1. כנגד המערער הוגש לבית משפט השלום בנצרת כתב אישום המייחס לו עבירות אלימות כנגד בת זוגו. תחילה כפר המערער במיוחס לו ע"פ כתב האישום, אולם מאוחר יותר הגיעו הצדדים לידי הסדר טיעון בגדרו תוקן כתב האישום בכך שסעיף 2 מהעובדות נמחק והצדדים הסכימו כי בטרם ייגזר דינו של המערער יוזמן לגביו תסקיר מבחן, היה והתסקיר יהיה חיובי, יעתרו הצדדים במשותף ל- 6 חודשי מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על כל עבירה בה הורשע וקנס לשיקול דעת בית המשפט. בעוד שאם התסקיר יהיה שלילי,
הטיעון לעונש יהיה פתוח
.
באותו הסדר טיעון,
הבהירו
הצדדים כי תסקיר חיובי משמעו לקיחת אחריות מלאה ע"י המערער, אי מזעור של חלקו, נכונות לטיפול והשתתפות בטיפול במידת הצורך בצורה אמיתית ולא כדי לצאת ידי חובה.
2. במסגרת הסדר הטיעון הנ"ל, הודה המערער בכל המיוחס לו ע"פ כתב האישום ועל סמך הודאתו הורשע בעבירות המיוחסות לו שהן תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 379 + 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (מספר רב של מקרים), בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 ו- 382 (ג) לחוק העונשין (2 מקרים) ובעבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
3. תסקיר המבחן שהוגש ע"פ הסדר הטיעון, לא היה תסקיר חיובי ע"פ הפרמטרים שהצדדים קבעו בהסדר הטיעון שהסכימו עליו, המערער לא קיבל על עצמו אחריות מלאה למעשים שיוחסו לו ע"פ כתב האישום, בהם הודה בפני בית המשפט, ובנוסף, לא רק שלא הביע המערער נכונות לטיפול ולהשתתפות בטיפול במידת הצורך, אלא הגיע למסקנה כי אשתו איננה ראויה עוד לאמונו לאחר שהעזה להתלונן נגדו ועל כן החליט לגרשה.
בנסיבות אלה, טענו שני הצדדים בפני בית המשפט קמא לעונש בטיעון חופשי, וכמוסכם, ובסופו של יום, גזר בית המשפט קמא על המערער מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים בניכוי ימי מעצרו, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, קנס בסך 4,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו ופיצוי למתלוננת בסך 15,000 ש"ח.
4. המערער בערעור שבפנינו מלין על חומרת העונש ומבקש מאיתנו להתערב ולהקל בעונשו.
בטיעוני הסניגור בפנינו חזר בו מהטענה כי על פי הסדר הטיעון הוסכם כי למקרה ותסקיר המבחן יהיה שלילי, עונש המאסר של 6 חודשים שהוסכם ע"פ הסדר הטיעון ירוצה מאחורי סורג ובריח במקום בעבודות שירות, זאת לאחר שהובהר לו כי מהסדר הטיעון עולה בבירור כי הוסכם שהטיעון של הצדדים לעונש יהיה חופשי במידה ותסקיר המבחן יהיה שלילי, כפי שאכן קרה.
הסניגור טען כי העונשים שהוטלו על המערער הינם עונשים חמורים וכי בית המשפט קמא ייחס משקל רב לפירוק התא המשפחתי, בעוד שלמעשה המערער טרם התגרש מאשתו וביניהם מתנהלת בוררות במסגרת בית הדין השרעי.
הסניגור הגיש לנו אסופה של פסקי דין שעניינם עבירות של אלימות במשפחה, שם הושתו עונשים מתונים בהרבה מהעונשים שהוטלו על המערער כאן.
5. שקלנו את טענות המערער ולא מצאנו בהם כל ממש. עבירות האלימות, בכלל, ועבירות האלימות במשפחה, בפרט, הן חמורות ביותר.
לצערנו, התופעה של אלימות בעלים כלפי נשותיהם הינה תופעה נפוצה במקומותינו ונפסק לא אחת כי על בתי המשפט לגנות מעשים אלה על ידי הטלת עונשים חמורים שיתרמו לשירוש תופעת האלימות במשפחה.
בענייננו, המערער נהג במשך שנים, מאז אוגוסט 2000, להכות את אשתו
בתדירות יומיומית
, ובין אלה, שני אירועים, הראשון מחודש פברואר 2004 בו תקף המערער את אשתו וגרם לה חבלה בעינה השמאלית, ובחודש ספטמבר 2004, היכה אותה במכות אגרוף, איים עליה לפגוע בגופה
תוך שהוא מצמיד סכין לגרונה
כדי להפחידה.
מעשים אלה בעינינו הם מעשים חמורים ביותר המחייבים ענישה מחמירה ומרתיעה.
העונשים שהוטלו על המערער על ידי בית המשפט קמא, הינם עונשים ראויים ואינם מחמירים יתר על המידה עם המערער, ובוודאי שאינם מחמירים במידה שמצדיקה התערבותנו כערכאת ערעור.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.
ניתן היום ו' בחשון, תשס"ו (8 בנובמבר 2005) במעמד ב"כ המשיבה, ב"כ המערער והמערער בעצמו.
|
אסתר הלמן
שופטת
|
|
האשם ח'טיב
|