ע"פ
בית המשפט המחוזי בתל אביב
|
70285-04
30/05/2005
|
בפני השופט:
1. ז' המר - אב"ד
2. י' שנלר
3. י' שיצר
|
| - נגד - |
התובע:
גדעון בן יעקב ירימי
עו"ד מנחם זרסקי
עו"ד ענת זרסקי
|
הנתבע:
מדינת ישראל - באמצעות פרקליטות מחוז מרכז
עו"ד נורית קורנה
|
| פסק-דין |
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט ג' ברק) בת"פ 1022/02, בו הורשע המערער בעבירה של "
תקיפת קטין או חסר ישע" לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: "החוק").
העונש שנגזר על המערער הוא 8 חודשי מאסר בפועל ו- 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים. כמו כן הופעל מאסר מותנה של 12 חודשים. 4 חודשי מאסר הוטלו בחופף לעונש המאסר על תנאי, כך שבסה"כ הוטל על המערער מאסר בפועל למשך 16 חודשים.
2. בכתב האישום נטען כי בין התאריכים 16.8.00 ל- 17.8.00, במהלך ביקור בנו של המערער (להלן: "הקטין") בביתו, הכה המערער את הקטין בגבו, וכתוצאה מכך נגרמה לקטין רגישות במספר נקודות בגבו. באותה עת היה הקטין כבן 8 שנים.
יצוין, שהמערער ואם הקטין התגרשו בסוף 1995, וחיו נפרד, וכי קיים ביניהם סכסוך ממושך, לרבות סכסוך בעניין המשמורת של הקטין.
3. בפני בית משפט קמא הובאה עדותו של הקטין שנגבתה והוגשה על ידי חוקר הילדים דב ברנשטיין. עדותו של הקטין הוקלטה בהתאם לסעיף 5א ל
חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ז - 1956 (להלן: "חוק הגנת ילדים"). לרוע המזל ההקלטה השתבשה, ונקטעה בשלב מסוים. בית המשפט קיבל את הקלטת כראיה, למרות השיבוש שחל בהקלטה, קיבל את התרשמותו של חוקר הילדים ביחס לאמינות דברי הקטין, ואף התרשם כך משמיעת הקלטת:
"דבריו של הקטין כפי שתועדו בקלטת ובהודעה הנכללת בטופס, מעוררים אמון על פניהם... לא נראה לי כי הקטין היה להוט להפליל את הנאשם דווקא בהנחיית האם" (עמוד 91 לפרוטוקול - הכרעת הדין).
על פי עדות הקטין , בשעה שחזרו מהמספרה של האב הביתה: "
באנו מאוחר בלילה וכמעט נדרסתי", ובעקבות זאת אביו הכהו מכות חזקות בגב.
4. בית המשפט הרשיע את המערער על סמך עדות הקטין, ומצא את הסיוע הדרוש לעדות זו בעדויותיהם של שאר עדי המאשימה:
א. עדות דר' מיכאל גינזבורג (להלן: "הרופא"), שבדק את הקטין, כשבוע לאחר המקרה והוציא תעודה רפואית לפיה אבחן "רגישות קלה במספר נקודות בגב העליון".
ב. עדות האם שהעידה כי הקטין חזר אליה מהאב עם חבלות בגב. אמנם בית המשפט לא נתן באם אמון ומצא אותה מגמתית ואובססיבית, אך למרות זאת ראה בעדותה סיוע (עקיף) לעדות הקטין, כדבריו:
"אילו היה תאום או השפעת האם על עדות הקטין, הרי שאין לי ספק שהקטין לא היה מסתפק בעדות ספציפית של מכות בגב - אלא שהיה מחרה מחזיק אחר הגזמות אמו ומוסיף כהנה וכהנה" (עמוד 84 לפרוטוקול).
ג. עדות אליהו חיון (להלן: "חיון") - שכנה של הסבתא שהעיד בבית המשפט כי ראה כוויה על פני הקטין (הכוויה לא היתה נושא כתב האישום). בחקירה הנגדית הוסיף כי הקטין סיפר לו גם על המכות בגב וכי ראה סימנים על גבו של הקטין. בית המשפט קמא נתן אמון בעד ולא מצא פגם בכך שחיון כלל לא הזכיר את המכות בגב בחקירה הראשית.
5. אשר לעדות המערער, בית המשפט קמא התרשם שעדותו איננה ממוקדת, וכי לא נתן תשובות משכנעות. על כן העדיף את העדויות האחרות מטעם התביעה על פני עדות המערער. הוא גם ציין שבעדות המערער יש אישור לשני אירועים עליהם סיפר הקטין, דהיינו עצם האירוע של מעבר הכביש, שבהקשר אליו נטען כי המכות ניתנו, והימצאות הקטין במספרה.
6. את ערעורו על ההרשעה בונה המערער על שלושה נדבכים:
א.
פגמים בעדות הקטין:
לטענת המערער בית המשפט קמא טעה באלה: