ללא רישיון, ואת המערער 2 בעבירה של אחסון כלי רכב ללא רישיון.
1.
רקע הדברים
המשיבה הגישה נגד הנאשמים כתב אישום שיחס להם ניהול עסקים רבים ללא רישיון. בנוסף לעסקים בניהולם הורשעו המערערים, הואשמו המערערים גם בניהול מסגריה, ייצור תריסים, ייצור דודי שמש וזגגות, הכול ללא רישיון. מדובר במתחם הידוע כ"מוסך הגבעה" (כתובתו לצורך כתב האישום היא - רחוב כביש 4). המערערים זוכו מכל האישומים, פרט, כאמור, לניהול מוסך ועסק לחלקי חילוף ללא רישיון.
2.
טענות הצדדים
המערערים טוענים כי המשיבה לא הביאה כל ראיות הקושרות את הנאשמים לעבירות בהן הורשעו. לטענת המערערים, היה על בית המשפט לזכות אותם גם מהאישומים בהם הורשעו, כפי שזיכה אותם מיתר האישומים. אשר למפקחת שעל עדותה הסתמך בית המשפט, טוענים המערערים כי המפקחת, כפי שהעידה כלל לא ביקרה במקום.
המערערים טוענים כי מעבר לעובדה שהמאשימה, המשיבה לא הביאה ראיות המבססות הרשעה, הם טרחו והביאו ראיות פוזיטיביות מהן עולה כי לא ניהלו עסק במקום. המערערים טוענים לעניין זה, כי הביאו לעדות את רואה החשבון של החברה והביאו מסמכים המעידים על כך שלנאשמים לא הייתה כל הכנסה מניהול מוסך או מכירת חלקי חילוף.
המערערים טוענים כי הראיה שביססה את ההרשעה במכירת חלקי חילוף ללא רישיון היא רישיון סחר שחודש על ידם. לטענתם חידשו את הרישיון, על אף שלא עשו בו שימוש שכן הוצאת רישיון כאמור כרוכה בקשיים רבים, בעוד שעלות חידושו היא 200 ש"ח לשנה.
המערערים טוענים כי המערער 2 עוסק בשיפוץ מכוניות ישנות כתחביב, ולשם כך עושה שימוש במתחם ה"מוסך", אך כיון שמדובר בתחביב, לא היה מקום להרשיע אותו בניהול עסק מסוג כלשהו. לעניין אחסנת מכוניות טוענים המערערים כי סעיף זה כלל לא נכלל בכתב האישום, והמערער 2 הורשע בו כיון שטען כי הוא מחזיק מכוניות ישנות לשיפוץ כתחביב.
ב"כ המערערים טען בדיון כי הרקע להגשת כתבי האישום היא העובדה שעירית חולון מנהלת, לדבריו, "מרדף" אחרי המערער 3, יאיר לוי, בשל ויכוח בשאלה האם פלש לאדמות מדינה אם לאו. את טענתו זו תומך ב"כ המערער בפסק דין של כב' השופטת ריבי צוק, מבית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (ת.פ. 8140/03 מדינת ישראל נ' יאיר ליו, מיום 8.5.06), שהתחשבה, לעניין העונש, בעובדה שנפלו ליקויים רבים בדו"חות שהוגשו נגד המערער 2 באותו עניין על פי חוק השמירה על הניקיון. כב' השופטת צוק ציינה כי: "אופן התבטאותם של בעלי תפקידים בעירייה עורר בצדק תחושת רדיפה אצל הנאשם".
המשיבה טענה כי מדובר במתחם שהוא, לדבריו: "מיני אזור תעשיה, פיראטי כל כולו מתנהל במבנים שכולם בנויים ללא היתר..." לטענתו, הפיקוח העירוני הגיע למקום מספר רב של פעמים. עם זאת, אישר ב"כ המשיבה כי המפקחת האחראית, גב' לריסה קול, בקשה לווי משטרתי כשעליה להיכנס למתחם בשל איומים, לטענתה, של מר יעקב לוי ואף אלימות כלפיה. לאור האמור הוגש כתב האישום לגבי כל העסקים שבמתחם.
לעניין ההרשעה טוען ב"כ המשיבה כי הוגשו די ראיות לכך שמתנהל מוסך במקום, גם אם הוא מתנהל להנאתו של מר יעקב לוי עצמו, ומבלי שנגבה כסף בגין תיקונים. לדבריו, אם מדובר ב"כלכלה שחורה" ואין הכנסות רשומות, אין בכך לגרוע מהעובדה שמדובר בעסק הטעון רישוי.
3.
פסק הדין נשוא הערעור
כב' השופטת ליאורה פרנקל, דנה בכל סעיפי האישום שייחסו למערערים כאמור, ניהול ללא רישיון של כל העסקים במתחם. השופטת קמא הניחה, לצורך פסק הדין כי כל העסקים המתנהלים במקום מתנהלים ללא רישיון עסק, וחלקם אף ללא היתר בניה (אף כי עניין זה לא יוחס למערערים במקרה שלפניי). על כן דנה השופטת פרנקל, למעשה בשתי שאלות.
הראשונה, האם המערערים מנהלים את כל העסקים המנוהלים במתחם ושבגינם הוגש כתב האישום. זאת, באמצעות אחרים (כאמור בסעיף 14(ב) לחוק רישוי עסקים.
השנייה, האם, לאור הודאתו של המערער 2 לפיה הוא עוסק במקום בשיפוץ מכוניות ישנות כתחביב, האם הדבר מהווה עבירה על חוק רישוי עסקים.
בית המשפט זיכה את המערערים, כאמור, ממרבית פרטי האישום, הנוגע לעסקים שרק הושכרו ע"י המערערת 1 לאחרים. בית המשפט ציין כי התביעה סמכה את ראיותיה בעיקר על עדותה של המפקחת, הגב' לריסה קול. אולם, על אף שלדברי גב' קול ביקרה במקום עם ליווי משטרתי לא מצאה לנכון להיכנס לבתי העסק השונים העוסקים, לדברי העדה בייצור תריסים, נגריה, דודי שמש, מסגריה, חלקי חילוף וזגגות. בית המשפט לא קיבל את עדותה לגבי כל העסקים אליהם לא טרחה להיכנס, דווקא בשל העובדה שהגיעה בליווי משטרתי.
השופטת קמא ציינה כי היא מאמינה לדברי המפקחת, לריסה קול, כי המערערים 2 ו-3 אמרו לה בביקורה כי הם אחראים לכלל העסקים במתחם, אך סברה כי אין בכל כדי להטיל עליהם אחריות פלילית, בעיקר לאור העובדה, כאמור, שהציגו חוזי שכירות לגבי השכרת נכסים לשימוש אותם עסקים. השופטת קבעה כי לא ניתן לראות בדברי המערערים למפקחת הודיה, כאמור בסעיף 12 לפקודת הראיות.
בית משפט קמא הרשיע את המערערים בעבירות של ניהול עסק לחלקי חילוף משומשים לרכב ובעבירה של ניהול מוסך וכן הרשיע את המערער 2 בעבירה של אחסנת רכב, הכול ללא רישיון ובניגוד לחוק רישוי עסקים. כיוון שהמפקחת שביקרה במקום לא פרטה מה ראתה במקום (למעט לעניין השיחה עם המערער 3), התבסס בית המשפט, על ראיות חיצוניות כמו חידוש רישיון לסחר בחלקי חילוף, והעובדה שהמקום שימש בעבר כמוסך. לגבי הרשעת הנאשם 2 התבסס בית משפט קמא על העובדה שהמערער 2 הודה כי הוא משפץ במקום מכוניות ישנות כתחביב.
השופטת פרנקל הבהירה כי שיפוץ מכוניות עונה על הגדרת מוסך וכי העובדה שמדובר בתחביב ולא למטרות רווח אינה מוציאה את העסק מתחום חוק רישוי עסקים.