פתח דבר
1. לפנינו שני ערעורים נגדיים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן), מיום 14.4.05, בת"פ 1307/03, בגדרו הורשע המערער בעבירה של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), וכן בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(2) לחוק העונשין.
בעקבות הרשעתו הושתו על המערער העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים ויום אחד (בניכוי ימי מעצרו); 3 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו. כן הוטל עליו לשלם פיצוי בסך של 1,000 ש"ח לשוטר המותקף, רס"ר אבי פרוכט (להלן - המתלונן).
ערעורו של המערער בע"פ 9397/05 (להלן - המערער) מופנה כנגד הרשעתו בעבירות המיוחסות לו, ולחלופין, כנגד חומרת העונש. ערעורה של המערערת בע"פ 9435/05 (להלן - המשיבה) מופנה כנגד קולת העונש שהושת עליו.
העובדות הנטענות בכתב האישום
2. ביום 19.1.03, בשעות אחר הצהריים, השתתף המערער בהתקהלות אסורה בחברון, באיזור גבעת החרסינה וגבעה 26, אשר המתקהלים בה נהגו בדרך שהפרה את השלום והטילה אימה על הציבור. המערער ועשרות אחרים נתקהלו במקום לשם מסע הלווייתו של נתנאל עוזרי ז"ל (להלן - המנוח), אשר נרצח בפיגוע ירי. במהלך הלוויה התפרעו המתקהלים, תוך שפנו בצעקות ובגידופים לכוחות הביטחון, שוטרים וחיילים שעסקו באותה שעה באבטחת מסע הלוויה, וכן תקפו שוטרים. קבוצת מתפרעים אף חטפה את גופתו של המנוח ממסלול הלוויה והחלה לרוץ עמה לכיוון גבעה 26, בכוונה לקברה שם שלא כדין ולהציב עובדות בשטח. כוחות הביטחון נזעקו למקום על מנת לבלום את המתפרעים ולנווט את מסע הלוויה לאזור המותר בקבורה, תוך שהמלווים הודפים את השוטרים ודוחפים אותם, וחלקם אף מקללים את השוטרים ומיידים אבנים לעברם.
בתוך כל אלה, כך ממשיך כתב האישום, תקף המערער את המתלונן, שעה שזה, כשוטר, מילא תפקידו כדין בהשלטת הסדר. המערער התקרב לעברו של המתלונן, הלם בראשו בחוזקה באמצעות אלת עץ, ולאחר מכן התרחק מן המקום במהירות. כתוצאה מן האירוע, נגרם למתלונן שפשוף ברקתו והוא נלקח לחדר המיון.
בתשובתו לכתב האישום כפר המערער במיוחס לו.
תמצית הכרעת דינו של בית משפט קמא
3. באשר לעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, בית המשפט קבע תחילה, כי המערער הודה בעדותו, כמו גם בהודעתו במשטרה, כי היכה בראשו של המתלונן באמצעות אלה. עם זאת, טען כי עשה כן משום שרצה "להחזיר" למתלונן על מכות שהלה הפליא בו קודם לכן, או משום שביקש "לעצור" את רצף מעשי האלימות שבהם, לדבריו, נקטו השוטרים שנכחו בהלוויה כנגד המשתתפים בה. בית המשפט הביא מדברי המערער במשטרה, לפיהם ידע בוודאות כי היכה שוטר, ואף ידע כי האלה שבה היכה אותו הייתה של השוטר עצמו. כן ציין בית המשפט, כי "עדויות עדי התביעה מהימנות עלי לחלוטין, הן משום עצמן והן משום היותן משתלבות יפה זו בזו בתארן מערכת עובדתית שלימה הנתמכת בסרט הוידאו שהוצג בפני (ת/2)" (פסקה 4 להכרעת הדין).
בית המשפט קבע לעניין זה, בהסתמכו על סרט הווידאו שצילם אחד השוטרים במקום (להלן - הקלטת המשטרתית), כמו גם על תמונות דוממות ("סטילס") שפותחו מתוך הסרט, כי "נראה בבירור כיצד הנאשם מניף את ידו הימנית, האוחזת במקל ... ותוך כדי התקדמות לעבר [המתלונן], העומד ללא קסדה, לבוש במעיל רוח כחול,
כשגבו אל הנאשם (בעודו מטפל באירוע המתרחש בחזיתו), הוא מנחית עליו, בעוצמה, את המקל שבידו. המקל נראה פוגע בחלקו הימני של ראשו של השוטר" (פסקה 11 להכרעת הדין; ההדגשה במקור).
בהמשך הציג בית המשפט את גרסתו של המערער לאירוע, כפי שזו עלתה בעדותו בבית המשפט. המערער סיפר, כי בעת שנשא את האלונקה (עליה הונחה גופתו של המנוח), המתלונן הכהו בחוזקה במצחו, באמצעות אלה, וכתוצאה מכך נפל המערער ארצה, וככל הנראה התעלף. המערער הוסיף בעדותו, כי בחלוף זמן קצר התאושש, קם ממקומו, ראה קבוצת שוטרים המכים באלות אדם ששכב על פני האדמה, ובראותו זאת, נטל המערער מקל שהיה מונח באזור (בהודעתו במשטרה ציין, כאמור, כי הייתה זו האלה של המתלונן), והכה בעזרתו את המתלונן, אותו זיהה כמי שהכהו בשלב מוקדם יותר של האירוע.
בית המשפט קבע, כי אף אם יניח שהמערער הוכה בידי המתלונן - כטענת המערער, שלא נתמכה בקלטת המשטרתית - ואף אם יוסיף ויניח שהשוטרים נהגו במקום באלימות, עדיין אין בכך כדי לבסס טענה של הגנה עצמית, שכן אף לגרסתו של המערער, חלף פרק זמן בין הכאת המתלונן את המערער ועד שהמערער השיב בהכאת המתלונן. עוד קבע בית המשפט, כי דברי המערער, לפיהם היכה את המתלונן משום שביקש לנקום במתלונן בשל התנהגותו כלפיו, או משום שביקש לגרום בכך להפסקת השימוש באלימות על ידי השוטרים כלפי יתר המתקהלים, אינם מציבים, בנסיבות המקרה, תשתית לטענה של הגנה עצמית.
4. אשר לעבירת ההתפרעות, בית המשפט קבע, כי נאסר על המערער וחבריו להיכנס למקום שבו ביקשו לקבור את המנוח - בגבעה 26 - וכי הושגה הסכמה בין הגורמים השלטוניים לבין המתיישבים, שהמת ייקבר בבית הקברות של היישוב היהודי בחברון. ברם, הוסיף בית המשפט וקבע, כי המערער בחר שלא לכבד הסכמה זו, וכי הוא וחבריו ניהלו את מסע הלוויה אל עבר אזור אסור, תוך התכתשויות עם השוטרים שביקשו להשליט סדר במקום ולקיים את ההוראה של הגורמים המוסמכים בדבר מקום הקבורה.
תמצית טענותיו של המערער בהודעת הערעור (ע"פ 9397/05)
5. לעניין הרשעתו בעבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, טוען המערער, כי המתלונן חרג מסמכותו ופעל באופן בלתי חוקי בעליל, כך שכלל לא פעל במסגרת מילוי תפקידו, ולפיכך אין להרשיעו בעבירה זו. המערער הסביר, כי המנוח היה חברו הקרוב וכי אלמנתו של המנוח והמנוח עצמו (בעודו בחייו) ביקשו לקברו בגבעה 26, ולכן כרה המערער, יחד עם אחרים, קבר באותה גבעה. לדברי המערער, מקום הקבורה היה חוקי. הוא מוסיף בעניין זה, כי גם מעדותו של פקד אודי לוי, מפקד הצוות אליו השתייך המתלונן, עולה כי עובר לאירוע לא הייתה כל אינדיקציה לכך שמקום הקבורה המיועד הנו בלתי חוקי. על כן, כך המערער, חרגו השוטרים מסמכותם שעה שניסו למנוע ממשתתפי הלוויה להמשיך בדרכם, ומשכך, יש לקבוע כי המתלונן פעל באופן בלתי חוקי בעליל. המערער מטעים, כי אם לא יוחלט על זיכויו (בין אם זיכוי מהותי ובין אם כנגזרת של "הגנה מן הצדק", כפי שיפורט להלן), הרי שיש להרשיעו אך בעבירה של תקיפה סתם.
6. באשר להרשעתו בעבירת ההתפרעות טוען המערער, כי לא הוכח ואף לא נטען, שמסע הלוויה היה בלתי חוקי, או כי התקהלותם של משתתפי הלוויה הייתה בניגוד לחוק. כן טוען הוא, כי לא הוכח כל חשש שהמתקהלים יפרו את השלום בצורה כלשהי.
7. למערער טענות הנוגעות לקלטת הווידאו המשטרתית מטעמה של המשיבה. לטענתו, הקלטת המשטרתית עברה עריכה על מנת להסתיר את האלימות בה נקטו כוחות הביטחון. בעניין זה טוען הוא, כי רס"ר אבשלום טסה מסר בעדותו (מטעם התביעה), כי איש מעקב טכני ערך את הקלטת המשטרתית. המערער מוסיף, כי בקלטת זו חסרות 19 דקות צילום, וכי זו הסיבה לכך שלא ניתן לראות בה כי גם המערער הוכה על ידי כוחות הביטחון במקום. לטענתו, בית משפט קמא שגה עת קיבל, ללא עוררין, את גרסתו של עד התביעה רס"ר ויצמן, כי המצלמה פעלה בתוך הפאוץ' בו נישאה, וכפתור הצילום נלחץ וכובה בטעות. המערער טוען, כי רס"ר ויצמן הגיע למקום, מלכתחילה, על מנת להסריט את האירוע, ולכן תמוהה עדותו לפיה לא צילם את ההתרחשות כולה, כאשר המצלמה נותרה בתוך הפאוץ' במשך 20 דקות, בעיצומו של האירוע.
8. המערער מכוון את חיציו גם כלפי מהימנות עדי התביעה. כך הוא טוען, כי בחינה מדוקדקת של העדויות חושפת את ניסיונותיהם של עדי התביעה (השוטרים) להרחיק את עצמם ואת חבריהם מן האירוע. הדבר מעלה, לדידו, ספק גדול בשאלת מהימנותם של עדים אלה. המערער מוסיף, כי חבריהם של עדי התביעה נכחו באולם, נכנסו ממנו ויצאו, ולא מן הנמנע כי שוחחו עם עדי תביעה שהמתינו מחוץ לאולם, כך שייתכן שהדבר גרם לשיבוש הליכי משפט. בנוסף, קובל המערער על כך שבית המשפט קמא דחה את גרסתו, אף שלא נמצא פגם במהימנותה.
9. המערער מעלה אף טענת הגנה מן הצדק. לטענתו, השוטרים השתמשו בכוח אכזרי ובלתי סביר בנסיבות העניין, תוך ביזוי כבוד המת וכבוד משפחתו, כפי שהוכח, לדבריו, בקלטת וידאו שצולמה על ידי אחד המתקהלים והוגשה מטעם ההגנה (להלן - הקלטת האזרחית). המערער מוסיף, כי בקלטת זו נראים השוטרים מכים בעוז במשתתפי הלוויה ואף משתמשים באלות, כשהן הפוכות, באופן המנוגד לחוק. לטענתו, ברי כי מדובר בהתרחשות שהתפתחה לעימות אלים בין משתתפי הלוויה לבין כוחות הביטחון, ועל אף שהשוטרים הם שפתחו באלימות, לא הוגש - ולו כתב אישום אחד - כנגד מי מהם. בנוסף, כך המערער, במסע הלוויה השתתפו מאות אנשים, ולא הוגש כתב אישום נגד אף אדם אחר מלבדו. בנסיבות אלה, טוען המערער כי חוש הצדק אינו מאפשר את הרשעתו.