בפנינו ערעור המדינה על קולת עונשו של המשיב, בגזר-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד' שריזלי) בת"פ 1607/04, מיום 27.10.05.
המשיב הורשע בתקיפה חבלנית ובהיזק בזדון, עבירות לפי סעיפים 380 ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וזאת על-פי הודאתו.
על-פי תיאור העובדות בגזר-דינו של בית-משפט קמא, בתאריך 20.1.04 הוזעק המשיב על-ידי אשתו, כדי לסייע לה בסכסוך דרך בינה לבין אחר (להלן: "המתלונן") בירידה מדרך איילון לכיוון מרכז עזריאלי בתל-אביב. בהגיע המשיב למקום, הוא ניפץ, באמצעות אלת בייסבול, את שימשת חלון רכבו של המתלונן ובאמצעות אותה אלה, אף היכה בראשו ובידו של המתלונן וגרם לו חבלות. המתלונן נפצע גם משברי השימשה שהתנפצה.
המשיב לא הסתפק בכך, ומשנמלט המתלונן מהמקום, דלק אחריו המשיב ברכבו. המתלונן עצר את רכבו ליד שוטרים, ואז תקף המשיב, בנוכחות השוטרים, המתלונן בכך שנגח בראשו בפניו.
לבית-משפט קמא הוגש תסקיר של שירות המבחן, שבו נסקרו נסיבותיו האישיות של המשיב: נשוי, אב לשניים ועצמאי. על-פי התסקיר, המשיב נטל אחריות למעשיו וגילה תובנה לבעייתיות שבהתנהגותו.
לפיכך, שולב בהליך טיפול ממושך בבעיית האלימות.
שירות המבחן המליץ להסתפק בענישה מתונה, שבצידה פיקוח ושל"צ בהיקף של 100 שעות.
בית-משפט קמא הטיל על המשיב 10 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 2,000 ש"ח, פיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח וחייב אותו בפיקוח למשך 12 חודשים. כמו-כן, חייב אותו בשל"צ בהיקף של 100 שעות.
המדינה מערערת, כאמור, על קולת העונש. לדעתה,
"התנהגותו התוקפנית חסרת הרסן והאובססיבית של המשיב, מצביעה על מסוכנותו לציבור. התנהגותו האלימה, בעת שנציגי החוק שוהים במקום, מלמדת על ערכיו הפגומים מן היסוד ועל זלזולו בחוק ובנציגיו".
המדינה אף מפנה לכך, שלמשיב הרשעות קודמות: האחת בהעסקת עובד זר, והאחרת, בנסיון לתקיפת שוטר, איומים והעלבת עובד ציבור.
נאמר כבר עתה, כי לדעתנו דין הערעור להתקבל.
אין כל ספק כי מעשיו של המשיב הם חמורים, הם מבטאים בריונות והתנהגות אלימה. צודקת המדינה שהמשיב גילה אף אובססיביות כלפי המתלונן, בכך שרדף אחריו ברכבו ולא נרתע גם מלתקוף אותו בנוכחות השוטרים.
גם השימוש באלת הבייסבול, הן כדי לשבור את שימשות הרכב והן כדי לפגוע במתלונן עצמו, מהווה התנהגות בעלת רף אלימות גבוה, אשר הלכה והסלימה במהלך האירוע, החל מפגיעה ברכוש וכלה בפגיעות חוזרות ונשנות במתלונן.
בית-משפט קמא ציין במסגרת מנין השיקולים לקולא,
"את מניעי הנאשם ואת הנסיבות שהביאוהו לאן שהביאוהו".
המדינה סבורה, כי בית-משפט קמא הושפע מטיעוניו של בא-כוח המשיב, אשר פרש במסגרת הטיעונים לעונש לפני בית-משפט קמא טיעונים עובדתיים, שלא רק שלא הוכחו בבית-משפט קמא ולא הוסכמו על-ידי התביעה, אלא שאף אין להם בסיס בחומר הראיות שבתיק החקירה.
התובעת היפנתה אותנו לעמ' 10 לפרוטוקול, בו טען בא-כוח המשיב כדלקמן:
"(המתלונן)
תקף את אשתו של הנאשם. הוא יצא החוצה ותקף את האשה במכות נמרצות, עד כדי כך שנאלצה ללכת לבית החולים, וכאשר הנאשם קיבל טלפון מאשתו ובמקרה היה בסביבה, הגיע למקום ומה הוא רואה? הוא רואה את המתלונן אוחז בשערות האשה, מטיח את ראשה בגג הרכב וטורק עליה את הדלת".
לטיעון עובדתי זה אין כל בסיס בחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, לא בעובדות כתב האישום בהן הודה המשיב, ולא בראיות או בהסדר מוסכם עם המדינה.
בענין זה אין לנו אלא להפנות להלכה, כי אין להביא בפני בית המשפט טיעונים עובדתיים שאינם מוסכמים בדרך של טיעון מפי הסניגור. כך למשל בע"פ 8314/03 - רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 3016 ,עמ' 3017, אמר בית המשפט העליון: