פסק-דין בתיק עפ 71803/05

השופטת י' שיצר :

פתח דבר

1.        בפנינו ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון-לציון (השופט א' היימן), בת"פ 1945/03, מיום 28.3.05.

המערער הורשע בהגשת רשימון כוזב לפי סעיף 212(א)(4) לפקודת המכס (נוסח חדש) (להלן: פקודת המכס) עם סעיף 218 לפקודה, הטעיית פקיד מכס בפרט העלול לפגוע במילוי תפקידו לפי סעיף 212(א)(9) לפקודת המכס עם סעיף 218 לפקודה, הברחת טובין לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס עם סעיף 218 לפקודה, מסירת ידיעה כוזבת לפי סעיפים 22(א)(1) ו- 25 לחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952 (להלן: חוק מס קניה), עשיית מעשה אחר כדי להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 2(א)(5) ו- 23 לחוק מס קניה, ושימוש במרמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס לפי סעיפים 117(ב)(8) ו- 119 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ).

בית משפט קמא גזר על המערער 12 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע, וכן הטיל על המערער קנס בסך 5,000 ש"ח.

עיקרי העובדות

2.        כתב האישום הוגש מלכתחילה כנגד המערער וחברה בשם י.ל.מ.ה. מסחר בינלאומי (1998) בע"מ (להלן: החברה), שבעלי מניותיה ומנהליה הרשומים הם יוסב נצבלישוילי וניקולוז תמזאשוילי (להלן: בעלי החברה). על-פי הנטען, המערער היה הרוח החיה מאחורי פעילות החברה, כאשר הוא זה שניהל בפועל את ענייניה, לרבות הקמתה, הייבוא והמכירה של הטובין.

כתב האישום מייחס למערער הברחה של 799 קרטונים של סיגריות מסוג מרלבורו, שנתגלו על-ידי עובד י המכס ביום 18.3.99 בנמל אשדוד, במכולה שתכולתה לפי המוצהר היתה סירים. בהתאם לנטען, ערך הסיגריות ללא מע"מ הינו 4,794,000 ש"ח, מיסי היבוא הינם מס קניה בסך 2,663,457 ש"ח ומע"מ בסך 695,130 ש"ח.

לאחר תיקון כתב האישום, הוספו לחילופין עבירות של סיוע לביצוע העבירות על פקודת המכס, על-פי סעיף 218 לפקודה.

הכרעת הדין

3.        המערער כפר באישומים מכל וכל וטען בתמצית כי הוא אדם תמים שנוצל על-ידי בעלי החברה.

4.        בית משפט קמא ביסס את מסקנתו המרשיעה על מספר ממצאים המצביעים על אופן התנהלותו של המערער וניהול פעילות החברה, ומאלה הוא הסיק על ידיעתו כי הסיגריות הוברחו במכולה:

א.      גירסתו של המערער כי שימש כשליח ואיש קשר של בעלי החברה, אינה מתיישבת עם הראיות והעדויות שבתיק, מהן עולה כי המערער היה מעורב בפעולות עסקיות ובמגעים עם גורמים שונים עבור החברה. הוא החליט לשכור בדחיפות משרד לחברה, זמן קצר לאחר מכן המיר חוזה זה לשכירת מחסן, חתם על החוזה החדש עם חותמת החברה, ושילם במזומן עבור השכירות. כמו-כן ניהל את פריקת הסחורה, שכר פועלים לעבודה הפיזית, פיקח על העבודה, הפיץ בעצמו את הסחורה וקבע את מחירה, נתן הנחה תמורת תשלום במזומן, והציג עצמו כבעלי החברה. זאת ועוד, המערער נרשם כנציג החברה לצורכי מס בפני רואה החשבון, ועבד מולו באשר להוצאות ולהכנסות.

ב.      המערער שתק בשתי חקירותיו הראשונות במכס (ת/6, ת/7) ורק בהודעתו השלישית (ת/15 מיום 24.3.99) טען כי הולך שולל על-ידי בעלי החברה. גירסה מאוחרת זו היתה צריכה להימסר מיד לאחר מעצרו, ולא בחלוף שלושה ימים, שכן אין מדובר בגירסה מפלילה, ואם לטענת המערער נוצל על-ידי אחרים, ההיגיון מחייב כי יספר זאת בהזדמנות הראשונה. כמו-כן הניח בית המשפט, כי אדם שנפל קורבן בידי עבריינים שניצלו את תום ליבו, היה פונה למשטרה ביוזמתו, ועושה כל שביכולתו על-מנת לעזור למשטרה לאתר את אותם עבריינים ולהביאם לחקירה. המערער לעומת זאת, המתין בביתו עד שאותר והובא לחקירה, הציג עצמו כמי שאינו מבין עברית "ומשך" זמן יקר, ורק לאחר שלושה ימים מסר גירסה.

בית המשפט הציג את השאלה מדוע ניסה המערער לתעתע בחוקרי המכס, והציג עצמו כמי שאינו מבין היטב עברית ואינו קורא עברית. מה גם שהתנהלות זו של המערער, הפחיתה את סיכויי המשטרה והמכס לעלות על עקבותיהם של יתר המעורבים.

ג.        המסתורין והחשאיות שאפפו את זהותו ומעורבותו של מישה, שלגירסת המערער היה מפעילו בארץ (להלן: מישה). המערער הסביר זאת בבית המשפט בכך שמישה עבד בחברה מתחרה. נקבע כי הסבר זה הינו עדות כבושה, שכן הועלה לראשונה בבית המשפט, על אף שהמערער נשאל רבות בחקירתו על סיבת אלמוניותו של מישה.

ד.      המערער לא הופיע בעת שחרור הסחורה בנמל אשדוד במשלוחים הקודמים, כפי שעולה מהעדויות, למעט במשלוח האחרון, בו הוברחו הסיגריות במכולה. למערער לא היה כל הסבר לכך.

ה.      המערער הציג עצמו בעדותו כאדם פשוט, שאינו מבין בעסקים. בחקירה נגדית הסתבר כי ניהל בעבר עסק משפחתי של מאפיה.

ו.        המערער ציין בעדותו כי קיבל מפרעה של 2,000 ש"ח עבור סיוע לבעלי החברה בתקשורת בשפה העברית, אולם באופן תמוה לא דרש שכר בגין העבודות הנוספות הרבות שביצע. זאת ועוד, בהודעתו במכס ת/15 מסר המערער בעניין השכר שקיבל ממישה: " קיבלתי פעם 2,000 ש"ח ופעם אחרת 4,000 ש"ח" (עמ' 19, שורה 19).