פסק-דין בתיק עפ 1451/05

כנגד המערער הוגש כתב אישום (כפי תיקונו) על פיו יוחסו לו עבירות של ידיעות כוזבות, קשירת קשר לביצוע עוון, שיבוש מהלכי משפט וסיוע לנסיון לקבלת דבר במרמה.

מדובר בתמצית, בנסיון לטענות כוזבות במשטרה בעקבות תאונה, נסיון למסור גרסה שקרית ותיאום גרסאות, לרבות תוך נסיון להונות מבטחת והכל כמפורט בכתב האישום.

הצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון והסכמה לפיה לא תתנגד המאשימה כי המאסר כפי שיגזר, ירוצה בדרך של עבודות שרות.

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן, בית משפט קמא עמד על חומרת העבירות ולאחר ששמע את טיעוני הצדדים, עמד על הנסיבות האישיות של המערער מחד והאינטרס הציבורי מאידך, קבע כי אין מקום לענישה מותנית, התחשב בהודאת המערער ובסופו של יום, גזר על המערער 9 חודשי מאסר מתוכם, 3 חודשי מאסר לריצוי בפועל לריצוי בדרך של עבודות שרות, 6 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים וקנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתם.

לא למותר לציין כי מדובר בעבירות חמורות ביותר כפי ציון בית משפט קמא, וכך גם דעתנו ובוודאי כאשר מדובר במערער אשר לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש לרבות שימוש במסמך מזויף, זיוף, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, נהיגה בזמן פסילה וכמפורט בגליון הרשעותיו הקודמות כאשר לכך נוספה עבירה על פקודת הסמים המסוכנים, גז"ד מיום 14/3/05 (ת.פ. 2378/05).

שעה שהמערער נשלח לקבלת חוות דעת הממונה החליט זה ביום 29/9/05 כי למערער מסוגלות לביצוע עבודות שרות ללא הגבלה אך קבע בנוסף כי המערער אינו מתאים לביצוע עבודות שרות והערעור מכוון למעשה כנגד שיקוליו של הממונה.

לטעמו של ב"כ המערער הן בהודעת הערעור והן בפנינו, לממונה לא הייתה סמכות להחליט כך, מדובר לדבריו ובלשונו בהחלפת סמכות הממונה בסמכות בית המשפט.

לדעתנו, ב"כ המערער לא דק פורתא.

אכן צודק הסניגור כי שיקול הדעת באשר לענישה הנו לעולם שיקול דעתו של בית המשפט אך לא בכך עסקינן כאן.

בית משפט אשר קובע מאסר בדרך של עבודות שרות, קובע ראש וראשון מאסר והבחינה ע"י ממונה הנה בחינת דרך ריצוי המאסר בדרך של עבודות שרות.

כאן, הממונה הוא הסמכות הבוחנת את אפשרות ריצוי המאסר בדרך של עבודות שרות ושלא כנטען.

קביעת הממונה אינה בבחינת "זה ראה וקדש", לממונה מכח הסמכות שהוקנתה לו בסעיף 51 ב' (ב) לחוק העונשין וכן סעיף קטן (ט) סמכות לבחון התאמת הנאשם לביצוע מאסר בדרך של עבודות שרות, זה תפקידו.

כאן, לאחר שהמערער זומן לא פחות מ - 3 פעמים כאשר בסופו של דבר התייצב בפעם השלישית (גם כאן בניגוד לנטען בפנינו כי ההחלטה ניתנה ללא שניתנה לו זכות להשמיע את דברו) קבע  הממונה כי המערער אינו מתאים לביצוע עבודות שרות וזאת מהטעם שלמעשה נכשל בפעם הקודמת בה ריצה עבודות שרות כאשר בנוסף לכך, עבר המערער בין לבין עבירת סמים בגינה ריצה מאסר של 6 חודשים (ראה ת.פ. 2378/05).

סמכותו של הממונה ואף חובתו לבחון את המועמד בפניו כדי המלצה או אי המלצה נשוא הקביעה באם הנאשם ראוי לריצוי מאסר בדרך של עבודות שרות, זו הסמכות המוקנית לו על פי חוק.

יאמר עוד, הבחינה צריכה להיות למעשה, קודם לבחון את ההתאמה ואחר, גזר דין נשוא עבודות השרות כאשר בפרקטיקה הנוהגת, הקביעה הנה בדרך כלל, קביעה של מאסר אשר ירוצה בדרך של עבודות שרות, כפוף לחוות דעת הממונה והמלצתו.

מכל מקום, לעניינו כאן יאמר, לממונה הייתה גם הייתה סמכות וזו אף חובה לבחון את התאמת המערער לריצוי המאסר בדרך של עבודות שרות.

כמבואר לעיל, קודם בפנינו מאסר ולאחר מכן מדובר בבחינת דרך ריצוי המאסר ולא אחרת.

לא בכדי הקנה המחוקק לממונה סמכות בסעיף קטן ט' לסעיף 51 לחוק העונשין אף להפסיק את המאסר בדרך של עבודות שרות, ללמדך שבחינת התאמת המועמד לעבודות שרות, הנה של הממונה לו הכלים לכך.

(ראה רע"פ 2200/99 בהחלטה בה דובר על בחינת התנהגות קודמת של המערער שם בריצוי מאסר בדרך של עבודות שרות אשר הפר המערער שם, ראה גם ע"פ 5960/05 ת"ע (2) 2005, עמ' 4058 באשר לישומו של סעיף 51 ב (ב) לחוק העונשין).