פסק-דין בתיק עפ 70061/07

המערער הורשע בבית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות בשלוש עבירות: גניבה בידי מורשה, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, וכן שימוש במסמך מזוייף.

בקליפת אגוז, מדובר בכך שהמערער קיבל לידו שיקים של אדם אחר, שלגביו היה מיופה כח. השיקים נועדו לאותו אחר עבור חלקו ברווחי החברה שהיתה בניהולו של המערער ובניהול אחרים. המערער חתם על השיקים ולקח את הרווחים לעצמו במקום להעבירם למתלונן, כפי שאמור היה לעשות.

מלכתחילה הוסבה הודעת הערעור שבפנינו, הן אל הכרעת הדין והן אל הענישה שהטיל בית משפט קמא בסיומה.

עם סיום הדיון בפנינו, קיבל הסניגור את המלצתנו לחזור בו מן ההרשעה. זאת לאחר שמלוא הטיעונים נשמעו.

כיוון שכך, איננו רואים להתייחס לפן העובדתי מעבר לאמור לעיל, והדיון יתמקד בשאלת הענישה.

בית משפט קמא, כב' השופטת ר' גרינברג, מבית משפט השלום בתל-אביב, הטיל על המערער את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל של 10 חודשים.
2. מאסר על תנאי אף הוא של 10 חודשים.
3. קנס בסך 15,000 ש"ח או 7 חודשים תמורתו.
4. פיצוי למתלונן בסך 100,000 ש"ח.

לענין הענישה העלה הסניגור את הנימוקים הבאים:

העבירות שמדובר בהן בוצעו בין השנים 95' - 97'. המערער הוא אדם מבוגר, כתב האישום הוגש שנים רבות לאחר ביצוע העבירה,  למערער בעיות בריאותיות קשות, הוגש לנו אישור רפואי על כך. המערער ניסה בזמנו להחזיר חלק מהכסף באמצעות העברת מניות אל המתלונן, על מנת ששוויין יכסה את גובה החוב שמדובר בו, אלא שהמתלונן לא חפץ בכך. כנגד המערער יש פסק דין אזרחי ביחס לסכום החוב שמדובר בו.

המערער לא שילם את החוב משום שמצבו הכספי כרגע קשה ביותר.

המדינה טוענת, כי בית משפט קמא ראה לנגד עיניו את כל ההיבטים הרלוונטיים והעונש שניתן משקלל את הנימוקים לחומרא או לקולא, ומהווה בפני עצמו ענישה מידתית וראויה שאיננה מצדיקה את התערבותה של ערכאת ערעור.

שקלנו את העובדות והעבירות שבהם הורשע המערער. התלבטנו ולאחר התלבטות זו החלטתנו היא להתערב בתקופת המאסר שהוטלה על המערער.

נאמר בפה מלא, כי העבירות שמדובר בהן - הן אכן עבירות קשות וחמורות, שכן, יש בהן לצד הפגיעה הכלכלית במתלונן, גם היבט של הפרת אמון (גניבה בידי מורשה) זאת לצד העבירות הנוספות של זיוף ושימוש במסמך מזוייף. הסכומים שמדובר בהם אף הם אינם מבוטלים.

אם בכל זאת החלטנו להתערב, הרי זה בעיקר בשל היבט חלוף הזמן שהגיע לכלל קיצוניות בתיק זה. העבירות שמדובר בהם בוצעו כאמור בשנים 95' - 97'. התלונה הוגשה בשנת 99', כחמש שנים לקח לפרקליטות עד להגשת כתב אישום.

חמש שנים הם נצח נצחים בחייו של אדם, לא ראינו נסיבה של ממש להשתהות ארוכה זו. אנו ערים ללחץ שקיים בגורמי התביעה, לעומס המוטל עליה, ועדיין חמש שנים הוא פרק זמן ארוך וקשה במיוחד עבור אדם שנגדו מוגש כתב אישום.

התוצאה הסופית היא, שאנו נדרשים היום בשנת 2008 לשלוח למאסר אדם בגין עבירות שבוצעו בשנת 1997.