השופט מ' פינקלשטיין
כללי
1. שני הערעורים שבפנינו נסובים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 26.3.07 (קפ 1005/05, כבוד השופט א' טובי).
2. ביום 1.9.05 הגישו מר אשר ברעם (להלן גם: המשיב) וארבעה נוספים קובלנה פלילית נגד עו"ד משה הורוביץ (להלן גם: המערער), לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). הקובלים הנוספים היו אשתו הנוכחית של המשיב, איכה ברעם, שתי בנותיו הדס וענת, וכן נסיה ברעם ז"ל, רעייתו המנוחה של המשיב. בית המשפט הרשיע את המערער בעבירה של פרסום לשון הרע, במספר הזדמנויות, בניגוד לסעיף 6 לחוק, אך קבע כי הפרסום האסור התייחס למשיב בלבד, ולא ליתר הקובלים. לפיכך זוכה המערער מביצוע אותה עבירה כלפי יתר הקובלים. בית המשפט הטיל על המערער קנס בסך 20,000 ש"ח, וכן חייב אותו בהוצאות משפט בסך 12,000 ש"ח בצירוף מע"מ. נדחתה הבקשה להטיל על המערער מאסר על תנאי ולחייבו בפיצויים למשיב.
3. כנגד פסק הדין הוגשו כאמור שני ערעורים, וזאת הן ביחס להכרעת הדין והן ביחס לגזר הדין.
עו"ד הורוביץ מערער על כך שהורשע בדין. לטענתו היה מקום לזכותו מהעבירה שיוחסה לו, ולחלופין, גם אם ייקבע שביצע את העבירה, היה מקום להימנע מהרשעתו. עוד ערער על גובה הקנס והוצאות המשפט שהושתו עליו.
מר אשר ברעם וגב' איכה ברעם טענו בערעורם, כי שגה בית משפט קמא בכך שנמנע מלהרשיע את עו"ד הורוביץ בפרסום לשון הרע כלפי גב' איכה ברעם (ההרשעה הייתה כאמור בפרסום לשון הרע כנגד מר אשר ברעם בלבד). יצוין כבר עתה, כי בא כוחם, עו"ד רועי קרן, הודיע במהלך שמיעת הערעור כי הוא חוזר בו מרכיב ערעור זה. ערעור הוגש מטעמו של מר ברעם גם כלפי גזר הדין. בערעור מתבקשת הטלת עונש מאסר על תנאי על עו"ד הורוביץ, וכן חיובו בפיצויים.
עיקרי הדברים
4. המערער, עו"ד הורוביץ, מתגורר בבית דירות ברח' בייליס בשכונת כרמליה שבחיפה, והוא שכנו לקומה של המשיב, מר ברעם. השניים חולקים חדר מדרגות, מבואת כניסה ומעלית משותפת. משך שנים ארוכות היה המשיב נשוי לנסיה ברעם ז"ל, אשר נפטרה באפריל 2004 לאחר מחלה ארוכה. גב' איכה ברעם הועסקה כמה שנים על ידי בני הזוג ברעם כמטפלת סיעודית במנוחה. לאחר פטירתה של נסיה ז"ל, נשא המשיב לאשה את איכה ברעם.
5. לפי הנטען בקובלנה, הרי סמוך לחודש מרץ 2005, לאחר נישואיהם של המשיב ואיכה ברעם, פתח המערער במסכת קינטורים והטרדות בלתי פוסקות כלפיהם. שיאה של ההטרדה היה בשירה "קצבית ומולחנת" של המשפט:
"נסיה מתהפכת בקבר הו... הו... הו..." (להלן: "השיר", "הפזמון" או "הביטוי"), שאותו השמיע המערער בקולי קולות בחדר המדרגות מדי יום ביומו. הקובל פנה למערער והפציר בו שיחדול ממעשיו. ואולם, המערער המשיך להשמיע את ה"פזמון" באופן תדיר, וזאת גם בפני באי ביתו של המשיב, וביניהם בני משפחה, חברים ובעלי מקצוע.
יצוין כבר עתה, כי בקובלנה פורטו אירועי הטרדה נוספים כנגד המשיב וביניהם: הפעלת מוסיקה רועשת, טריקת דלתות בעוצמה, שריקות, זריקת לכלוך בפתח הדירה, ניתוק חשמל בדירת המשיב, הפעלת פעמון האזעקה של המעלית, אמירות קשות כלפי המשיב, ועוד. חלק מהדברים יוחסו למערער ביחס לזמן שבו אשתו של המשיב הייתה עוד בחיים. ואולם, המערער זוכה מכל אלה, הן בהעדר הוכחה, והן משום שאין הדברים בגדר לשון הרע. כנגד קביעה, מוצדקת, זו - אין ערעור.
6. כאמור, שיאה של ההטרדה היה באותו "פזמון" לגבי נסיה ז"ל שהושמע בהזדמנויות רבות. בעניין זה העידו עדים רבים, ועדויותיהם פורטו על ידי בית משפט קמא. עדים אלה הותירו רושם מהימן על בית המשפט, ולמעשה גם המערער לא כפר בעצם השמעת ה"פזמון". זאת ועוד, הוצגו קלטות שתיעדו את המערער משמיע את "שירו", וזאת לאחר שבחדר המדרגות הוצבו מצלמות שהנציחו את הנעשה. נביא כבר עתה את תיאור העולה מן הקלטות, כפי שנכתב על ידי השופט קמא:
ייאמר מייד, כי הצפייה בקלטות קשה ומקוממת. יום אחר יום, לעתים מספר פעמים ביום, נראה הנאשם יוצא את פתח ביתו, נעמד על דלת המעלית, בסמוך לדלת הכניסה של דירת הקובלים, ומשמיע בקולי קולות את שירו. נראה כי הנאשם לא החסיר אפילו פעם אחת את ההזדמנות להשמיע את שירו, לעתים תוך ריקוד, אגב הטעמת הלחן בסגנונות ומבטאים שונים. הזלזול והבוטות שגילה ביחס לעניין כה רגיש כגון זה מכעיס עד מאוד. הנאשם אשר איבד את רעייתו זמן קצר לפני שהחלה אותה מסכת התעללות, נאלץ לשמוע את הדברים מבעד לדלת ביתו ולספוג את הפגיעה והעלבון.
זהו מקרה שבו אין בכוחן של מלים לשקף את הקיצוניות והחריגות שבהתנהגות הנאשם, כפי שהיא ניכרת במלוא כיעורה מצפייה בסרט. הבוטות, חוסר הרגישות הצרחות וההקנטה המכוונים לאוזני הקובלים מחד, והקונסיסטנטיות לחזור על אותם דברים מפגעים, פעם אחר פעם, מעשה של יום ביומו מאידך, מעלים תהיות לגבי מצבו הנפשי של הנאשם. לא בלי לבטים אני נמנע ממתן הוראות אופרטיביות במישור זה.
יצוין עוד, כי ברקע הדברים עומד סכסוך שכנים בין המערער לבין חלק מדיירי הבניין. בית משפט קמא לא הרחיב דברים בעניין זה, ואף אנו לא ניכנס לסוגיה זו.
7. בשלב זה נעבור לדון בערעורים עצמם, תוך הפרדה בין הערעור לעניין הכרעת הדין לבין הערעורים לעניין העונש. נתחיל בסקירת עיקריה של הכרעת הדין.
הכרעת הדין - בית משפט קמא
8. בפן העובדתי נקל היה תחילה לקבוע, כמוסבר לעיל, כי המערער אכן השמיע פעמים רבות את ה"שיר": "נסיה מתהפכת בקבר... הו... הו... הו". כזאת אכן נקבע, ועל כך אין ערעור. להלן יובאו, כסדרם, שאר עיקריה - העובדתיים והמשפטיים - של הכרעת הדין.
9. בית המשפט דחה את גרסת המערער לגבי השמעת "שירו". לשיטת המערער הוא התכוון להביע מחאה כנגד התנהלותם של המשיב ואחרים, שנועדה, לפי דבריו, לסלקו מן הבית. הוא לא ידע, לדבריו, כי בעת השמעת "שירו" נמצאים במקום אנשים נוספים. לטענתו, יש קשר בין התנהגותו לבין אירוע מסוים שאירע בזמן שנסיה ברעם ז"ל הייתה חולה. מדובר במקרה שבו הוא, המערער, שאל את בעלה, המשיב, לשלומה, והאחרון ענה כי היא: "שק תפוחי אדמה". המערער, לדבריו, ראה תשובה זו של המשיב כהתבטאות מזלזלת כלפי חולה סיעודי, והדבר גרם לו להבין, שיש פער בין התנהגות זו של המשיב, לבין היראותו כמי שמטפל היטב ברעייתו.
ברם, המערער הותיר רושם גרוע ובלתי אמין על השופט קמא. השופט קבע, כי הסבריו של המערער הם: "בלתי משכנעים, מאולצים וברור על פניו כי נועדו להסביר, ללא שמץ הצלחה, את התנהגותו המכוערת". בין השאר דחה בית המשפט את דברי המערער שלפיהם המשיב התנכל לו, בדרכים שונות, בכמה הזדמנויות; בעניין זה ציין בית המשפט, כי לא הוצגה כל ראייה מצד המערער, וכי המערער אף לא פנה בתלונה למשטרה.
10. כאמור, השאלה שעמדה להכרעה בסופו של דבר לפני בית משפט קמא הייתה, האם ה"פזמון": "נסיה מתהפכת בקבר וכו'" בא בגדרו של פרסום לשון הרע. בית המשפט היפנה להלכה שלפיה המבחן לקיומה של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי באשר למשמעות הדברים שפורסמו. מתוכן הפרסום ומכלל הנסיבות הסיק השופט קמא, כי אותו "פזמון" הוא בגדר לשון הרע כמשמעותו בסעיף 1 לחוק, באשר מדובר בפרסום שעלול היה להשפיל את המשיב ולבזותו בעיני מבקריו ובאי ביתו אשר נחשפו להשמעת הדברים. בעניין זה הזכיר השופט קמא, כי איכה ברעם הייתה אחות סיעודית שטיפלה בנסיה, רעייתו המנוחה של המשיב, וכי המשיב נשא אותה לאישה זמן קצר לאחר שנסיה נפטרה. המשיך השופט קמא וקבע: