השופט ר. שפירא [אב"ד]:
בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום קריות (כב' השופט מ. ארגמן) (להלן: "
בית המשפט קמא") בתיק פ 821/06 מיום 14.1.08, שהרשיע את הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות התפרצות לדירת מגורים כדי לבצע עבירה בניגוד לסע' 406(ב) + 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "
חוק העונשין"); גניבה בניגוד לסע' 384 + 29(ב) לחוק העונשין; והיזק לרכוש במזיד, עבירה בניגוד לסע' 452 + 29(ב) לחוק העונשין.
בגין האמור לעיל נגזר עליו כדלקמן:
א)
6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה אחת או יותר מן יותר מן העבירות המפורטות בפרק יא סימנים א', ג', ד', ה', ו-ה'1 לחוק העונשין ויורשע בה.
ב)
התחייבות בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר להימנע במשך 3 שנים מלעבור עבירה אחת או יותר מן העבירות המפורטות בפרק יא סימנים א', ג', ד', ה', ו-ה'1 לחוק העונשין ויורשע בה.
המדינה מערערת על קולת העונש. הנאשם מערער הן על עצם ההרשעה והן על חומרת העונש. לשם הנוחיות יכונו הצדדים לערעורים "המדינה" ו"הנאשם".
עובדות כתב האישום:
בכתב האישום המתוקן נטען, כי בתאריך 24.10.05, בין השעות 08:00- 11:00, התפרץ הנאשם יחד עם אחר (שזהותו אינה ידוע למאשימה), בכוונה לגנוב, לדירה ברחוב בן עמי 19 בקרית אתא (להלן: "
הדירה") השייכת לנטליה סוסנובסקי (להלן: "המתלוננת") באופן שטיפס לחלון המרפסת בסלון, ניפץ במזיד ושלא כדין את חלון ההזזה, פתחו, נכנס אל תוך הדירה, חיטט בכל הנקרה בדרכו, פתח מגירות וארונות ושפך תכולתם לרצפה וגנב רכוש השייך לבעלים, וזאת בכוונה לשלול את הרכוש שלילת קבע מן הבעלים.
מכאן, הורשע הנאשם בעבירות שברישא החלטתי זו.
תמצית טענות הצדדים:
הנאשם טוען כנגד הרשעתו המבוססת על ראיה יחידה בלבד והיא חלק מטביעת כף יד של המערער שנמצאה על גבי זכוכית חלון הזזה בדירה, מהצד החיצוני של הזכוכית (להלן: "
טביעת האצבע"). לטענתו נפלו פגמים בהליך נטילת טביעת האצבע, שיש בהם כדי להשליך על קבילותה של הראיה או לחילופין על משקלה, וכי בנסיבות הנדונות לא ניתן לקבוע, מעבר לכל ספק סביר, כי המאשימה עמדה בנטל הראיה המוטל עליה לצורך הרשעתו של המערער. נטען כי נוהל מחייב של המשטרה קובע כי בשעה שטכנאי מז"פ נוטל מעתקים של טביעת אצבע במקום ביצוע עבירה הדבר חייב להיעשות במעמד ותחת בקרה של אדם נוסף, שיחתום שכך היה, דבר שמאפשר בקרה על תקינות ההליך. בהיעדר ביקורת על הליך זה, אין לנאשם כל דרך או אמצעים להתמודד עם עדות של טכנאי מז"פ. במקרה דנן המתלוננת בעצמה נכחה בעת נטילת טביעת האצבע ואישרה את הדבר בחתימתה, אולם נטען, כי המתלוננת העידה שלא עקבה אחרי פעולות טכנאי הזיהוי ולא הייתה לידו בשעה שזה ביצע את נטילת המעתקים. מכאן נטען שמאחר ויש בכוחה של טביעת אצבע אחת בלבד לגרום להרשעת אדם בדינו, הרי שעליה להיות ברורה וחד משמעית, ועל בית המשפט להשתכנע שטביעת האצבע נוצרה הן במקום המעשה והן בשעת המעשה, ויש להקפיד, הקפדה ישרה, על קיום ההוראות באשר לנטילתה. בהעדר נוכחות של אדם נוסף שיכל להעיד על אופן נטילת המעתק נפגמת אמינות הראיה.
בנוסף לכל האמור לעיל, טוען הנאשם כי בעדותה של המתלוננת יש כדי להטיל ספק סביר באשמתו. לטענתה, היא ראתה את הפורצים בדירתה כשעל ידיהם כפפות גומי, דבר אשר מרוקן מתוכן את ראית טביעת האצבע מאחר ויש להניח כי אין זו טביעה של הפורצים שכאמור לבשו כפפות. ועוד הוא טוען, שהמתלוננת לא הצליחה לזהות את הנאשם, על אף שציינה בחקירתה הראשונה שתוכל לזהות את מבצעי העבירה. בחקירה הנגדית של המתלוננת התברר כי מספר ימים לאחר האירוע זומנה המתלוננת לתחנת המשטרה על מנת לערוך לה מסדר זיהוי תמונות. המתלוננת צפתה בתמונות שהוצגו לה ולא זיהתה את הנאשם. המשטרה לא רשמה את פירוט התמונות שהוצגו למתלוננת. בנסיבות אלו שיש להניח לטובתו של הנאשם שתמונתו הייתה בין אלו שהוצגו ולא זוהתה ע"י המתלוננת שכאמור העידה שתוכל לזהותו. על זאת יש להוסיף כי לאחר השוואת מעתקי טביעת האצבע לזו של הנאשם, לא נערך מסדר זיהוי רגיל או תמונות אשר יכלול גם את תמונת הנאשם. מכאן הנאשם טוען שהיה על בית משפט קמא להתייחס אל כשלי החקירה ככאלו שגרמו נזק ראייתי הפועל לטובתו והמקים ספק סביר באשמו.
מעבר לכך, טען ב"כ הנאשם בפנינו כי לא הגיונית קביעתו של טכנאי המז"פ כי טביעת האצבע נלקחה מחלון הזזה אחורי, כשזה היה מנופץ על הרצפה, כך שאין להבחין בין חלקו האחורי לקדמי. ובנוסף נטען שאולי המדובר בכלל בשבר של בקבוק שבאמצעותו ניפצו את החלון. במקרה זה מדובר בחפץ נייד שעל חלק ממנו נמצאה טביעת ידו ולא ניתן לומר בוודאות כי אותו חפץ לא הובא לזירה ע"י אחר.
בתשובתה לטענות הנאשם המדינה טענה בפנינו, כי אין חובת פיקוח ובקרה, וישנה רק חובת נוכחות של אדם נוסף שנתמלאה כאמור בנוכחותה של המתלוננת. ולגבי החלק ממנו נלקחת טביעת האצבע נטען, כי החלון לא נופץ בכללותו, אלא רק חלק ממנו, מכאן שניתן להבחין בין חלק חיצוני של החלון וחלק פנימי. טכנאי הזיהוי רשם בדו"ח "
חלק חיצוני" לא בכדי ובחקירתו לא אומת עם טענה מעין זו. ולגבי מסדר הזיהוי נטען שיש להניח שתמונתו של הנאשם לא הייתה בין התמונות שהוצגו בפני המתלוננת. גם אם הייתה תמונתו בין התמונות והמתלוננת לא זיהתה אותו, אין בכך כדי לפגום בראיות אחרות בתיק. ולגבי כפפות הגומי שלבשו הפורצים מניחה ב"כ המדינה כי הנאשם נכנס לדירה בלי כפפות על הידיים ורק לאחר שנכנס לחדר השינה לבש את כפפות, זאת בהתאם למה שתיארה המתלוננת בעדותה. מעבר לכך, נטען שבית המשפט קמא דחה את הטענות לגבי מיקום המעתקים, ושאין מקום להתערב בהכרעת דינו.
המדינה בערעורה על קולת העונש טוענת כי שגה בית המשפט קמא משהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם המתבססות בעיקר על שני מסמכים של הורדת הפרופיל הצבאי, בהן לא מפורטת הסיבה להורדת הפרופיל. ומעבר למסגרת הצבאית נטען שלא הובא כל מסמך המלמד על בעיה נפשית כלשהי, וגם לו היה מובא מסמך כזה, לא היה בו כדי להצדיק הימנעות מהטלת מאסר בפועל, שכן טיפול ניתן לקבל גם במסגרת כתלי הכלא. בנוסף, הנאשם לא ביקש להישלח לתסקיר, על אף שב"כ המאשימה, נטען, ביקש זאת.
המדינה מדגישה שמדובר בעבירות חמורות ופוגעות פגיעה קשה בביטחון האישי, אשר בוצעו בשעות הבוקר, מה שמלמד על תעוזה רבה. ומדובר בעבירות שהן קלות לביצוע, אך קשה עד מאד להתחקות אחר מבצעיהן. עוד נטען שהנאשם ניהל הוכחות, ולא הביע חרטה, ועל אף היותו צעיר הספיק לעבור מספר עבירות, ביניהן עבירות רכוש, אלימות, ועבירות בצבא, ואף ריצה 60 ימי מאסר במסגרת שירותו הצבאי. המדינה ביקשה לשלוח את הנאשם לתסקיר שירות מבחן, ולהשית עליו עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, וכן קנס ופיצוי למתלוננת, זאת בנוסף לעונשים האחרים שהוטלו ע"י בית המשפט קמא.
לעניין העונש, הנאשם טוען כי מדובר בבחור שהיה בן כ-19 עת ביצוע העבירות, עברו אינו מכביד, חלף זמן רב מאז ביצוע העבירה, והינו סובל מבעיות נפשיות לא קלות, ותחושה של רדיפה. כך, שיש להתחשב בנסיבות מיוחדות אלו.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, ואת חומר הראיות שהובא בפני בית המשפט קמא אציע לחברי להרכב לקבל את הערעור של הנאשם ולזכותו מחמת הספק. אבהיר להלן.