המערער משרת במשטרת ישראל. בשנת 2005 שירת כשוטר ביס"מ ירקון.
בכתב אישום שהוגש נגדו נטען כי בתאריך 10.6.05 תקף את המתלונן בתיק זה, גרר אותו לניידת והיכה אותו.
על כך יוחסה לו עבירת תקיפה, עבירה לפי ס' 379 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.
בית משפט קמא - כב' השופטת ז' הדסי-הרמן, סג"נ, מבית משפט השלום בתל-אביב-יפו - הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות והטיל עליו מאסר על תנאי, קנס בסך 2,500 ש"ח וכן פיצוי המתלונן בסך 7,500 ש"ח.
הערעור שבפנינו הוגש על ממצאיה העובדתיים של הכרעת הדין. לחלופין, עתרה באת כוח המערער, לסיום ההליך ללא הרשעה.
בסיומו של דיון ארוך בפנינו, קיבלו המערער ובאת כוחו את הצעת בית המשפט לחזור בהם מהערעור ובלבד שבית משפט זה יאמר את דברו באשר לתמונה הכוללת שהצטיירה בפניו. וכך אנו עושים.
כאמור, ממצאיה של כב' השופטת קמא, באשר לביצוע העבירה המיוחסת למערער, מעוגנים בחומר הראיות שהיה בפניה. יחד עם זאת, עולה מחומר הראיות, כי מדובר בארוע חריג מאוד שאיננו אופייני לדרך התנהלותו של המערער ונראה כי גם למתלונן היתה תרומה בהתפתחותו והסלמת המצב.
גם בית משפט קמא היה ער לכך שהמתלונן הפריז בתאור החבלות שנגרמו לו והאלימות שנקט כלפיו המערער. ב"כ המדינה הסכימה לממצא זה של בית משפט קמא.
מצדנו נוסיף, כי לא רק בתאור האלימות שננקטה כלפיו, הפריז, ככל הנראה, המתלונן (שהרי התעודה הרפואית איננה משקפת ולו מקצת מהאלימות שלקיומה טען), אלא גם בתאור הנסיבות וחלקו בארוע. לא בכדי הסכימה גם ב"כ המדינה בטיעונה בפנינו, כי "יכול להיות מתלונן שהיה קצת פרובוקטור....". נראה כי תגובתו לא תרמה לכך שהארוע הסתיים בדרך שגרתית כפי שמן הראוי היה שיקרה.
התרשמנו, כאמור, כי עבור המערער מדובר בארוע חריג ביותר. הוצגה לנו אסופה מרשימה של מסמכים המצביעה על תפקודו הנורמטיבי ויותר מכך, המצטיין, של המערער, לאורך כל שנותיו במשטרה.
המערער סיים קורסים שונים, כולם בהצטיינות, זכה גם לאותות שבח רבים על תפקודו בשטח. משמע, אין מדובר רק בידע תאורטי שאותו רכש בקורסים.
נושא נוסף שלשיטתנו יש לו חשיבות ומשמעות בתיק הנוכחי הינו, אופן החקירה של מח"ש בפרשה. התרשמנו כי טענותיה של הסניגורית באשר למחדלים בחקירה, אינן טענות בעלמא. כך למשל, לא דרש חוקר מח"ש מהשוטרת שהיתה עדה ישירה או חלקית לארוע, מזכר שרשמה לעצמה, לטענתה, בזמן אמת, מייד בתום המשמרת שלה, הגם שהזכירה את קיומו בעת שנחקרה במח"ש. לא נעשה גם נסיון למצוא את אנשי הניידת, שעל פי עדותו של המתלונן, הגיעו למקום כתוצאה מפנייתו למשטרה כאשר לא זכה לקבל את פרטיו של המערער. אין במחדלים אלה - ואחרים - כדי לאיין את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אולם נראה לנו, כי צריך להיות לכך, כאמור, משקל, כאשר תעמוד על הפרק שאלת המשך תפקידו של המערער במשטרה.
לא מצאנו לנכון להענות לבקשתה החלופית של הסניגורית לביטול ההרשעה משום שנראה לנו כי בעידן שבו נלחמת המדינה באלימות, צריכה להיות הקפדה רבתי דווקא על נורמת ההתנהגות של שוטרים. הרשעה יוצרת, במידה רבה, את הנורמה. שעל כן, לא סברנו כי ניתן להסתפק, במקרה זה, בסיום ההליך ללא הרשעה. יחד עם זאת, אנו רואים לנכון לתת ביטוי ממשי להשקפתנו על החריגות שבארוע זה, מבחינתו של המערער, בכך שאנו מבטלים את המאסר על תנאי ומסתפקים בקנס ובפיצוי למתלונן.
הסמכות להחליט באשר להמשך תפקידו של המערער במשטרה אינה מסורה לנו, אלא בידי הגוף המתאים במשטרה.
אנו מביעים עם זאת תקוותנו, כי בהתייחסות למעשה, ינתן משקל גם לדברים שנאמרו על ידינו לעיל, דהיינו - לכך שמדובר, כאמור, בארוע חריג שאיננו משקף את התנהלותו של המערער ככלל והדעת נותנת כי הוא לא יחזור על עצמו. נראה לנו כי לכך צריך להיות משקל של ממש בכל החלטה עתידית שתתקבל בעניינו.
בכפוף לביטול המאסר על תנאי, אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום ד' ב אדר א, תשס"ח (10 בפברואר 2008) במעמד הצדדים