ע"פ
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1238-07
27/11/2007
|
בפני השופט:
1. זיאד הווארי - אב"ד
2. אסתר הלמן
3. בנימין ארבל
|
| - נגד - |
התובע:
שחאדאת חאלד
עו"ד עבד פאהום - סניגוריה ציבורית
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד איריס שירן
|
| פסק-דין |
כב' השופט בנימין ארבל:
א. מבוא:
1. לפנינו שני ערעורים על הכרעת דינו וגזר הדין של בית המשפט השלום בנצרת, אשר הרשיע את המערער בע"פ 1232/07, והמשיב בע.פ. 1227/07 [אשר יכונה להלן - לשם הנוחות "המערער"] בעבירות הבאות:
א. פריצה לבניין שאינו דירה וגניבה מתוכו, עבירה לפי סעיף 407[ב] לחוק העונשין.
ב. הפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287[א] לחוק העונשין.
ג. היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.
וגזר עליו את העונשים הבאים:
א. מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, אשר יצטבר לכל עונש מאסר, אותו מרצה המערער כיום.
ב. 8 חודשים מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי המערער לא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירה לפי סימנים א', ג', ד', ה', ה1, ו', ח', ט' לפרק י"א לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 ויורשע בגינה בין בתקופת התנאי ובין לאחריה.
ג. הופעל המאסר על תנאי בן 12 חודשים שהושת על המערער בת.פ. 4010/01 [בית משפט השלום נצרת] וכן מאסר על תנאי בן 6 חודשים שהושת על המערער בת.פ. 1690/04 [בית משפט השלום בקריות] וזאת בחופף זה לזה ובחופף לעונש שהוטל בתיק דנן, כך שבסך הכל, ירצה הנאשם עונש מאסר בן 18 חודשים במצטבר לכל עונש מאסר אותו הוא מרצה כיום.
2. המדינה ערערה בע.פ. 1227/07 על קולת העונשים אשר נגזרו על המערער. מנגד הגיש המערער בע.פ. 1232/07 ערעור על עצם הרשעתו ולחילופין, על חומרת העונשים שנגזרו עליו.
ב.
ערעור המדינה
4. כאמור, המדינה מערערת על קולת העונש. לטענתה, לא שקל בית המשפט את שיקולי הענישה הראויים, בהטילו על המערער עונש מופרז לקולא. לטענתה, היה מקום ליתן משקל יתר בענישה לעברו המכביד של המערער, שהינו, עבריין רצבידיסט, אשר הורשע בביצוע עבירות רבות מספור בתחום הרכוש. במיוחד, לא היה מקום לקבוע כי עונשי המאסר המותנים, שהיו תלויים ועומדים נגד המערער, ירוצו בחופף.
עוד נטען, כי היה מקום ליתן ביטוי בענישה גם לעובדה כי המערער בחר לנהל הוכחות עד תום.
המדינה מדגישה בטיעוניה את העובדה כי המערער היה, ביום ביצוע העבירות, אסיר בחופשה, אשר אמור היה לשהות בתנאי מעצר בית. עובדה נוספת, אשר הודגשה על ידי המדינה, מתייחסת לכך, שהמערער קיבל בעבר הזדמנויות אין ספור לשיקום, אולם, חזר לסורו והמשיך לבצע עבירות.
שני שיקולים אלה, לא הובאו כלל בין מכלול שיקוליו של בית המשפט קמא, עת גזר את עונשו של המערער.
ג.
ערעור המערער
5. כאמור, ערעורו של המערער מתייחס בראש ובראשונה לעצם הרשעתו.
לשיטתו, נפלו בחקירה מחדלים רבים, שעה שהיחידה החוקרת לא מילאה אחר הנחיותיה של התובעת, לנקוט פעולות חקירה נוספות, אשר מטרתן היה לבחון בצורה יסודית את מעורבותו בתיק והוכחת אשמתו מעבר לכל ספק, כמפורט במוצג נ/1.