נגד המערער הוגש כתב אישום בבית המשפט השלום בנצרת (ת.פ. 3065/05) אשר ייחס לו עבירה של ירי מנשק חם באיזור מגורים; הירי בוצע בעת שהמערער שירת בשרות סדיר במשמר הגבול, באמצעות נשק מסוג M-16, במהלך חתונה בכפרו, כאשר ירה באוויר.
המערער הודה בעובדות כתב האישום וביקש להמנע מהרשעתו.
בהכרעת הדין מיום 22/6/06, דחה בית המשפט קמא (כב' הנשיא ת. כתילי) את הבקשה וקבע כי לא מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות אי הרשעת המערער, ולפיכך הרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.
בית משפט קמא גזר על המערער תשלום קנס בסך 5,000 ש"ח ומאסר לתקופה של 9 חודשים, מתוכם 4 חודשים בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, והיתרה על תנאי.
המערער משיג בפנינו על הרשעתו בדין ועל חומרת עונשו.
עיקר טענות הערעור מופנות כנגד ההחלטה להרשיע את המערער בדין. על פי הנטען, לא ניתן משקל מספיק לעובדה שמדובר בבחור נורמטיבי, אשר הודה והביע חרטה, ואשר ירה יריה אחת בודדת, מעשה יחיד על רקע מסורת אשר רווחה בכפר, וכי הרשעתו תפגע בסיכויי פרנסתו בכלל, ובפרט באפשרותו לשרת שרות קבע בצה"ל.
המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. בתגובה לטענות המערער כי הרשעתו תסכל שרותו בקבע, טוען ב"כ המשיבה כי אף בהנחה שהטענה נכונה עובדתית, אין הצדקה לאפשר שירות בקבע, לאור השימוש שנעשה בנשק הצבאי. ב"כ המשיבה מדגיש כי מדובר בתופעה נפוצה ומדאיגה שיש להלחם בה.
בהחלטתו שלא להמנע מהרשעת המערער ובגזר דינו, נתן בית המשפט קמא, ובצדק, משקל ראוי לאינטרס הציבורי, המחייב הרתעת הרבים, דווקא כאשר מדובר בתופעה נפוצה, המסכנת חיי אדם.
הלכה היא שהאינטרס הציבורי מחייב כי מי שנמצא אשם בדין יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל והסמכות הנתונה לבית המשפט להימנע מהרשעה יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. "
שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להימנע מהרשעה מפרה את הכלל. בכך נפגעת גם שורת השוויון
בפני החוק". (ע"פ 2796/03 -
ברטי ביבס נ'
מדינת ישראל , תק-על 2004(3), 16 ,עמ' 23).
השיקולים שבאינטרס הציבורי שמים דגש על חומרת העבירה ונסיבותיה ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. "
הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיוידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי" (ע"פ 2083/96 -
תמר כתב נ'
מדינת ישראל , פ"ד נב(3), 337, להלן: "הלכת כתב").
בעקבות הלכת כתב
"הימנעות מהרשעה אפשרית איפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".
בית המשפט נדרש לאזן בין השיקולים הכרוכים בשמירה על האינטרס הציבורי, משמע, מיצוי ההליך הפלילי בכדי להשיג הרתעה, אכיפה ושוויוניות, אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם, בכללן, טיב העבירה, חומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו והנזק הצפוי לו מהרשעה.
בנוגע לנאשמים בגירים, על פי רוב, גובר השיקול הציבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה.
עבירות בנשק, בהן טמון סיכון לחיי אדם, ובפרט ע"י חייל שעושה שימוש בנשקו, הינן מסוג העבירות שבהן האינטרס הציבורי מחייב הרשעה, כדי להרתיע את הציבור מפני התוצאות הקשות העלולות לנבוע מביצוען (ראה
רע"פ 1666/05 - יאיר סטבסקי נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(1), 3871 ,עמ' 3873 וכן ע"פ 9714/04 - גמליאל זאבי נ' מדינת ישראל . תק-על 2006(1), 1078 ,עמ' 1079), וזאת גם כאשר מדובר באדם שהוא נורמטיבי ככלל.
בית המשפט קמא מוכן היה לצאת מתוך הנחה, לטובת המערער, כי התנאי של פגיעה חמורה בשיקום הנאשם מתקיים, אך איננו מספיק לשם החלת החריג המאפשר המנעות מהרשעה.
"הלכת כתב" והפסיקה בעקבותיה עניינן בפגיעה חמורה ולא מידתית הצפויה לנאשם עקב הרשעתו. ספק אם, כאשר מדובר בשימוש בנשק צה"לי לביצוע עבירה, התוצאה מהרשעתו, אי גיוסו לשרות צבאי, (בהנחה שהטענה נכונה), הינה פגיעה בלתי מידתית בסיכויי שיקומו.
סיכומו של דבר, לא ראינו מקום להתערב בהכרעת הדין ובעונשים שנגזרו על המערער, אשר אינם חורגים ממידת הענישה הראויה והנהוגה, ובוודאי שאינם חמורים במידה המצדיקה התערבותנו.
לפיכך, אנו סבורים כי דין הערעור על שני היבטיו להדחות.
המערער יתייצב לריצוי עבודות השירות, כפי קביעת בית משפט קמא, לאחר תיאום עם הממונה על עבודות השירות, ועליו להתייצב ביום 17/12/06 בפני המפקח הממונה.