השופטת ד' ברלינר, סג"נ- אב"ד:
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' בארי) בת"פ 3719/05, בו הורשע המערער בארבע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום: פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:החוק); תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; חבלה במזיד ברכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק.
המערער נידון למאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן מאסר על תנאי.
הערעור מכוון הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין.
האישום
2. כתב האישום מתעד סכסוך משפחתי שהסלים, והגיע לכלל פגיעה בנפש וברכוש.
על פי הנטען: בתאריך 7.9.02 הגיע המערער לבית אחותו אלהאם טורק (להלן: המתלוננת או אלהאם) ביפו, ודרש ממנה להחזיר לו את מכוניתו מסוג הונדה (להלן: ההונדה). משאמרה לו המתלוננת כי ההונדה אינה ברשותה, ניפץ המערער את שמשות רכבה מסוג פורד (להלן: הפורד) שחנה במקום. בהמשך, איים המערער על המתלוננת שיהרוג אותה.
ביום 8.9.02 הגיע המערער לבית אחותו סברייה אבו סייף (להלן: סברייה) ביפו, בו שהתה המתלוננת באותו זמן. המערער הבחין בהונדה שחנתה בחצר, נטל מקל ושבר את שמשותיה. המתלוננת ביקשה מהמערער להפסיק את מעשיו. בתגובה נטל המערער פטיש והיכה באמצעותו את המתלוננת. כתוצאה מכך, נפלה המתלוננת על הכביש. המערער נכנס לרכב ההונדה, הניעו ודרס את המתלוננת. המתלוננת נפגעה והועברה לבית חולים.
המערער כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענתו, הוא כלל לא היה בבית המתלוננת ביום 7.9.02. בתאריך הנוסף 8.9.02, אכן היה עימות בינו ובין המתלוננת. הוא הגיע לבית אחות אחרת, במאמציו למצוא את ההונדה, ואכן מצא אותה. סברייה והמתלוננת יצאו אליו, המתלוננת שברה את חלונות ההונדה ולאחר מכן ברחה. תוך כדי מנוסה, נפלה המתלוננת ואמבולנס שעבר במקום פגע בה.
הכרעת הדין
3. שורה ארוכה של עדים, רובם בני משפחה העידו בבית המשפט, בין כעדי תביעה ובין כעדי הגנה. התמונה הכוללת היא של סיפור רשומון: כל אחד מהעדים סיפק פרטים אחרים לאותו ארוע עצמו. גם כאשר יש דמיון בשלד הדברים, הפרטים שונים לעתים באופן מהותי. אם לא די בכך - כמעט כל אחד מהעדים מסר גירסאות שונות והפוכות בנקודות הקריטיות. על בית משפט קמא הוטלה המשימה לעקוב אחרי נפתולי הגירסאות, ולהכריע בין גירסאות שונות שנמסרו בחקירה, ובינן לבין הגירסאות שנמסרו בבית המשפט.
מטבע הדברים, העדות המרכזית בפרשה היא עדותה של המתלוננת. תמצית גירסתה בבית המשפט היתה כדלקמן: ביום 7.9.02, הגיע המערער לביתה וטען כלפיה כי היא לקחה את רכבו. המערער דרש ממנה לרדת, היא סירבה והמערער שבר את שמשת הפורד. רכב משטרה עבר במקום, והיא הצביעה על רכבה שנפגע על ידי המערער אולם לא התלוננה, מכיוון שרצתה להסדיר את העניין בתוך המשפחה. באותו לילה פנו אליה בני המשפחה ומסרו לה כי הם רוצים לערוך סולחה. לדבריה, הנאשם ידע שרכבו נלקח ע"י בנו ובכל זאת הגיע לביתה ודרש להחזיר לו את הרכב. היא לא ירדה לדבר עם הנאשם, כיוון שחששה ממנו.
למחרת, איתר המערער את רכבו בפרדס בסמוך לבית אחותו סברייה. בנו של המערער, יוסף (להלן: יוסף), התקשר למתלוננת ואמר לה כי הוא אינו רוצה למסור לאביו את ההונדה עד אשר יתקן המערער את רכבה. יוסף בא לאסוף אותה והם נסעו לפרדס (שליד ביתה של האחות סברייה).
בפרדס, פנתה המתלוננת לדבר עם סעדו גאבר (בעלה של סברייה). המערער הגיע בשלב זה למקום, נתן לה מכה באמצעות פטיש והיא נפלה על האדמה. בתגובה לכך, סברייה שברה את שמשות רכב ההונדה. המערער הניע את הרכב, ניסה להכות את אחותו סברייה ואף זרק ברזל לעבר בנו. אח"כ ניסה לדרוס אותה: "אני הייתי על הרצפה כי לא יכולתי לקום מהמכה של הפטיש, והגלגל פגע בחזה...". היא פונתה לבית החולים וכעבור כשבוע עברה ניתוח ברגל.
כפי שניתן לראות - הגירסה דלעיל, עולה בקנה אחד עם האמור בכתב האישום
למעט זהותו של גורם הנזק לרכב ההונדה: בעוד בכתב האישום (שהתבסס על הגירסה שנמסרה במשטרה) נטען כי המערער ניפץ את שמשות ההונדה, הנה בדבריה בבית המשפט שינתה אלהאם את גירסתה בנושא זה וטענה, כאמור,
כי סברייה (ולא המערער) היא שפגעה בהונדה.
בית משפט קמא אימץ
גירסה זו והרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו כאשר לענין העבירה עפ"י סעיף 413ה לחוק (חבלה במזיד לרכב) צימצם את היקף ההרשעה, והמערער הורשע רק בחבלה בפורד (ולא בהונדה). אליבא דבית משפט קמא, השוני בגירסאות מקורו בכך שהמתלוננת פונתה ע"י סבריה לבית החולים (אחרי שהמערער דרס אותה) "ומתוך רגשי הכרת תודה לא רצתה למסור דברים מפלילים אודותיה" (עמ' 27 פיסקה 38 להכרעת הדין).
למעט שוני זה - קבע בית משפט קמא כי גירסתה של אלהאם היא גירסה נכונה, והיא נתמכת בראיות רבות.
4. כתב האישום התבסס על הודעותיהם של יוסף, אלהאם וסברייה.
יוסף וסברייה חזרו בהם מהגרסה הראשונה שמסרו בביה"ח וולפסון, וציינו כי שיקרו בפרטים מהותיים באותה גרסה. יוסף ציין כי מסר גרסה כוזבת במשטרה ביום הארוע, כיוון שכעס על אביו. מצפונו הציק ולכן הוא הלך למחרת למשטרה ומסר הודעה נוספת, ובה גירסה נוספת. עפ"י הגירסה הנוספת עליה חזר בקווים כלליים גם בבית המשפט - אלהאם היא ששברה את שמשות ההונדה ולא המערער. באשר לפגיעה באלהאם - אביו (המערער) לא פגע בה, הגם שרדף אחריה עם פטיש. אלהאם נפגעה על ידי אמבולנס בצבע כחול, והיא עצמה אמרה לו שדרס אותה האמבולנס.