פסק-דין בתיק עפ 1176/06

1.         המערער הורשע, על פי הודאתו, בבימ"ש קמא בעבירות שעניינן נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

            כתב האישום, לפיו הורשע המערער, מעלה כי המערער נתפס הן ביום 19.2.06 והן ביום 12.3.06 נוהג כאשר לחובתו עומדות שתי פסילות רישיון, האחת מקורה בתיק 10724/05 (בימ"ש לתעבורה עכו) והאחרת מקורה בתיק 1032/06 (בימ"ש לתעבורה צפת).

            המערער הודה בעובדות כתב האישום, תוך שהוא מיוצג על-ידי עו"ד כל העת.

            בימ"ש קמא אימץ הסדר הטיעון לעניין העונש אליו הגיע המערער עם התביעה, תוך שביהמ"ש מציין, כי יש בהסדר אליו הגיעו הצדדים משום התחשבות יתרה בנסיבותיו האישיות של המערער.

            בהתאם להסדר הטיעון, נגזר דינו של המערער, כמפורט: קנס בסך 1,500 ש"ח לתשלום ב-5 תשלומים שווים או 15 ימי מאסר; 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה על-תנאי, למשך שנתיים; 36 חודשי פסילת רישיון נהיגה בפועל; 8 חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, והתנאי הוא שלא יבצע עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה או נהיגה בזמן פסילה; 5 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות- זאת בניכוי 18 ימי המעצר.

            המערער החל בביצוען של עבודות השירות ביום 11.5.06, אך הפסיקן ביום 31.5.06, לטענתו, עקב מחלת בתו. 

            המשך ביצוען של עבודות השירות נדחה עד ליום הדיון בערעור.

2.         הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, אך המערער מתייחס בערעורו אף להרשעה גופה וטוען, כי נפלה טעות בכתב האישום.

המערער מודה, כי נהג בזמן פסילה ואף מביע חרטה על כך בהודעת הערעור, אך טוען, כי נתפס נוהג כאשר לחובתו עומדת פסילה אחת, ולא שתי פסילות כנטען בכתב האישום.

אשר לעונש- מפנה המערער לנסיבותיו האישיות: שני ילדים, אשתו נמצאת בשמירת היריון, אין לו הכנסות קבועות ומתפרנס הוא מעבודות מזדמנות בלבד, סטודנט למשפטים כך שהרשעה עשויה לפגוע לו בקריירה, בתו חולה, מנהל ארגון חסד. 

מוסיף המערער, כי חלק ניכר מעבירות התעבורה שרשומות לחובתו בגיליון ההרשעות שלו, לא נעברו על-ידו אלא על-ידי מישהו שהתחזה לו. 

המערער טוען לחוסר אחידות בענישה ומפנה לפסיקה בעניין.

להודעת הערעור צורפו מכתבי הערכה רבים אשר מעידים על תרומתו של המערער למשפחות נזקקות, בעזרת הארגון שהוא עומד בראשו.

מנגד, מבקשת ב"כ המשיבה לדחות את הערעור, מתייחסת לקושי באיתור מבצעי עבירה זו ולחומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה.

ב"כ המשיבה מפנה לפסיקה, לפיה מדובר בעבירה אשר בצידה עונש של מאסר בפועל ממש (ולא בדרך של עבודות שירות).

מוסיפה המשיבה ומתייחסת לעובדה, כי המערער היה מיוצג לאורך כל ההליך בבימ"ש קמא ולכך שעונשו נגזר בהתאם להסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

טוענת ב"כ המשיבה, כי אף אם המערער נתפס נוהג כאשר לחובתו עומדת רק פסילה אחת, כטענתו, אין זה מעלה או מוריד, באשר אין כל מחלוקת כי המערער נתפס נוהג בשני מקרים שונים בתקופת הפסילה, והיא ממשיכה ומפנה לעברו התעבורתי הנרחב של המערער שלחובתו 62 הרשעות קודמות בתעבורה.

ב"כ המשיבה טוענת, כי אין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להצדיק הקלה נוספת בעונשו, מה גם שאלה לא הוכחו.

3.         דין הערעור לדחייה.