פסק-דין בתיק עפ 71507/07

המערער נהג מונית במקצועו.

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב יפו, בת"פ 3344/06, נטען כי בתאריך 29.1.05 תקף המערער אם ובנה על רקע ויכוח על שימוש בדרך. הארוע התרחש בתוך החניון של בית חולים איכילוב.

השניים, צעדו ברגל והפריעו לנסיעתו של המערער, אשר נהג במוניתו. על רקע חילופי דברים, יצא המערער מן המונית, נגח המערער בפניו של הבן וגרם לו חתך בגבת עין שמאל, שהזקיק ששה תפרים. כן דחף המערער את האם.

בית משפט קמא הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות והטיל עליו את העונשים הבאים:

8 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 2,000 ש"ח כמו כן חייב בית משפט קמא את המערער לפצות כל אחד משני המתלוננים בסכום של 1,500 ש"ח.

הערעור שבפנינו הוגש הן באשר לממצאיו העובדתיים של בית משפט בהכרעת הדין והן באשר להחלטתו של בית המשפט להרשיע את המערער, ולא להסתפק במקרה זה בסיום ההליך ללא הרשעה.

במהלך הדיון בפנינו חזרה בה הסניגורית מהערעור , ככל שהוא מופנה אל ממצאי הכרעת הדין, היינו הקביעה של בית משפט קמא, לפיה ביצע המערער את העבירה המיוחסת לו ותקף את המתלוננים.

הגם שהסניגורית חזרה בה מן הערעור לענין הכרעת הדין, אנו רואים לומר כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא היו מעוגנים היטב בראיות שבפניו ולשיטתנו, ספק אם היה מקום מלכתחילה לתקוף ממצאים אלה שנשענו רובם על ממצאי מהימנות, והתרשמות מן העדים המעורבים וגירסאותיהם.

נותר, איפוא, חלקו השני של הערעור, העתירה לסיום ההליך ללא הרשעה.

לענין זה, מפנה הסניגורית לעובדה שהמערער הוא נהג מונית. הרשעה עשויה להביא לכך שלא יוכל לשוב ולעסוק במקצועו. המערער הוא כבן 60, אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, איננו אלים. על כן, מן הראוי היה לסיים את ההליך ללא הרשעה.

המערער הוא אב למשפחה, סובל מבעיות בריאות קשות, מנכות ברגליו וממחלות נוספות ועל כן לא יוכל לעסוק במקצוע אחר.

הסניגורית מפנה לתסקיר שירות המבחן שבו היתה המלצה להמנע מהרשעה.

התביעה מפנה לכך, שאת העבירה נושא כתב האישום עבר המערער בהיותו נהג מונית ויש בכך משום נסיבה לחומרא. בוודאי יש משמעות לנסיבה זו כאשר העתירה היא להמנע מהרשעה דווקא כדי לאפשר לו להמשיך ולתפקד כנהג מונית.

עוד מפנה התביעה לאמור בתסקיר. המערער עדיין רואה עצמו כמי שפעל בנסיבות של הגנה עצמית וספק אם ניתן לראות בערעור כמי שהפנים את חומרת העבירה ואת השלילה שבהתנהגותו בזמן מעשה.

כמו כן הפנתה התביעה את תשומת לבנו לכך, שבינתיים נפתח תיק נוסף נגד המערער המתעד ארוע שהתרחש שלושה חודשים לפני הארוע נושא כתב האישום הנוכחי, כאשר קיים דמיון בין שני המקרים (ארוע נגיחה). מכל הסיבות הללו עותרת התביעה שלא להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

לענין הפיצוי הוזמנו שני המתלוננים, האם ובנה. האם הביעה את נכונותה לוותר על הפיצוי. הבן  ביקש להותיר אותו בעינו.

שקלנו את טיעוני הצדדים ומסקנתנו החד-משמעית היא, כי אין מקום לבטל את הרשעתו של המערער.

הארוע שמדובר בו הוא ארוע קשה, חמור והוא משלב בתוכו הן אלימות פיזית, הן אלימות מילולית והן גסות רוח באופן כללי.

המערער השמיע כלפי המתלוננים מילות גנאי על רקע מוצאם. כינה אותם בכינויים מעליבים (למתלוננת קרא טפשה) ואם לא די בכל אלה, נגח בראשו של הבן, עד אשר זה האחרון נזקק, כאמור, לששה תפרים.   המערער גם לא הושיט עזרה לנפגע אלא נכנס למוניתו ונסע מן המקום.