עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
80019-07
07/04/2008
|
בפני השופט:
יהודית שיצר
|
| - נגד - |
התובע:
עו"ד וייס יגאל
עו"ד מיכאל וייס
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
עו"ד חיותה רובינשטיין
|
| פסק-דין |
כללי
:
1. לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב מיום 16/1/07 (כבוד השופט קהלת) בתיק 03/06/0008971 אשר דחה את בקשת המערער לביטול פסקי דין בגין 15 דו"חות חניה שנרשמו על שם המערער וגזר עליו לשלמם.
החלטה של בית משפט קמא:
2. עיקרי החלטת בית משפט קמא הם:
א. ההודעות לתשלום הקנס נשלחו לכתובתו של המבקש הרשומה במשרד הרישוי.
ב. אישורי הדואר אשר צורפו לבקשת המבקש יש בהם כדי להוכיח, כי אכן ההודעות על תשלום הקנס נשלחו אל המבקש.
משלוח כזה מספק את דרישות החוק ולפיכך התקיימה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד-1974 (להלן:
"התקנות").
ג. העבירות לא התיישנו כיוון שהודעות תשלום הקנס הומצאו למבקש בתוך שנה מיום ביצוע העבירות.
ד. לעניין התיישנות העונש - אין לבית המשפט זה סמכות לדון בשאלה.
טענות המערער:
3. עיקר ערעורו של המערער מתמקד בטענה המרכזית, כי לא קיבל את הדו"חות והם לא נמסרו לידיו, וכי נטל ההוכחה שהמסירה בוצעה - הוא על המשיב. מכאן נובעות טענותיו, על זרועותיהן.
המערער תוקף את קביעת בית משפט קמא שקבע, כי במקרה דנן נתקיימה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות. לטענת המערער, המשיבה לא הוכיחה, כי הודעות הקנס נמסרו לו ולאסופת צילומי המסמכים שנמסרו לו אין דבר עם "אישורי משלוח". לטענתו, אישורי משלוח של דואר כמותי אינם יכולים למלא אחר מצוות תקנה 44א לתקנות.
מכאן לשיטת המערער, נובע כי העבירה התיישנה שכן בהיעדר מסירה כדין חלה בכל מקרה התיישנות על העבירות נשוא הדו"חות מאחר והעבירות הן מסוג חטא והן התיישנו על פי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.
לאחר הסיכומים ובטרם ניתן פסה"ד בערעור, בקש המערער להוסיף לטיעוניו את פסה"ד בעפ"א 80059/07 (מחוזי-ת"א) גנאל נ' עריית ת"א יפו ובמיוחד הפנה לקביעה, כי דו"חות המחשב שהגישה העירייה אינם "רשומה מוסדית" לאור הוראת סע' 36(ג) לפקודת הראיות תשל"א-1971 (להלן:
"הפקודה").
טענות המשיבה:
4. לעומתו טוענת המשיבה, כי מדובר בדו"ח חניה שהוצמדו לשמשת הרכב, חלקם נרשמו ידנית וחלקם הוצאו באמצעות מסופון ועותק מוצמד לשמשת הרכב. משלא שולם הדו"ח תוך 90 יום נשלחת שוב הודעה בדואר רשום. גם אישור על "דואר כמותי" שנמסר לדואר למשלוח בדואר רשום, די בו כדי להוכיח שההודעות המפורטות ברשימה נמסרו למשלוח בדואר רשום וחזקה על רשות הדואר שכאשר היא מאשרת בחותמת את קבלת ההודעות למשלוח בדואר רשום היא אכן שלחה אותן בפועל .
5. זאת ועוד, הודעה אחת שנשלחה למערער הוחזרה "לא נדרש"; ולגבי היתר אין רישום כזה, משמע שההודעות התקבלו.
כמו כן טוענת המשיבה, שלאור החזקה כי משלוח בדואר רשום דינו כמסירה כחוק, שעפ"י תקנה 44א לתקנות על המבקש להוכיח כי ההודעות לא נתקבלו מסיבות שאינן תלויות בו. כל עוד לא הוכיח המערער דבר, יש לראות בו כמי שקיבל את כל הודעות תשלום הקנס שנשלחו אליו.
דיון ומסקנות
6. לעניין המסירה יש להבחין במספר שלבים של התנהלות המשיבה. השלב הראשון הוא הצמדת דוח לשמשת הרכב, המחייב כשלעצמו לשלם את הקנס. רק משהדוח לא שולם במועד ומשחלפו 90 יום מגיע שלב נוסף, שאז נשלחת הודעה על תשלום קנס בדואר רשום.