כב' השופטת דברת:
1. נגד המערערים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם 2 עבירות של התפרצות לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין התשל"ז - 1977 ועבירה של גניבה מרכב, עבירה לפי סעיף 413ד (א) לחוק הנ"ל.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.7.05, סמוך לשעה 01:50 בחניית הכורכר ליד מלון קיסר באילת, התפרצו המערערים לרכב מסוג פיאט אונו, מתוך כוונה לגנוב מתוכו. המערער 1 - ג'קי אלון, שנהג ברכב מסוג איסוזו, עימו הגיעו שני המערערים למקום - נעמד עם הרכב שהינו רכב מסחרי גדול - באופן שהסתיר את הרכב אליו התכוונו לפרוץ בעוד המערער 2 ניגש לרכב עם פנס ומברג, פתח את דלת הנהג ונכנס לתוכו מתוך כוונה לגנוב מתוכו. בסופו של דבר לא נגנב דבר.
בהמשך פרצו המערערים לרכב נוסף מסוג פיאט פונטו, באותה שיטה, בה המערער 1, נעמד עם הרכב בו נהג באופן שהסתיר את הרכב אליו התכוונו לפרוץ והמערער 2 ניגש לרכב פתח את הדלת וגנב מתוכו שלושה תיקים שהכילו רכוש. שוטר שתצפת במקום, עצר את המערערים והרכוש הושב לבעליו.
המערערים הורשעו על פי הודאתם. ביהמ"ש השית על המערער 1 מאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים, שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים. על מערער 2 הושת מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים.
מכאן הערעורים שבפנינו על חומרת העונש.
2. המערער 1 טוען כי העונש אינו הולם את מידת מעורבותו השולית והמזדמנת במעשי העבירה ואת העובדה שבפועל לא נגרם כל נזק. הענישה אינה עולה בקנה אחד עם התרשמותו החיובית של שירות המבחן, סותרת את המלצותיו וגם מתעלמת מהתוצאות הקשות שיגרמו לחייו של המערער במסגרת העבודה והמשפחה, במיוחד לאור העובדה שהמערער הודה מיד והביע חרטה. האבחנה שערך ביהמ"ש בינו לבין המערער 2 אינה ראויה מספיק, בשים לב לחלקו הדומיננטי של המערער 2 בביצוע העבירה, עברו המכביד והכחשתו במהלך החקירה במשטרה את ביצוע העבירה. עברו של המערער אמנם אינו נקי, אך אינו מכביד, שכן מדובר בעבירה ישנה והתנהגותו היום יומית נורמטיבית, במיוחד משהפיק את הלקחים נוכח הסתבכותו ולא קיים חשש של ממש כי יחזור על מעשיו.
המערער 2 טוען כי אחריות שני המערערים לביצוע העבירה שווה לפיכך היה על ביהמ"ש להטיל עונשים דומים בחומרתם. באבחנה שעשה בית המשפט בין השניים הפר את עקרון אחידות הענישה. תסקיר שירות המבחן בענינו של המערער היה חיובי והמליץ להטיל עליו צו מבחן ו-300 שעות עבודות של"צ בעוד שלגבי המערער 1 המליץ שירות המבחן על ענישה מרתיעה ומותנית.
בית המשפט לא נתן משקל ראוי לשיקולי שיקומו של המערער שהחליט לשנות חייו. בשליחתו לבית הסוהר יהא כדי לקטוע הליך שיקומי וגם לא ניתן משקל ראוי להודאת המערער ולהבעת החרטה מצדו.
המשיבה תומכת בפסק הדין של בית משפט קמא שכן העולם העברייני אינו זר למי מהמערערים ואין זו הרשעתם הראשונה בעבירות רכוש.
3. עסקינן בשותפות בין שני המערערים אשר חברו יחדיו כדי לבצע העבירות נשוא כתב האישום. מדובר בתכנון ובדרך מתוחכמת של ביצוע, כאשר המערער 1 עושה שימוש ברכב שנועד לצרכי עבודתו לביצוע העבירות. נכון שהמערער 1 בפועל לא פרץ, אבל כפי שקבע בית משפט קמא, אין הבדל בין השניים שהתאחדו יחדיו לביצוע העבירות, כאשר "המטלות" חולקו ביניהם.
המערערים לא הסתפקו בהתפרצות לרכב אחד, שם לא נגנב דבר, אלא המשיכו בהתפרצות לרכב אחר, כדי לגנוב רכוש לא להם. המערערים החזירו הרכוש שנגנב משנתפסו על אתר.
עבירות ההתפרצות לרכבים וגניבה מתוכם הפכו מכת מדינה מזה שנים. על בית המשפט ליתן ידו לעקירת תופעה זו מהשורש והדרך לכך היא אולי באמצעות הטלת עונשים מרתיעים שיהא בהם הרתעה של ממש לגבי הנאשמים והן לגבי המבצעים הפוטנציאליים.
תפקידו של בית המשפט הוא לאזן, אך באיזון יש להביא בחשבון לא רק את העבריין כפרט, אלא גם את כלל הציבור שזקוק להגנת ביהמ"ש, מאותם עבריינים שעושים ברכושו כבשלהם. על ביהמ"ש להרחיק מהרחובות את אלה שגורמים נזק לכלל הציבור.
4.
למערער 1
, הרשעה מיום 5.12.01 בגין 11 עבירות שבל"ר שבוצעו בימים 10.1.98 ו-11,1.98, 5.3.98 ו-18.3.98, 9.4.98, 3.5.98 ו-31.5.98, 7.7.98, 16.7.98, 28.7.98 ו-30.7.98. רואים אנו שאחת לחודשיים בערך ביצע המערער את עבירות הרכוש. על המערער הוטל עונש קל של קנס בסך 1,000 ש"ח ו-4 חודשי מאסר על תנאי ובכך לא היה כדי להרתיעו לחזור שוב על מעשיו.
שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לגבי המערער בניגוד לטיעוני בא כוחו. אמנם שקל שירות המבחן להמליץ כי יוטל עונש מוחשי וחינוכי במסגרת עבודות של"צ אך המערער הביע התנגדות לכך, כיוון שעובד 12 שעות ביום ואיננו מעוניין להשקיע בעבודות של"צ.
שירות המבחן מציין בתסקיר כי לדברי המערער 1, ההחלטה לפרוץ לרכב היתה החלטה רגעית. העבירה בוצעה באופן לא מתוכנן, "תוך רצון לספק פיתוי רגעי", אלא מאי, הפריצה נעשתה באמצעות פנס ומברג, שהצריכו תכנון מוקדם כדי שימצאו בהישג יד וגם התכנון הוא לעשות שימוש בכלים אלה בפועל. שירות המבחן מציין שאף כי המערער 1 הביע חרטה, נראה שמפחית ממידת אחריותו, תוך שמשליך אותה על שותפו לעבירה. שירות המבחן התרשם כי מתקשה לקבל אחריות על מעשים פורצי גבולות מעברו, משהכחיש שביצע עבירות הרכוש בהן הורשע על פי הודאתו בעבר ודפוס זה מתבטא גם בהתייחסותו לעבירה נשוא כתב האישום.
שירות המבחן העריך כי העבירה בוצעה תוך טשטוש גבולות רגעי ולא מתוכנן, מתוך ציפיה שהדבר יענה על צרכיו בסיפוק רגשי, זאת לצד מודעותו לעובדה כי מבצע עבירה פלילית.
המערער סירב להשתלב בקבוצה טיפולית אף ששירות המבחן סבר שזקוק הוא לגורם טיפולי שיהווה עבורו גורם סמכותי מציב גבולות.