פסק-דין בתיק עפ 71531/06

1.         המערערת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של תקיפה חבלנית לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בעבירה של היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין, בבית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ' לנדמן), בת.פ 3426/05. 

ביום 8.8.04 סמוך לשעה 15:55 הלכה המערערת עם עגלת תינוק ברחוב רמז בת"א ונתקלה במתלוננת. בין השתיים לא היתה היכרות קודמת. המתלוננת הזיזה את העגלה והמערערת סטרה בפניה ועלתה עם העגלה על רגלי המתלוננת. שוב הזיזה המתלוננת את העגלה והמערערת סטרה לה בשנית.

המתלוננת התקשרה למשטרה והלכה אחר המערערת, ואז הסתובבה האחרונה וסטרה לה בשלישית. כתוצאה מהסטירה נפלו משקפיה של המתלוננת ונשברו והמתלוננת שהינה לאחר ניתוח מעקפים ומחלת סרטן נחבלה ונגרמו לה שטפי דם בפנים.

על המערערת נגזר עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 2000 ש"ח.

בית משפט קמא דחה את בקשת המערערת להימנע מהרשעתה.

על כך הערעור בפנינו.

2.         בית משפט קמא פרט את כל נסיבותיה האישיות של המערערת והתייחס אליהן, סקר את הלכות ביהמ"ש העליון והגיע למסקנה כי לאור נסיבות העבירות וחומרת העבירות, כאשר מדובר בשלוש סטירות אשר ביניהן חלף זמן והאלימות הופנתה כלפי אישה מבוגרת מדובר ב "דרגת חומרה שאין מקום שלא להרשיע בגינה" גם התוצאה - שטפי דם בפנים, מלמדת כי מדובר באלימות משמעותית ולא בהפעלת כח של מה בכך.

כאמור, בית משפט קמא היה ער לכך שיתכן ופרנסת המערערת תיפגע "במידה מסויימת" אך עדיין "נראה שעיקר הנזק שיגרם, אם וככל שיגרם לעבודת הנאשמת הוא בשל עצם העבירה: הכאת אישה מבוגרת ולא בשל שאלת ההרשעה או אי ההרשעה".

בית משפט הדגיש כי למרות גישתו המרחיבה באפשרות לסיים הליך באי הרשעה  "לא כך הוא בעבירות אלימות. עבירות אלימות הפכו לנגע הפושה בחברה ובתי המשפט מצווים להילחם בו".

אשר לנסיבות האישיות, מצא בימ"ש קמא להתחשב בהן  בגזירת העונש.

3.         בערעור בפנינו חוזרת ב"כ המערערת ומפנה למעשה לכל הטיעונים שהעלתה בפני בימ"ש קמא: היות המערערת כבת 51, ללא עבר פלילי כלשהו, ממשפחה נורמטיבית, שרתה שירות מלא בצה"ל, עובדת בתחום הפרסום ומפרנסת את עצמה בהיותה אם חד הורית לילד אותו ילדה בגיל מבוגר לאחר טיפולי פוריות קשים; התנהגותה במקרה הנוכחי נבעה מחששה כי המתלוננת מתכוונת לפגוע בבנה הקטן, שהיה בעגלה אותה הסיעה; גם שירות המבחן המליץ שלא להרשיעה; כמו כן הציגה מסמכים מהם עולה, שבהיותה עובדת כעצמאית בתחום הפרסום הרשעה תגרום לה לאבד לקוחות והיא לא תוכל לפרנס את בנה הקטן.

            היום הציגה בפנינו ב"כ המערערת אישור על זכאות לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי החל מחודש ינואר 2007 וכן מסמכים מהמקומות איתם היתה המערערת בקשרי עבודה, על הפסקת קשרים אלה עקב הרשעתה.

4.         ב"כ המשיבה הדגישה את חומרת העבירה, שאינה מאפשרת את החריגה מהעיקרון שביצוע עבירה גורר הרשעה, הדגישה את נסיבות ביצוע העבירה, המערערת פגעה באישה שהלכה לתומה ברחוב וזאת לאחר שהמערערת היא שנתקלה במתלוננת, לא מדובר בסטירה אחת אלא בשלוש סטירות, כאשר האחרונה ארעה כשהמתלוננת הלכה אחרי המערערת ולא עשתה לה דבר; גם התוצאה והפגיעה במתלוננת אינן מאפשרות הימנעות מהרשעה. עוד הדגישה ב"כ המשיבה כי האישורים שהוגשו היום היו כבר בפני בימ"ש קמא, וכי כבר אז זכתה להבטחת הכנסה. תשומת לבנו גם הופנתה לכך כי המסמכים העדכניים שהוגשו יזומים ואף הופנינו לפינה העליונה של המכתב מגל הפקות עליו נרשם "זה בסדר ככה? לאיזה פקס לשלוח?".

5.         שקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים ואת הפסיקה הרלוונטית. ככלל, כאשר נקבע כי בוצעה עבירה, הרשעה היא הכלל ואי הרשעה היא בבחינת חריג לכלל זה (ראה ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פד"י יא(3), 685).

            בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פד"י נב(3), 337 נקבעו שיקולים אותם יש לקחת בחשבון לצורך ההחלטה בדבר אי ההרשעה.

6.         בהתחשב בכל אותם שיקולים, נחה דעתינו כי אכן נסיבותיה האישיות של המערערת עומדות לזכותה ואולם לא נוכל למצוא כי שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי חומרת העבירה ונסיבותיה הן המכריעות במקרה זה.

            מדובר באישה מבוגרת, שגם אם המערערת לא הכירה את נסיבותיה, דהיינו היותה ניצולת שואה ולמודת חולי, עדיין היתקלות בעגלה והסטת עגלה לא צריכות להביא לתגובה אלימה וסטירות נישנות וחוזרות בהפרשי זמן על לחי פניה של הולכת רגל. ביהמ"ש צריך לתרום את תרומתו למלחמה באלימות באופן שהציבור לא יקל ראש בעבירות מסוג זה והבטחון האישי, בין אדם לחברו, יובטחו. במקרה דנן לא מדובר רק בתגובה רגעית וסטירה חד פעמית. המערערת חזרה על המעשה פעם אחר פעם למרות שהיה לה די זמן להתעשת אחרי הסטירה הראשונה ולהימנע מתוקפנות ואלימות חוזרת כלפי המתלוננת.

7.         גם לעניין הנזק הבלתי מידתי לו טוענת המערערת לא מצאנו כי ביהמ"ש קמא שגה, שהרי גם מתסקיר שירות המבחן עולה כי "חווה ציינה בפנינו כי לאחרונה בעקבות מיעוט בפרוייקטים בהם מעורבת הורע מצבה הכלכלי והיא נעזרת בקצבת הכנסה מטעם הביטוח הלאומי". דהיינו, שמצב זה עוד קדם לפסק דינו של בימ"ש קמא.

8.         לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.