כב' השופט זיאד הווארי - אב"ד:
1. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על גזר דינו של בית משפט לתעבורה בקרית שמונה (כב' השופט ב' פיילס), ת.ד. 181/04, מיום 16.01.08, אשר לפיו נגזרו על המערער העונשים הבאים; מאסר בפועל לתקופה של
15 חודשים
, 15 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירה תעבורתית שתוצאותיה גרימת מוות ברשלנות, פסילת רישיון נהיגה על כל דרגותיו לתקופה של
15 שנים (בניכוי הפסילה המנהלית), פסילה על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום קבלת או חידוש רישיון הנהיגה, קנס בסך 10,000 ש"ח וכן פיצוי בסך 20,000 ש"ח לכל אחת ממשפחות המנוחים.
2. המערער בעפ"א 33/08, מר חיים מורד (להלן: "
המערער") מערער כנגד המאסר בפועל והפסילה בפועל, ואילו המדינה המערערת בעפ"א 61/08 (להלן: "
המדינה") מערערת על קולת העונש בכלל.
ההליך בבית משפט קמא
3. המערער הורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירות של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), יחד עם סעיפים 64 ו- 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש, לפי סעיפים 62(2), ו- 38(2) ו- (3) לפקודת התעבורה, וכן סטייה מנתיב נסיעה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וסעיף 68 לפקודת התעבורה.
4. על פי עובדות כתב האישום, המערער נהג ברכב מסוג ג'יפ סוזוקי (להלן: "הג'יפ"), מכיוון חצור הגלילית לכיוון ראש פינה, כאשר יחד איתו נסעה אשתו. באותו זמן, נסע בכיוון הנגדי רכב מסוג סובארו (להלן: הסובארו"), בו נסעו תומר פרץ, נהג הרכב, ואריק פרץ (להלן: "המנוחים"). המערער נהג את הג'יפ ברשלנות ובקלות ראש, כאשר לא היה מרוכז בנהיגה ולמכלול הנסיבות שבכביש, סטה עם רכבו בקילומטר ה- 441.5 של הכביש לנתיב השמאלי, וזאת, ללא כל סיבה או צורך, המערער המשיך בנסיעתו על המסלול הנגדי- השמאלי וכאשר הבחין בסובארו אשר התקרב ממולו בלם והחל לחזור ימינה למסלול הימני אך במצב זה הג'יפ התנגש עם חלקו קדמי שמאלי בחלק קדמי ימני של הסובארו (להלן: "התאונה"). כתוצאה מן התאונה, מצאו המנוחים את מותם, ואילו המערער ואשתו נפצעו באורח קל. כמו כן, ניזוקו שני הרכבים המעורבים בתאונה. בזמן התאונה, מזג האוויר היה נאה, הראות טובה והכביש היה תקין ויבש.
טענות המערער
5. כאמור, ערעורו של המערער מופנה כנגד המאסר בפועל והפסילה בפועל אשר הוטלו עליו בגזר דינו של בית המשפט קמא. לטענת המערער, שגה בית משפט קמא עת גזר על המערער עונש מאסר, שהינו חמור ביותר וחורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים. עוד טען, כי בית משפט קמא לא נתן את המשקל הראוי לרמת רשלנותו הנמוכה, נסיבותיו האישיות ועברו התעבורתי הקל. ציין כי המדובר באדם נורמטיבי, אב לשלוש בנות, מפרנס עיקרי למשפחתו, עובד כמהנדס אלקטרוניקה ותורם לחברה. באשר לסטייה לנתיב הנגדי, ציין המערער כי לאור מסקנת בית משפט קמא בהכרעת דינו, הרי לא מדובר בנהיגה פראית במסלול הנגדי, אלא בסטייה שמאלה לפרק זמן קצר ביותר, אשר נבעה משבריר של חוסר תשומת לב ואי ריכוז והסטייה לא היתה מכוונת, לכן המדובר ברשלנות רגעית שהינה מן הדרגה הנמוכה ביותר, אשר מצדיקה הקלה עם המערער ומגמת הפסיקה במקרים כאלה היא להימנע מהטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח ולהסתפק בהטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות בלבד ולחלופין להטיל מאסר קצר של מספר חודשים לריצוי בפועל. המערער הוסיף וטען כי שגה בית משפט קמא עת שהחמיר בעונשו של המערער בשל האופן בו נוהל משפטו בבית משפט קמא, הרי ניהול משפט ואי הודאה בתחילתו, אינם מהווים שיקול להחמרה בעונש. עוד טען כי הג'יפ בו נהג אינו מהווה רכב כבד, וציין כי זקיפת בית משפט קמא את נהיגת הג'יפ לחובתו של המערער כנסיבה להחמרת עונשו, הינה מוטעת וחסרת כל בסיס משפטי. באשר לתקופת הפסילה בפועל, טען המערער כי תקופת הפסילה אשר הוטלה עליו הינה חמורה ביותר והדגיש כי במקרים דומים, כאשר עברו התעבורתי של הנאשם הינו קל ובפרט כאשר מדובר ברשלנות רגעית, מדיניות הפסיקה הינה שלא לפסול את רישיון הנהיגה לתקופה ארוכה.
טענות המדינה
6. לשיטת המדינה, העונש שהוטל על המערער הינו מופרז לקולה, אינו הולם את המעשים בהם הורשע ואת התנהלותו במהלך ניהול המשפט. ההקלה בעונש חורגת ממדיניות הענישה אותה התווה בית המשפט העליון, להתמודדות עם תופעת הקטל בדרכים, אף במקרים בהם היה הנאשם צעיר ונעדר עבר פלילי או לחילופין בעל נסיבות אישיות מיוחדות. עוד טען ב"כ המדינה כי שגה בית משפט קמא בכך שלא השית על המערער עונש של מאסר ההולם את העובדה כי המערער גרם למותם של שני בני דודים צעירים. עוד שגה בית משפט קמא כאשר לא יחס משקל מתאים לעברו התעבורתי של המערער. ב"כ המדינה הדגיש כי העובדה שהמערער סטה אל המסלול הנגדי, כאשר עברו התעבורתי כבר כולל בחובו עבירות תעבורה חמורות ואף את העבירה של חציית קו הפרדה רצוף, מחייבת החמרה מיוחדת בעונשו של המערער. באשר למידת רשלנותו של המערער, ציין ב"כ המדינה כי בית משפט קמא, לאחר שמיעת הראיות, קבע כי המערער הפגין רשלנות משמעותית, כאשר נהג ברכב כבד מסוג ג'יפ, ביצע סטייה בלתי מבוקרת, בכל רוחב הנתיב הנגדי בכביש בין עירוני ועד לבלימת רכבו ולא הבחין ברכב המנוחים שהתקרב מולו, חרף שדה הראייה הפתוח של 300 מ'.
נוכח האמור, ביקש ב"כ המדינה כי ערכאת הערעור תתערב בגזר דינו של בית משפט קמא ותחמיר בעונש המאסר שהוטל על המערער, וכן לשנות את עונש המאסר המותנה והפסילה המותנת שהוטלו על המערער, כך שיכללו גם עבירות תעבורתיות שתוצאתן תאונה וכן עבירה של נהיגה ללא רישיון.
דיון והכרעה:
7. כאמור המערער הורשע, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש, וכן סטייה מנתיב נסיעה.
לא אחת נפסק כי, עבירות חמורות של גרימת מוות ברשלנות, נושאות בצידן עונש מאסר בפועל (ראו רע"פ 6544/07
ניזאר גראמנת נ' מ"י, ניתן ביום 12.11.07 (להלן: "
גראמנת"), ראו גם ע"פ 783/07
עתאבה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 23.9.07 (להלן: "
עתאבה")).
יפים לעניינינו דבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 548/05
לוין נ' מ"י (ניתן ביום 19.1.06), שם נאמר כי:
"כל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בהן תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים. אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה - מן הסתם - הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים. האם יש בכך תועלת של ממש? האם ההרתעה פועלת? האם יש תרומה למאבק בתאונות הדרכים בגזרי דין שעניינם מאסר אנשים נורמטיביים בקרב חברה עבריינית שאינה מקומם? התשובה לכך אינה ברורה. אבל היש עצה אחרת להרתיע את מופקרי הכביש, אם צעירים שלגמו לגימה יתרה, אם אחרים? גם לכך אין תשובה מניחה את הדעת, וכל עוד לא עלה רעיון מועיל יותר, חובת בתי המשפט להמשיך במדיניות בחינת בית שמאי".
סקירת הפסיקה המתייחסת לתאונות דרכים קטלניות שנגרמו כתוצאה מרשלנות, מצביעה על קשת ענישה רחבה כאשר בצידה האחד מצויים המקרים בהם רמת הרשלנות מצוייה ברף התחתון במדרג החומרה. במקרים כאלה מסתפקים בתי המשפט בהטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות.
כך ברע"פ 4261/04
יעקב פארין נ מ"י , ניתן ביום 6/12/04, קבע בית המשפט עליון כי:
"נהיגתו הרשלנית של המערער גרמה לתוצאה טראגית - קיפוח חייהם של שני אנשים ופציעה של אחרים, מקצתם קשה. המציאות מלמדת כי לעתים חוסר תשומת לב או התרשלות רגעית עלולים להסתיים באסון כבד. במקרים כאלו, אף כי יש בהם כדי לבסס הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, עשוי בית
-המשפט, בנסיבות חריגות, להימנע מהטלת עונש של מאסר בפועל ולהסתפק בעונש של פסילת רישיון לזמן ארוך ומאסר לריצוי בעבודות שירות".
ראו גם למשל רע"פ 4732/02
סורפין לביא נ' מדינת ישראל. שם דובר בנאשמת אשר הורשעה בבית משפט השלום לתעבורה בעבירה של גרם מוות ברשלנות, בשל כך שפגעה בעת נסיעתה ברכבה הפרטי ברוכב אופניים שנסע בכיוון נסיעתה וגרמה למותו. בית משפט השלום גזר על הנאשמת, בין היתר עונש מאסר בפועל למשך 12חודשים, ופסילה בפועל לתקופה של 20שנים. המבקשת ערערה על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה ברוב דעות את ערעור הנאשמת על עונש המאסר בפועל וקיבל חלקית את ערעורה לעניין תקופת הפסילה באופן שתקופת הפסילה קוצרה ל- 10שנים. על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות ערעור לעליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שהפחית את עונש המאסר בפועל של 12חודשים והעמידו על 6חודשים שירוצו בעבודות שירות, תוך קביעה כי:
"
אין ספק, כפי שקבעו שתי הערכאות הקודמות, כי נהיגתה הרשלנית של המערערת הביאה לתוצאה הטרגית של גדיעת חיי המנוח וכי היה מקום להרשיעה בדין ולהשית עליה עונש. עם זאת, נראה כי התנהגותה של המערערת היתה רשלנות רגעית, אובדן שליטה רגעי, או אי תשומת לב רגעי. כל אלה, עדיין באים בגדרה של רשלנות שגרמה למותו של אדם. יחד עם זאת, דומה שאלה מצויים ברף הנמוך של רשלנות אף שתוצאתה היא טראגית וחמורה מאין כמוה. במקרים דומים של גרם מוות ברשלנות בתאונות דרכים נמנע בית משפט זה מלהטיל על הנהג עונש של מאסר בפועל והסתפק בעבודות שירות ובעונשים אחרים".
בצידה האחר של קשת הענישה מצויים המקרים בהם רמת הרשלנות הינה חמורה ביותר שמתאפיינת בנהיגה במהירות מופרזת, בחציית אור אדום, בעקיפה אסורה וכו'.