מהות הערעור
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופט אריאל ואגו) בת"פ 4407/98 מיום 11.5.2004, אשר זיכה את המשיבים מעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשיןאו החוק).
על פי החלטת כבוד הנשיא ברק (בש"פ 1259/05 מיום 10.2.2005), הועבר הדיון בערעור מבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 7310/04) לבית משפט זה (ע"פ 9136/05).
רקע
2. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה המשיב 1 (להלן - שחר) שותף בחברת ש.י. מרכז האנרגיה בע"מ (להלן - מרכז האנרגיה), ואילו המשיב 2 (להלן - שפונגין) היה מבעלי חברת פחחי ריגה (1987) בע"מ (להלן - פחחי ריגה).
ביום 21.3.1994 הגישו המשיבים ליחידה לאזורי פיתוח של משרד התעשיה והמסחר (להלן - משרד התמ"ס) "בקשה להמלצה להקצאת קרקע" (
ת/1; להלן - הבקשה). המלצה מעין זו נדרשה למשיבים על מנת שמינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל) יקצה להם קרקע בתנאים של פטור ממכרז ובהנחה משמעותית ביחס לערך הריאלי של הקרקע, כחלק מעידוד וסבסוד פעולתם של מפעלים ויזמים. אין חולק כי את טופס הבקשה מילא שחר (המשיב 1) בכתב ידו, וכן אין חולק עוד כי שפונגין (המשיב 2) חתם עליו. המפעל שבשמו הוגשה הבקשה היה פחחי ריגה. בסעיף שבו נדרש למלא את "הענף", נכתב "פחחות מיזוג אויר". תחת הסעיף "מוצרי הענף" נכתב "ייצור תעלות מזוג אויר ויחידות מיזוג אויר". האזור המבוקש היה "עמק שרה שלב ב'" וגודל השטח שהתבקש היה 5,700 מ"ר. בסעיף ההערות נכתב כך: "חב' פחחי ריגה בע"מ מבקשת למזג על שטח הקרקע את חב' ש.י. מרכז האנרגיה בע"מ עבור ייצור יחידות מיזוג אויר".
3. בהמשך, הגישו המשיבים למשרד התמ"ס מסמכים נלווים לבקשה, ובהם "שאלון נלווה לבקשה להקצאת קרקע" (
ת/2; להלן - השאלון); טופס ובו "תאור כללי של עיסוק החברות" (
ת/3; להלן - תיאור החברות); ו"תוכנית ניצול מבנה ומערך ציוד" (
ת/4; להלן - השרטוט).
השאלון הוגש בשם פחחי ריגה. בסעיף "ענף, מוצרים" נכתב "פחחות מיזוג אויר, ציקלונים יחידות מיזוג אויר מרכזיות ייצור ושיווק, מעבים מחליפי חום יחידות מפוח סוללה". עוד נכתב בשאלון כי מספר המועסקים הנוכחי הוא 20, וכי מספר העובדים צפוי להיות "40 נוספים לאחר איחוד החברות". לצד הסעיף "תוכניות הרחבה" נכתב כך: "איחוד מידי עם חברת ש.י. מרכז האנרגיה בע"מ עם 40 עובדים שתגדל ל-60 עובדים כולל הייצור והשיווק של המוצרים".
תיאור החברות הוגש על נייר פירמה של מרכז האנרגיה, והוא חתום בידי שחר. כותרת המסמך היא "להלן תאור כללי של עיסוק החברות:". בין היתר נכתב שם כי פחחי ריגה "עוסקים בייצור מערכות מפח, תעלות מיזוג אוויר ...", וכי מרכז האנרגיה "עוסקים בייצור יחידות מיזוג אוויר למפעלים ...", ו"מעסיקים כ-35 איש מחוץ לקבלני המשנה המועסקים ע"י חברתינו, כוונתנו לבנות מפעל משותף על אותו שטח, המפעל בסה"כ בתחילת דרכו יעסיק כ-50 איש ויתפתח להערכתנו ויעסיק כ-80 איש בסה"כ ...".
ב
שרטוט נראית סקיצה של המפעל המתוכנן, המחולק לשני חלקים צמודים, חלק אחד לכל חברה. לפי השרטוט תיכננו המשיבים את המפעל בגודל כולל של 2,400 מ"ר עם הרחבות עתידיות בשטח של 1,440 מ"ר.
4. ביום 31.5.1994 המליצה הכלכלנית הראשית של משרד התמ"ס , הגב' גילה שנער, על הקצאה של 3-3.5 דונם בעמק שרה לפחחי ריגה "להקמת מפעל ליחידות מיזוג אוויר, מחליפי חום וכו', השטח מספיק לביצוע התוכנית" (
ת/5; להלן - ההמלצה).
5. בהמשך להמלצה זו הועברו למינהל מספר המלצות מטעם משרד התמ"ס, להקצות לפחחי ריגה שטח להקמת מפעל לייצור "תעלות ומזוג אויר" (ראו
ת/6,
ת/7(א),
ת/7(ב)). ועדת האיתורים של המינהל איתרה לטובת פחחי ריגה שטח של 4,170 מ"ר (
נ/4). האזור שבו הומלץ להקצות את הקרקע השתנה מעמק שרה לאזור תעשיות עתירות ידע בבאר שבע, המכונה "ביטא" (ראו
נ/1-נ/5).
ביום 23.10.1994 חתמו שפונגין (בשם פחחי ריגה) ושחר על הסכם (
ת/20). על פי ההסכם, מחצית מן המגרש שיוקצה לפחחי ריגה, יוחזק על ידה בנאמנות עבור שחר, ומוסכם כי השניים "רוכשים במשותף את המגרש".
ביום 17.7.1995 נחתם חוזה פיתוח בין המינהל לבין פחחי ריגה (
ת/8; להלן - חוזה הפיתוח), ובו הקצה המינהל מגרש בגודל של 4,167 מ"ר לחברת פחחי ריגה, למטרת "תעשיה ומלאכה" ולשם הקמת "המבנים", שמוגדרים בחוזה "מפעל לייצור תעלות ומיזוג אויר". בחוזה הפיתוח נקבע, בין היתר, כי אם פחחי ריגה תעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה בחוזה זה, יחתמו הצדדים על חוזה חכירה "לגבי המגרש והמבנים" (סעיף 3(א) לחוזה הפיתוח).
6. בסופו של דבר, ביטל המינהל את חוזה הפיתוח, משהתברר לו בדיעבד (כך לטענת המערערת) כי הנתונים שמסרו המשיבים היו נתונים כוזבים, וכי למעשה התכוונו המשיבים להקים פרויקט נדל"ן בשטח שהוקצה להם.
האישום, ההליך בבית משפט קמא והכרעת דינו
7. בסעיף 7 לכתב האישום נטען כי המשיבים הצהירו "בין השאר כי מרכז האנרגיה עוסקים זה מכבר בייצור יחידות מיזוג אויר וכן כי בכוונתם להתמזג עם חברת מרכז האנרגיה [כנראה, צ"ל פחחי ריגה]. לצורך זה ביקשו הקצאת שטח בגודל של כ-6 דונם שינוצל להקמת מפעל שייצר יחידות מיזוג אוויר כמפורט בבקשות ובמסמכים שצורפו אליהם". בסעיף 9 לכתב האישום נטען ש"בדיעבד הסתבר כי שתי החברות האמורות לא עוסקות בייצור מזגנים כלל וכי החברות לא התכוונו להתמזג ולמעשה ביקשו הנאשמים לזכות בשטח קרקע גדול במחירים מוזלים על מנת לעשות בו שימוש שונה מהשימוש שלשמו הוקצתה להם הקרקע". לפי סעיף 10 לכתב האישום, טובת ההנאה היא המלצת משרד התמ"ס להקצאת הקרקע, ובעקבותיה ההקצאה עצמה. מאחר שהמשיבים "מסרו נתונים כוזבים כאמור לעיל בידעם כי אינם אמת ולא האמינו באמיתותם", כך נטען שם, עברו עבירה של קבלת דבר במרמה. הנסיבות המחמירות פורטו בסעיף 11 לכתב האישום, ומתבטאות "בניצול ההטבות שהמדינה נותנת... וברווח העצום הטמון בקבלת הקרקע במחירים נמוכים... ובפטור... מהשתתפות במכרז". בסעיף 12 לכתב האישום צוין כי משהתגלו למינהל הנתונים שנטענו בכתב האישום, ביטל את חוזה ההתקשרות (חוזה הפיתוח) עם המשיבים.
8. מטעם התביעה העידה גב' גילה שנער, שחתמה כזכור על ההמלצה. שנער העידה כי משרד התמ"ס ממליץ בפני המינהל איזה שטח קרקע צריך לתת, "לפי התשובות לשאלון והנספחים" (עמ' 7). עוד העידה שנער כי "לו הייתי יודעת שהמפעלים לא עומדים להתמזג, לא הייתי ממליצה על שטח כזה גדול ... לו הייתי יודעת שאף חברה אין לה ידע בייצור יחידות מיזוג אויר, אני מניחה שלא היינו נותנים להם קרקע, אך הייתי מסתפקת בכך שיגידו לי מאיפה יבוא הידע כמו למשל שיש להם עובד שיודע" (עמ' 9).
עוד העידו מטעם התביעה גב' יהודית מורד, שהייתה סגן מנהל אגף מחוזות במינהל; מר יהודה הלד ומר שאול מאירי, שהיו שותפיו של שחר במרכז האנרגיה; ורפ"ק אירית בר, שגבתה את הודעות המשיבים במשטרה.