כב' השופט הווארי - אב"ד:
1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת ל' יונג-גופר) מיום 20/11/2007 שניתן בת.פ. 1581/06. הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.
2. נגד המערער הוגש לבית משפט קמא כתב אישום אשר על-פיו בתאריך 27/3/2005 בשעה 1:00 או סמוך לכך ברח' המוסכים בנצרת, הזדהה המערער בפני השוטר אסי תורג'מן (להלן - תורג'מן) כאיברהים עוואודה ולא בשמו האמיתי, וזאת במטרה להכשיל את השוטר במילוי תפקידו.
בהמשך לכך, וכאשר ניגש השוטר תורג'מן לבדוק את פרטי המערער במסוף המשטרתי, תקף המערער את השוטר שמעון אסרף (להלן - אסרף) בכך שדחף אותו בחוזקה לעבר דלת הניידת המשטרתית הפתוחה, בעט בבטנו של אסרף והפילו לרצפה.
לאחר מכן תקף המערער את שני השוטרים בכך שכשניסו להשתלט עליו, המשיך להשתולל, בעט בהם, תפס רגליהם והפיל אותם לרצפה, תוך שהוא נאבק בהם ומנסה להשתחרר ולהימלט מהמקום. כאשר הוכנס המערער לניידת המשטרתית, שוב תקף את השוטר אסרף בכך שהשתולל בניידת, ובעט בו בעת שישב לצידו. כתוצאה מתקיפתם נזקקו השוטרים לטיפול רפואי.
בהמשך לכך, במהלך הנסיעה לכיוון תחנת המשטרה בנצרת, איים המערער על השוטר אסרף תוך שהוא משתולל וצועק על השוטרים: "אני אפילו ישב בכלא וכשאני יצא אני זוכר אתכם", ו"אם היינו עכשיו בפאב בלי אזיקים, אני הייתי דוקר את שניכם", וזאת בכוונה להפחידם ולהקניטם.
3. בתאריך 9/10/2007, לאחר שמיעת הראיות בתיק, הרשיע בית משפט קמא את המערער בכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום: הפרעה לשוטר במילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין, ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לעניין העונש, גזר בית משפט קמא על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; מאסר על תנאי של 12 חודשים, והתנאי הוא כי המערער לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירה של אלימות כלפי עובד ציבור; וכן מאסר על תנאי למשך 6 חודשים, והתנאי הוא כי המערער לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירת איומים, או עבירה כלפי עובד ציבור למעט עבירת אלימות.
5.
טענות המערער בתמצית כנגד פסק דינו של בית משפט קמא
:
א.
לשוטרים לא הייתה סמכות חוקית לעכב את המערער, מבלי להודיע לו שהוא מעוכב, וזכותו של המערער לעזוב את המקום, כל אימת שלא נאמר לו, שהוא מעוכב או עצור.
ב.
השוטר תורג'מן לא רצה לזכור את פרטי האירוע, כדי שלא ייחקר בחקירה נגדית. תורג'מן לא העיד בהתאם להלכה שנקבעה בפסק-דין שניר על נסיבות רישום הדו"ח, כי לא זכר דבר בכלל. לפיכך, אין לתת לדו"ח הנ"ל הגדרת ראיה לפי כלל הקפאת הזכירה, ויש לפסול אותו על הסף.
ג.
המשיבה לא הרימה את נטל הראייה והשכנוע מעל לכל ספק סביר, כי המערער ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, בשל הסתירות המרובות שהתגלו בעדויות השוטרים, ואשר יורדות לשורש העניין, כמו גם סירוב חלק מעדי התביעה להעיד בטענה שלא זוכרים את פרטי המקרה, והתחמקות השוטרים מעניין פציעתו של המערער אשר הוכח מעל לכל ספק סביר כי הוא נפצע ע"י דפיקת ראשו בחלון הניידת או במכות שקיבל מהשוטרים.
ד.
לעניין העונש, טען ב"כ המערער לחלופין, כי בית משפט קמא החמיר עם המערער יתר על המידה, שעה שהשוטרים לא נפצעו בברכיהם ע"י המערער, אם כי פציעתם בברכיים נגרמה כתוצאה מנפילתם לריצפה בזמן שניסו לכבול את המערער. זאת ועוד, המדובר במקרה ספונטאני לחלוטין, המערער לא יזם לתקוף שוטרים, אם כי עמד בתא טלפון ציבורי ושוחח והשוטרים הם אשר פנו אליו.
6.
עמדת המשיבה בתמצית:
ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטענתה קביעותיו של בית משפט קמא בדין יסודן, ואין בטענות ב"כ המערער, כדי לשכנע כי קביעותיו של בית משפט קמא, אינן נכונות ואינן מבוססות. בית משפט קמא העדיף באופן ברור וחד משמעי את עדותם של שני השוטרים על פני עדותו רצופת הפירכות של המערער, והשתית את קביעותיו העובדתיות על סמך התרשמותו ממהימנות העדים, כאמור לעיל. כמו כן, לטענת ב"כ המשיבה לשוטרים כן הייתה סמכות חוקית לעכב את המערער, ואף לעצרו.
באשר לחומרת העונש, טענה ב"כ המשיבה כי בית משפט קמא בבואו לגזור את דינו של המערער, שקל לא רק נסיבות העבירה וחומרתה, אלא גם התחשב בנסיבותיו האישיות של המערער. יחד עם זאת, מצא בית משפט קמא כי בנסיבות העניין חברו יחד מספר גורמים המוסיפים נופך של חומרה יתרה למעשי המערער, בראש ובראשונה עברו הפלילי של המערער, ולפיכך אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.
7.
דיון והכרעה:
ערעור על הכרעת הדין:
א.
ראשית כל, אתייחס לטענת ב"כ המערער לפיה טעה בית משפט קמא עת האמין לגרסתם של השוטרים, וזאת בשל הסתירות המרובות שהתגלו בעדויות השוטרים, ואשר יורדות לשורש העניין. למעשה, מבקש כאן ב"כ המערער כי ערכאת הערעור תתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית על סמך הערכת מהימנות של העדים שהעידו בפני בית משפט קמא. אין בידיי לקבל טענה זו של ב"כ המערער.