1. המערער הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בנצרת בגין עבירות של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סע' 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), בקשר עם סעיף 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), וכן נהיגה במהירות מעל למותר, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.
2. ביהמ"ש קמא הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו, והטיל עליו קנס בסך 2,500 ש"ח או 25 ימים מאסר תמורתו, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך 3 שנים, פסילה מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה בפועל לתקופה של 48 חודשים, חתימה על התחייבות בסך של 15,000ש"ח שלא יעבור אותה עבירה במשך שנתיים, וכן 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגת רכב בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה או נהיגה בשכרות, נהיגה תחת השפעה של משקאות משכרים, או עבירה שעניינה סירוב להיבדק בשל חשד לנהיגה בשכרות.
3. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 02/12/05, בסמוך לשעה 23:45, בכביש 92 בסמוך לבית גבריאל בצמח, נהג המערער ברכב פרטי תוצרת יונדאי, בהיותו נתון תחת השפעת אלכוהול בריכוז 520 מ"ג במהירות העולה על המהירות המותרת (נהג במהירות 105 קמ"ש בעוד המהירות המותרת 50 קמ"ש).
4. תחילה הפנה המערער את ערעורו הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, אולם בדיון שהתנהל בפניי בתאריך 27/11/07 טען ב"כ המערער לטעות שנפלה בכמות האלכוהול לפי בדיקת הינשוף, ובמקום הריכוז של האלכוהול שהיה 495 מ"ג נרשם בכתב האישום כי הריכוז היה 520 מ"ג, וב"כ המשיבה הסכים לתקן את הטעות. נוכח הסכמה זו, צמצם ב"כ המערער את הערעור אך ורק על חומרת העונש.
בטיעוניו בפניי, מיקר ב"כ המערער את הערעור אך ורק לעניין המאסר על תנאי, ועתר לקבלת תסקיר מבחן עדכני, אשר יבחן אם חל שינוי בהתנהגות המערער ואם לאו, וב"כ המשיבה הסכים לכך.
נוכח האמור, הורתי על קבלת תסיק מבחן עדכני, ודחיתי את המשך הטיעון בערעור לאחר קבלת התסקיר.
5. בעניינו של המערער הוגשו שני תסקירי שירות מבחן. בתסקיר הראשון שהוגש לביהמ"ש קמא, התרשם שירות המבחן כי המדובר בצעיר בעל קווים ילדותיים, בעל אישיות דלה מבחינה חינוכית ורגשית, התייחסותו לקורה עימו הינה ברמה שטחית וקונקרטית, ובדרך כלל גילה התייחסות לא אחראית ורצינית לכישלונו ההתנהגותי. ניכר כי המערער נושא בתוכו תחושת דימוי עצמי נמוך, דבר אשר מקשה עליו בגיבוש זהות ברורה המתואמת לו. באשר לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ציין שירות המבחן כי המערער קיבל אחריות למיוחס לו תוך ביטוי תחושת אכזבה עצמית. המערער הופנה לאבחון במסגרת עמותת אפש"ר טבריה. לפי ממצאי האבחון עלה כי המערער עבר תהליך אבחון שנמשך כחודשיים. על פי תוצאות הבדיקות הרפואיות והתרשמות גורמי הטיפול בעמותת אפש"ר לא אובחנה אצלו תלות באלכוהול. יחד עם זאת נראה כי בעברו לא הפעיל שיקול דעת וחזר על נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אודות המערער, מאחר והמערער לא ביטא מצוקה רגשית או נזקקות למעורבות טיפולית, בנוסף להתרשמותו מהמערער כי קשייו בחשיפה רגשית והתייחסותו השטחית והקונקרטית לקורה עמו, יכולתו להפיק תועלת ממעורבות טיפולית במסגרת שרותם הינה מצומצמת בהתאם.
בתסקיר העדכני שהוגש בעניינו של המערער בתיק החדש, חזר שירות המבחן על הנאמר בתסקיר הראשון והוסיף כי, המערער ביטא תחושת דאגה, רחמים עצמיים ובכי מול אפשרות כניסתו לריצוי עונש מאסר, בין כותלי בית הסוהר. שירות המבחן ציין כי עומדים ותלויים נגד המערער כיום שני מאסרים על תנאי, ברי הפעלה, האחד של 12 חודשים שהוטלו עליו בת.פ 218/06 (ביהמ"ש בטבריה), והשני של 9 חודשים שהוטל עליו בתיק נשוא הערעור (פ.ל 110/06). עוד ציין שירות המבחן כי על אף גילו הצעיר של המערער, הוא הספיק עד כה לרצות שלושה עונשי מאסר, שניים בעבודות שירות והשלישי בפועל. בפעם האחרונה בה הועמד לדין הייתה בתאריך 2/7/07 ואת העבירות נשוא התיק החדש, הוא ביצע כשעומד ותלוי נגדו שני מאסרים על תנאי.
התרשמות שירות המבחן כי המצוקה שחש המערער נובעת בעיקר מהאיום של תוצאות ההליך המשפטי, המערער שלל בעייתיות בתפקודיו ו/או נזקקות למעורבות טיפולית. שירות המבחן ציין כי בין היתר, ניתן לזהות אלמנט של חזרתיות בביצוע העבירות ומינימליזציה לחומרתן. לכן, חרף גילו הצעיר, קווי אישיותו ומצבו המשפחתי לא ראה כל מקום לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער.
6. עיון בגיליון הרשעותיו הקודמות של המערער מלמד כי המערער מחזיק ברשיון נהיגה משנת 2003 ולחובתו 5 הרשעות בגין עבירות של נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב נסיעה, מהירות בלתי סבירה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך, מהירות מופרזת, נהיגה ללא רשיון רכב וכן בעבירה של הסעת נוסע ללא חגורה במושב האחורי. אציין כי במהלך תקופה זו הספיק המערער להיות מעורב בשתי תאונות דרכים.
עברו הפלילי של המערער כולל עבירות של תקיפה סתם, מעשה מגונה בפומבי, חבלה במזיד ברכב וכן נהיגה פוחזת ברכב. על אף גילו הצעיר של המערער, הוא הספיק לרצות שלושה עונשי מאסר, שניים בעבודות שירות והשלישי מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים. אציין עוד כי ביום 22/3/06 הוטל על המערער במסגרת תיק 2184/06 מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים שלא יעבור על כל אחד מהעבירות בהן הורשע ו/או נהיגה בזמן פסילה, מאסר זה הינו בר הפעלה בתיק החדש המתנהל כיום בביהמ"ש השלום לתעבורה בנצרת (פל 195/07), בתיק זה הועמד המערער לדין בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, מיום 17/10/07 (להלן: "התיק החדש"). מכלול האמור, מלמד כי בפנינו אדם אשר מזלזל ורומס ברגל גסה את חוקי התעבורה, אדם אשר לא לומד לקח וחוזר לסורו על אף שעומד ותלוי נגדו עונש מאסר על תנאי.
7.
א. בטיעוניו בפניי לאחר קבלת תסקיר המבחן העדכני, ביקש ב"כ המערער לבטל את רכיב המאסר על תנאי של 9 חודשים שנגזרו על המערער בתיק הנדון. לטענתו, מאסר זה מתווסף ל- 12 חודשים , מאסר על תנאי שתלוי ועומד נגדו והוא בר הפעלה ותוקפו לעוד שנה וחצי לפחות. ב"כ המערער הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, שמדובר בבחור בן 21, אשר החליט לפתוח דף חדש בחייו, למסד את חייו ולהקים משפחה ואף החל בתהליך של בניית בית והתחתן, אשתו מודעת להסתבכויותיו ועוזרת לו לשקם את חייו ביחד עם אביו שדואג לו ותומך בו לאורך כל הדרך. עוד הפנה ב"כ המערער לתסקיר שירות המבחן, ציין כי ניתן ללמוד מהתסקיר שהמערער מגלה כיום יחס אחראי ורציני בכל הקורה עימו, המערער מעולם לא קיבל הזדמנות, עוד ציין כי בתסקיר הראשון נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית וזאת מאחר ולא עלתה כל בעיה שדורשת התערבות טיפולית. טען עוד, כי המערער אינו זקוק לטיפול משום שאינו מתרועע כיום עם חברים מעברו, אינו שותה משקאות חריפים, התחתן, קיבל חרטה בכל מעשיו וכיום עובד בעסק עם אביו. באשר לעבירה האחרונה בתיק החדש, ציין כי מעידתו הפעם הייתה עקב עבודה ולא במודעות ממשית או בידיעה ממשית שהוא נוהג בזמן פסילה. ב"כ המערער הסביר, כי המדובר בנסיבות חריגות וקשות, אומנם המדובר בנהיגה בזמן פסילה, המערער עובד עם אביו במוסך והזיז כלי רכב לצורך עבודתו, המערער הודה בהזדמנות הראשונה והפנים את חומרת מעשיו. ב"כ המערער הפנה לעובדה כי תיק זה קדם לתיק אחר שבגינו נידון המערער למאסר בפועל ולמאסר על תנאי בן 12 חודשים ולפסילה ארוכה, המערער, מסיבה בלתי מובנת, לא צירף תיק זה לתיק האחר, שאם היה מצרף אותו, תקופת המאסר על תנאי, לא הייתה עומדת על 21 חודשים. לסיכום ב"כ המערער ביקש לתת הזדמנות למערער לשקם את חייו ולבטל את המאסר על תנאי של 9 חודשים.
ב. מנגד, ביקש ב"כ המשיבה לדחות הערעור, ציין כי המערער קיבל הזדמנויות שונות, ואם המערער סירב לנצלן, במקרה כזה אין לו אלא להלין על עצמו. ב"כ המשיבה טען כי ביהמ"ש קמא התייחס לנסיבות המערער, והטיל חלק מהעונש באופן מותנה, אולם המערער לא עמד וחזר לסורו שלושה חודשים בלבד, אחרי מתן גזר הדין הקודם שבו הוטל עליו עונש מאסר על תנאי ונתפס בזמן פסילה. עוד טען ב"כ המשיבה כי אין המלצה טיפולית בתסקיר.
8. אין להקל ראש בעבירות המיוחסות למערער, המדובר בעבירות חמורות שהפכו לרעה חולה בחברתנו והאינטרס הציבורי מחייב ענישה מרתיעה.
אין כל ספק כי נהיגה בשכרות מסכנת את הנהג עצמו וכן את שלומם של עוברי אורח אחרים, ובתי המשפט קבעו בשורה של פסקי דין את הצורך להחמיר בעונשם של נהגים הנוהגים בהיותם תחת השפעת משקאות משכרים.
בית המשפט העליון לא פעם חזר והדגיש את מדיניות הענישה המחמירה בעבירות כגון דא. ברע"פ 6439/06
עובדיה קריטי נ' מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון כי:
"נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על-כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות".
ובמקום נוסף צויין: