פסק-דין בתיק עפ 70188/08

בתאריך 14.12.2004 עמד המתלונן ברחובה של העיר תל-אביב. מי שהיתה נאשמת 2 בתיק זה, פנתה אליו לפתע, ללא כל הקדמה, ודרשה ממנו להוריד את המעיל אותו לבש. המערער שבפנינו הצטרף לדרישה ואמר למתלונן: " תוריד את המעיל כמה שיותר מהר לפני שאהרוג אותך". משסירב המתלונן להוריד את המעיל, תקפו אותו שני הנאשמים גם יחד. המערער אחז בצווארון חולצתו ואיים עליו שוב, כי אם לא יוריד את המעיל יהיה סופו רע. אם לא די בדרישה המילולית כיוון המערער אגרוף לפניו של המתלונן.

המתלונן מסר את המעיל למערער ולשותפתו. בהמשך, נעצר המערער על ידי המשטרה ובתחנת המשטרה התחזה בשמו של אחיו (אלברט ללוש).

בגין המסכת העובדתית דלעיל יוחסו למערער שלוש עבירות: גניבה, איומים וכן התחזות לאדם אחר במטרה להונות.

הנאשמת 2 הואשמה בעבירת הגניבה, וכן כלל כתב האישום אישום נוסף לגביה של הפרת הוראה חוקית.

בבית משפט קמא הגיעו הצדדים להסדר טיעון חלקי, לפיו יודה המערער בכתב האישום, יורשע ויישלח לקבלת תסקיר.

המדינה הודיעה באותה ישיבה, ביום 23.01.07, כי בשלב זה היא עומדת על הפעלתו של המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המערער, וכן על הטלת מאסר בפועל. העמדה תישקל פעם נוספת לאחר קבלת התסקיר.

תסקיר אמנם ניתן. למעשה עד היום נתקבלו מספר תסקירים, לרבות תסקיר עדכני מיום 23.09.08.

לאחר קבלת התסקיר הטיל בית משפט קמא (כב' השופט ג' נויטל) את העונשים הבאים: בגין העבירות נושא כתב האישום הנוכחי הוטלו על המערער 6 חודשי מאסר בפועל. כן הופעל מאסר על תנאי בן 12 חודשים. בית משפט קמא קבע, כי מתוך ששת החודשים שהוטלו בתיק הנוכחי, 4 חודשים יופעלו בחופף למאסר על תנאי שהופעל וחודשיים במצטבר. סך הכל יהא איפוא על המערער לרצות 14 חודשי מאסר בפועל.

על גזר הדין הערעור בפנינו.

לטענת ב"כ המערער החמיר בית משפט קמא עם המערער יתר על המידה. על אלה שמה הסניגורית את הדגש:

א.      חלוף הזמן - האירוע התרחש בשנת 2004. אנו מצויים היום בשנת 2008. ב-4 שנים האחרונות לא נפתח כל תיק נגד המערער ויש בכך כדי להצדיק את הארכת המאסר על תנאי;

ב.      הנאשמת 2 לא אותרה ולא נתנה כלל את הדין על מעשיה. אמנם הוגש נגדה כתב אישום, אולם לא נעשה מאמץ לאיתורה. יהא בכך משום חוסר צדק מובהק כאשר דווקא הנאשמת 2, שהיתה הרוח החיה באירוע זה - לגירסת הסניגורית - נמלטה מענישה ואילו המערער, שנגרר אחריה, יצטרך לרצות 14 חודשי מאסר. הסניגורית טענה בהקשר זה כי המעיל אותו דרשו שני הנאשמים, היה, על פי סברתה של נאשמת 2, שייך לה, ורק מטעם זה נדרש המתלונן להסירו ומסרו לידי הנאשמים. עובדה זו, כך לטענת הסניגורית, עולה מהקשר הנסיבות ועל כך למעשה נשענת הטענה שמדובר במי שעמדה בבסיס האירוע כאשר המערער הוא הנגרר;

ג.        לא ניתן משקל מספיק לעובדה שהמערער לא הסתבך מאז ועד עתה בעבירות נוספות. הסניגורית מפנה בענין זה לאמור בכל התסקירים גם יחד. שירות המבחן אמנם נמנע מהמלצה טיפולית אולם הנתונים מצויים בו.

בשורה התחתונה עותרת הסניגורית להאריך את המאסר על תנאי, גם אם משמעות הדבר היא שלא יהיה ניתן להטיל על המערער מאסר כלשהו בתיק הנוכחי.

שקלנו את טיעוני הסניגורית ולא נראה לנו כי נוכל להתערב בענישה בתיק זה. נתחיל מהטענה שהיוותה את "ספינת הדגל" בטיעוני הסניגורית, לפחות בדיון לפנינו היום. כוונתנו להשוואה בין מי שהיתה נאשמת 2 לבין המערער. כאמור, הטענה היתה כי נאשמת זו לא נתנה כלל את הדין למרות שהיא יזמה את האירוע כולו.

נראה שאין ממש בשני חלקי הטענה. באשר לכך שהנאשמת 2 היא שיזמה את האירוע - לא ניתן להסיק זאת מעובדות כתב האישום בהן הודה המערער ואף לא מהטיעונים לעונש כפי שהם משתקפים מהפרוטוקול של בית משפט קמא. מדובר בטענה עובדתית, שאם איננה מוסכמת, עליה להיות מגובה בראיות, ולו גם ראיות חלקיות גם בשלב של הראיות לעונש.

מכל מקום, גם אם נצא מנקודת הנחה כי נאשמת 2 טענה שהמעיל הוא שלה וזו נקודת הפתיחה של האירוע, המערער שבפנינו נטל בו חלק פעיל והשמיע איומים ברצח כלפי המתלונן. אין צורך בדמיון רב כדי להבין את הפחד שהוטל על המתלונן אשר הסכים, ככל הנראה, מטעם זה, להוריד את המעיל ולמסור אותו.

מדובר באירוע שבאופיו הוא אירוע של שוד הגם שהוראת החיקוק בה הואשמו שני הנאשמים גם יחד, היתה גניבה.

באשר לטענה שהנאשמת 2 לא נתנה את הדין - הובא לידיעתנו במהלך הדיון על ידי התביעה כי נאשמת זו אותרה והדיון נגדה יתנהל בימים אלה.