עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
80051-08
30/06/2008
|
בפני השופט:
יהודית שיצר
|
| - נגד - |
התובע:
1. ל.מ נווה צדק ניהול מסעדות
2. אדרטי רונן
עו"ד לב יצחק
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
עו"ד חיותה רובינשטיין
|
| פסק-דין |
ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת מרגולין-יחידי) בר"מ 17117/06 מיום 8/1/08 אשר דחה את בקשתם של המערערים לתשלום הוצאות הגנה ופיצוי בגין זיכויים מכתב האישום שהוגש נגדם.
(יצויין, כי המערערים כתבו בערעורם כי העתירה להוצאות "
לפי סעיף 80 לחוק סדר הדין הפלילי" אך הכוונה כנראה הייתה לסעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז-1977).
ההליך בביהמ"ש קמא
:
1. כנגד המערערים הוגש כתב אישום בתיק ת.פ
08060017117. בגין הנחת שולחנות וכסאות מחוץ לעסקם של המערערים בשטח הציבורי ללא היתר.
ביום 17/12/08 הגישה המאשימה לביהמ"ש קמא מסמך הנושא כותרת:
"צירוף מסמכים והודעה בדבר חזרה מאישום" הוא נספח ד' לכתב הערעור (להלן:
"החזרה מאישום"). את חזרתה מהאישום נימקה המאשימה בכך ש:
"במהלך הבירור הוברר למאשימה, כי אכיפה נגד העסק בנושא הנחת שולחנות וכיסאות ללא היתר היתה מינורית ביותר. המאשימה סבורה, כי היה לנאשמים יסוד לחשוב כי אכיפת חוק העזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ח-1980 לגבי עסקם הופסקה...".
ביום 17/12/07 החליטה השו' מרגולין-יחידי לקבל את החזרה מאישום ופסקה כי:
לאור הודעת המאשימה בדבר חזרה מן האישום ושלב הדיון, אני מזכה את הנאשמת מ'האישום המיוחס' לה. זכות ערעור כדין. בנסיבות של חזרה מאישום מצד המאשימה אין מקום שביהמ"ש יידון בטענות הצדדים ועתירת המאשימה כי ביהמ"ש יכריע בדבר טענת 'כבר זוכיתי', נדחית בזאת".
החלטת בית משפט קמא
2. בעקבות זיכויים בת.פ הנ"ל הגישו המערערים בקשה לפסיקת הוצאות הגנתם, (בר"מ 17117/06).
בהחלטתו מיום 8/1/08 דחה ביהמ"ש את בקשת של המערערים להוצאות ופסק כי:
א. בהתאם להוראות סעיף 80 לחוק, על המבקש הוצאות הגנה להראות אחד מהשניים: 1. לא היה יסוד לאשמה, מונח אשר משמעותו פורשה בפסיקה כך "שבהתאם לתשתית הראייתית, לא היתה כלל הצדקה להגשת כתב האישום". 2. נסיבות אחרות המצדיקות זאת.
ב. ביהמ"ש קבע כי במקרה דנן לא התקיימה החלופה הראשונה "לא היה יסוד לאשמה", בין היתר, כיוון שחזרתה של המאשימה מכתב האישום "
לא התבססה על פגם ביסודות העובדתיים אלא על העובדה שבעבר זוכו הנאשמים באותן נסיבות (הגם שהורשעו ביחס למקום נוסף בנסיבות, שלטענת מאשימה, לא היו שונות מהותית)". כמו כן נקבע, כי הסיבה שהמאשימה חזרה בה מהאישום הייתה
"שאין לעמוד על ההליך ללא אזהרה מפורשת וברורה טרם הגשת כתב אישום".
ג. באשר לחלופה השנייה, קיומן של "נסיבות מיוחדות", ביהמ"ש קמא לא התרשם שהגשת כתב האישום נעשתה ברשלנות. ביהמ"ש ביסס קביעתו בין היתר
"על רקע קיומם של פס"ד סותרים של עראכה ראשונה (ביחס למקום נשוא העבירה ומקום סמוך בחזקת הנאשמים)".
טענות המערערים:
3. בערעורם טוענים המערערים כי נפל פגם בעצם הגשת כתב האישום שהוגש ברשלנות כיוון שלגבי המקום נשוא כתב האישום הוגש כבר בעבר כתב אישום בגין אותן עבירות וביהמ"ש זיכה את הנאשמים. לטענת המערערים, משידעה המשיבה כי קיים פס"ד מזכה לטובת המערערת, היא לא הייתה צריכה להגיש פעם נוספת כתב אישום. מדובר פה בחוסר הגינות בסיסי כלפי האזרח. כמו כן, המערערים טוענים כי פסה"ד המרשיע אליו התייחסה השופטת בהכרעתה (אשר קבע, כי המקום בו הוצבו הכיסאות והשלוחנות הוא אכן רחוב) , אינו רלוונטי למקרה דנן.
המערערים מפנים למסמכים שצורפו לכתב הערעור אשר מצביעים על הנתונים הבאים:
א) כנגד מנהלי המשיבה נוהלו שלושה תיקים פליליים, על דו"חות בגין הצבת שולחנות וכיסאות בשטח רחבה ציבורית/ מעבר ציבורי, ללא היתר, במרכז סוזן דלל.
כדלקמן: