פסק-דין בתיק עפ 71158/07

השופטת  ד' ברלינר, סג"נ - אב"ד:

כללי

1.         המערער הוא עו"ד במקצועו, וכך היה גם בשנים 2000-2001.

בכתב אישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בתל-אביב נטען, כי בשתי הזדמנויות שלשל לכיסו סכומי כסף שנמסרו לו עבור לקוחותיו, במקום להעבירם לידיהם. כתב האישום כולל שני אישומים, כל אישום מתעד פרשיה של גניבת כסף מלקוח כאמור לעיל.

המתלוננת באישום הראשון היא מזל אלנקרי (להלן: מזל או המתלוננת).

על פי הנטען: המערער הגיש בשמה של מזל תביעה כספית לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב נגד עיתון "מעריב" בו עבד בעלה המנוח. תמורת עבודתו אמור היה המערער לקבל 20% מהסכום שיתקבל.

בתאריך 28.2.01 הגיעו הצדדים ("מעריב", מחד גיסא ומזל, מאידך גיסא) לפשרה, שבעקבותיה אמורה היתה מזל לקבל כ- 115,000 ש"ח (97,000 ש"ח + מע"מ).

"מעריב" העביר את הסכום הנ"ל בשיק שנרשם על שמו של המערער ונשלח למשרדו. המערער הפקיד את השיק בחשבונו האישי מבלי לגלות את אוזנה של המתלוננת על קבלתו. רק חודשים רבים לאחר מכן, התגלה למזל באקראי כי הכסף הגיע ומצוי בידי המערער.

קווי המתאר של האישום השני זהים: המערער, כך על פי הנטען, יצג לקוח בשם משה כספי (להלן: כספי) בתביעה כספית בשל תאונת דרכים שעבר.

חברת הביטוח הוציאה שיק על סך כ- 9,000 ש"ח שיועד לכספי והועבר למערער כעורך דינו. המערער הפקיד את השיק בחשבונו והעלים מידיעתו של כספי כי הכסף התקבל. גם במקרה זה הסתבר לכספי באקראי, כי הכסף הגיע, ורק אז דרש וקיבל אותו מידי המערער (במאמצים רבים ולאחר פניות לגורמים שונים).

בית משפט קמא (כב' השופט ד' בארי), הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בשני האישומים בעבירה של גניבה בידי מורשה.

על ההרשעה והענישה שבעקבותיה - מונחים בפנינו שני ערעורים.

ערעורו של המערער מתייחס להכרעת הדין. ערעור המדינה על קולת העונש.

האישום הראשון - מחלוקת וממצאים

2.         לא היתה מחלוקת על הנתון הבסיסי המקים את האישום, דהיינו: כי הכסף שאותו העביר "מעריב" עבור המתלוננת מצא דרכו לחשבונו של המערער. טענתו של המערער היתה כי בדין וביושר הופקד הכסף בחשבונו.

המתלוננת היתה חייבת לו שכר טרחה בשל שתי פרשיות בהן ייצג אותה. האחת - הפרשיה שבגינה שולם הכסף קרי: התביעה נגד "מעריב" (להלן: "פרשת מעריב"). בינו לבין המתלוננת נחתם הסכם שכר טרחה בפרשה זו (ת/3). בסעיף 4 לת/3 נקבע, כי שמורה לו הזכות " לנכות שכ"ט והוצאות המגיעים לו מתוך כספי פיקדון או מתוך כל כספים אחרים שיגיעו לידיו למען לקוחו" וכך אכן נהג.

הוא הודיע למתלוננת על הגעת הכסף. טענתה, כי הדבר נודע לה רק בשיחה מאוחרת בכמה חודשים, עם עורכת הדין שייצגה את "מעריב" - היא טענה שקרית. פרשת "מעריב" כללה גם הסתעפות נוספת. "מעריב" תבע את המתלוננת בתביעה שכנגד. גם בתביעה זו ייצג אותה והיה זכאי לשכר טרחה בסך 5,000 דולר.

מקור החיוב הנוסף הוא בפרשה שכונתה "פרשת אלדו". בין המתלוננת לגיסה - אח בעלה, אלברט לנקרי, המכונה אלדו (להלן: אלדו) היתה מחלוקת כספית. בעלה המנוח, כך לטענת המתלוננת, הפקיד כספים בחשבון הבנק של הגיס אלדו, וזה האחרון סרב להחזירם לה לאחר מות בעלה.

בגין כך התנהלה תביעה כספית בבית משפט השלום בפתח תקוה, בה יוצגה המתלוננת ע"י עוה"ד אודיז וברוש.

בין המתלוננת למשפחת המערער היתה הכרות על רקע שכנות במקום המגורים, ולימודים משותפים של הילדים. בינה לבין אשת המערער התפתחה חברות והיא שטחה בפניה את מצוקתה ב"פרשת אלדו". בשלב מסויים, לאחר מתן עדותה בפרשה זו, ומתוך שחש במצוקתה - הציע המערער לעזור לה ולהצטרף לעוה"ד שייצגו אותה.