פסק-דין בתיק עפ 1364/04

כב' השופטת גבריאלה (דה- ליאו) לוי:

בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בצפת בת.פ. 2349/02 מתאריך 2/9/04 לפיה קיבל את בקשתו של המשיב 2 והורה על מסירת רכב שחולט על פי צו קודם של בית משפט.

כנגד המשיב 1 הוגש בתאריך 28/2/02 כתב אישום לפיו יוחסו לו שלושה אישומים בעבירות סמים. עבירות אלה בוצעו על ידו תוך שימוש ברכבו וולבו, מס' 4820006 (להלן - "הרכב").

המאשימה ביקשה במסגרת כתב האישום לחלט את הרכב הנ"ל בהתאם להוראות סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג - 1973 (להלן - "הפקודה").

במהלך הטיעונים לעונש ולאחר שהנאשם הוכרז "כסוחר סמים", ביקשה המאשימה לחלט את רכבו של הנאשם, הרשום על שמו ואשר באמצעותו בוצעה עסקת סמים.

באותו מעמד הוסכם בין הצדדים כי הבקשה לחילוט הרכב תידון בנפרד, ועל כן הוגשה על ידי המאשימה בקשה בכתב שהסתמכה על סעיף 36 א' (א) (1) (2) (כך נרשם בבקשה).

בדיון הראשון שהתקיים ביום 8/4/03 ביקש ב"כ הנאשם לקיים הדיון בהעדרו של הנאשם, ובאותה מסגרת טען לכך שאבי הנאשם טוען לזכות ברכב.

כב' השופט סרחאן נתן החלטתו ביום 8/4/03, וקבע כי משהודה הנאשם בכתב האישום ממילא הודה שהרכב שימש לביצוע העסקה, ומכך שהרכב רשום על שמו מדובר ברכב שלו והטענה כי לאביו זכות ברכב, הינה טענה בעלמא.

במסגרת ערעור שהוגש על החלטה זו, הוחזר התיק לבימ"ש קמא על מנת שישמע את הטוען לזכות ברכוש כמצוות סעיף 36 א' (ג) לפקודת הסמים המסוכנים.

הדיון הנוסף בבקשה התקיים בפני כב' השופט נדל אשר קבע בסופו של יום כי הרכב שייך למשיב 2, וכי המאשימה לא הוכיחה שהאב ידע על מעשי בנו ולא עמדה בנטל המוטל עליה, ועל כן הורה על העברת הרכב למשיב 2.

על כך הערעור שבפנינו.

המערערת טוענת כי כלל החילוט קבוע בסעיף 36(א)(1) לפקודת הסמים, ועל פיו יש להורות על חילוט כל רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע עבירה.

הסייג לחילוט קבוע בסעיף 36 ג' לפקודה ועל פיו מי שטוען לזכות ברכוש, צריך להוכיח שלא ידע על השימוש שנעשה ברכוש.

המערערת טוענת ראשית כי המשיב 2 לא הוכיח כלל כי הרכב בבעלותו, ועל כן אין עוד רלוונטיות לשאלה אם ידע המשיב 2 כי המשיב 1 משתמש ברכב לצרכי עבירות סמים אם לאו.

לחילופין, המערערת טוענת שהמשיב 2 לא הוכיח ברמה של עמידה במאזן ההסתברויות כי לא ידע ולא הסכים לכך שהרכב ישמש לביצוע העבירה, וכן היא טוענת כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על המשיב  מס' 2 ולא על המערערת, ובזה טעה בית המשפט קמא.

המשיבים מבקשים לדחות את הערעור מאחר ולטענתם בית המשפט קמא בדין קבע שאכן המשיב 2 עמד בנטל השכנוע, ואילו התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה.

דיון:

סעיף 36 א' לפקודת הסמים קובע כי לאחר שבימ"ש קבע בהכרעת הדין כי נאשם הינו "סוחר סמים", יצווה בגזר הדין כי בנוסף לכל עונש יחולט לטובת אוצר המדינה כל רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה.

הדגש בסעיף זה הוא על ההוראה המנדטורית "יצווה" ; היינו אין מדובר בשיקול דעת אלא בהוראת המחוקק המחייבת את בית המשפט להורות על חילוט.

שיקול דעתו של בית משפט הוגבל רק לנימוקים מיוחדים , היינו לא די בנימוקים סתם, שאז לא יורה על החילוט.