פסק-דין בתיק עפ 23/07

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת דינה אפרתי; פ 202/03) אשר בו זו;ו המשיבים מביצוע עבירות שיוחסו להם בכתב אישום שעניינו עיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון והפרת חובת פיקוח על ידי נושאי משרה לפי סעיפים 2, 20 ו-21 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 (להלן גם חוק קבלני כוח אדם).

עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי

2.        המשיבה 1 (להלן גם: החברה) הינה חברה למתן שירותי כוח אדם, המצויה כיום בהליכי פירוק, והמשיב 2 שימש כמנהלה של החברה ובעל מניות בה (להלן גם: מר שחם). ביום 12.3.03 הוגש בבית האזורי כתב אישום נגד המשיבים בגין עבירות על פי סעיפים 2, 20 ו-21 לחוק קבלני כוח אדם. על פי כתב האישום, המשיבים קלטו לעבודה ביום 1.8.02 שבעה עובדים חדשים למרות שלא היה בידיהם רישיון תקף לפעול כקבלן כוח אדם. יודגש, כי לא נטען כי המשיבים פגעו בזכויות סוציאליות של עובדיהם, אלא אישומם עסק בעצם ההעסקה ללא רישיון.

3.        בית הדין האזורי דן בראיות ובעדויות שנשמעו בפניו, וזיכה את המשיבים מאשמה לאחר שמצא כי המדינה לא עמדה בנטל להוכיח את קיומן של יסודות העבירה של סעיף 2(א) לחוק קבלני כוח אדם, הקובע כי: " לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רשיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרשיון". להלן עיקר ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי:

א.  בין משרד התמ"ת לבין החברה נחתם ביום 1.7.00 הסכם לאספקת שירותי כוח אדם (להלן גם: ההסכם), אשר תוקפו הוארך גם במועד בו לא היה לחברה רישיון. עיון בהסכם מלמד שאין בו תנאי של קיום רישיון לפעול כקבלן כוח אדם כדי להמשיך את ההתקשרות עם החברה. ההתקשרות בין משרד התמ"ת לחברה הסתיימה בסוף שנת 2002, ואילו ההסכם ביניהם הוארך בכתב רק עד ליום 30.9.02.

ב.   ביום 29.3.01 נשלל רישיונה של החברה לאחר שנתקבלו תלונות של עובדים על הפרת זכויות סוציאליות על ידה, אך ניתן לה רישיון זמני להמשיך ולהעסיק את העובדים אשר היו כבר מועסקים על ידה עד לסוף שנת 2001, וביום 21.12.01 בוטל הרישיון.

ג.   למרות שבוטל הרישיון, המשיך משרד התמ"ת בהתקשרות עם החברה, במשך שנה לאחר הביטול, ובסך הכל הוארך תוקף ההסכם בין הצדדים שש פעמים. הוכח כי כבר בחודש מאי 2001 ידעו כל הגורמים הרלוונטיים במשרדי הממשלה כי אין לחברה רישיון לקלוט עובדים חדשים, אך חרף זאת האריך משרד התמ"ת את ההתקשרות עם החברה במשך שנה וחצי נוספות.

ד.   בכתב האישום נטען, כי ביום 1.8.02 קלטה החברה לעבודה שבעה עובדים (להלן גם: שבעת העובדים) למרות שלא היה בידיה רישיון, והציבה אותם לעבודה במשרד התמ"ת. שבעת העובדים הועסקו בתפקידים מקצועיים או בתפקידי אמון בכירים. במהלך החקירות התברר כי עובדים אלה הועסקו כעובדי קבלן של חברת "איגמי", שזכתה גם היא במכרז לאספקת שירותי כוח אדם, אך במהלך חודש יולי 2002 הופסקה התקשרות בין חברת "איגמי" למשרד התמ"ת, ונדרש למצוא פתרון להמשך העסקת שבעת העובדים. משרד התמ"ת החליט להמשיך את ההתקשרות עמם דרך החברה (אשר לא היה בידיה רישיון), למרות שהיתה חברה נוספת שזכתה במכרז (חברת "אביב").

ה.  בית הדין האזורי לא שוכנע כי המדינה הוכיחה שהמשיבים המשיכו לפעול כקבלני כוח אדם לאחר שרישיונם נשלל ולא פעלו במתכונת העסקה מותרת באמצעות צד שלישי.

ו.   מר אלי פז, סמנכ"ל בכיר במשרד התמ"ת בתקופה הרלוונטית, אשר שלל את רישיונה של החברה, הודה כי אין בידו כל ראיה לכך ששבעת העובדים אכן הועסקו בפועל על ידי החברה, אלא הטענה נגדה מבוססת על ההסכם שהוארך במועד בו לא היה לחברה רישיון. כן הודה כי אין בידו ראיות לכך שהחברה העסיקה עובדים כקבלן כוח אדם במהלך תקופת ההתקשרות בה לא היה לה רישיון.

ז.   תלושי השכר של שבעת העובדים הונפקו על ידי צד שלישי, חברה בשם USGD, אשר על פי טענת המשיבים היא היתה מעסיקתם.

ח.  באשר לעדותו של מר פז ציין בית הדין האזורי: " אציין כי עדותו של מר פז לא הותירה בי רושם מהימן וסברתי כי תשובותיו היו מעורפלות, כלליות ובלתי עקביות, וכי כעולה מדבריו לעיל, הרבה לטעון כי איננו בקיא בעובדות, בין שהן נגעו ללב המחלוקת ובין שלא". בית הדין האזורי הצביע על סתירות בעדותו של מר פז באשר להחזרת הערבות הבנקאית של החברה ובשאלה האם הכיר את חברת "איגמי".

ט.  בנוסף, בית הדין האזורי לא נתן אמון בעדותו של מר עזרא כהן, מנהל משאבי אנוש במשרד התמ"ת, ובלשונו "רב היה בה הנסתר על הגלוי".

י.   מהעדויות עולה כי משרד התמ"ת יזם את המשך ההתקשרות עם החברה, והמשיב התבקש למצוא פיתרון בהמשך העסקת שבעת העובדים באמצעות חברה בעלת רישיון. ההעסקה התבצעה על ידי חברת USGD והחברה הוציאה את החשבוניות. לא היתה כל אפשרות לכך שגורם בכיר כלשהוא במשרד התמ"ת, לרבות מר כהן ומר פז, לא ידע כי העסקת שבעת העובדים בתקופה שבין חודש אוגוסט 2002 לדצמבר 2002 נעשית באמצעות חברת כוח האדם USGD משום שרישיונה של החברה נשלל.

בית הדין האזורי קיבל את גירסת המשיבים לפיה כל הגורמים הרלוונטיים ידעו על המשך העסקת שבעת העובדים על ידי חברת USGD שלא לפי מכרז ולא לפי הכללים להתקשרות עם גופים ציבוריים, וזיכה אותם מכל אשמה.

עיקר טענות הצדדים בערעור

4.         המדינה טוענת לפנינו את הטענות הבאות:

א.  אין מקום לפרש את סעיף 2 לחוק קבלני כוח אדם באופן מקל. פגיעה בזכויות עובדים אינה מהווה רכיב מיסודות העבירה לפי סעיף זה ואין בכך כדי להוות שיקול בהכרעת הדין.

ב.   העסקתם של העובדים על ידי המשיבים הוכחה מעל לכל ספק בבית הדין האזורי, על פי העדויות השונות והסכם שירותי כוח אדם שנחתם בין משרד התמ"ת למשיבים (ובמיוחד סעיף 7(ג) שבו הצהירו המשיבים כי העובדים הינם עובדי המשיבים "לכל עניין ודבר", וסעיף 13 לפיו המשיבים לא היו רשאים להסב את התחייבויותיהם לגוף אחר ללא הסכמה של התמ"ת בכתב).