פסק-דין בתיק עפ 1166/06

1.         המערערים הואשמו בבית משפט השלום בנצרת (ת.פ. 3891/05) בביצוע עבירות על החוק להגנת חיית הבר, תשט"ו - 1955, (להלן: "החוק"), ציד ללא רישיון ציד, וציד חיית בר מוגנת, וכן בעבירה של החזקת רובה ציד ברכב, כשהוא איננו ארוז בנרתיק, בניגוד לתקנה 6(ה) לתקנות להגנת חיית הבר, וסעיף 14(א) לחוק הגנת חיית הבר.

2.         בית המשפט קמא (כב' השופטת ל. יונג - גפר) הרשיע את המערערים בעבירות שיוחסו להם, לאחר שמיעת ראיות, וגזר עליהם את העונשים הבאים:

            על המערער מס' 1 הושת קנס בסך 3,500 ש"ח, והוא חויב לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה על חוק חיית הבר ותקנותיו.

            המערער מס' 2 נדון לקנס בסך 2,500 ש"ח וחתימה על התחייבות בסך 5,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה.

3.         ערעור זה מכוון כנגד הכרעת הדין וגזר הדין.

4.         בהודעת הערעור מעלה ב"כ המערערים טענות רבות ומפורטות ביחס לממצאים העובדתיים של בית המשפט קמא.

בכגון דא, ההלכה הינה ברורה וידועה. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית - וקל וחומר בממצאי מהימנות - אלא במקרים חריגים ונדירים ורק אם הגרסה העובדתית שהתקבלה על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת (ע"פ 1258/03 - פלוני נ' מדינת ישראל . תק-על 2004(1), 3557 ,עמ' 3560).

5.         לאחר שעיינו היטב בהכרעת הדין ובראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא ונתנו דעתנו לטענות המערערים, לא שוכנענו כי מקרה זה נופל בגדר החריג המצדיק התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית, בפרט כאשר הכרעת הדין מושתתת, רובה ככולה, על ממצאי מהימנות של העדים שהופיעו בפני בית המשפט.

6.         בהכרעת הדין המפורטת, סקר בית המשפט קמא את הראיות שהובאו בפניו, התייחס לעדויות ונימק מדוע הוא מעדיף את גרסת עדי התביעה על פני גרסאות המערערים.

            יש לציין כי המערערים נתפסו בשטח ישוב כלנית בשעות הצהריים, כאשר ברכב הג'יפ בו נסעו, מונחים היו שני רובים, ליד תיבת ההילוכים, לא בנרתיקיהם.

            השניים אינם מכחישים כי נכחו במקום, אך הכחישו את הטענה כי עסקו בציד.

7.         עד התביעה אביעד סעיד, אשר הבחין מרחוק בשתי דמויות האוחזות רובה כל אחד, ואחת מהן לבושה מעיל צהוב, ויורה מתוך הרובה, הבחין במערערים זמן קצר לאחר מכן, וזיהה אותם לפי לבושם, ותפס את הרובים, מהם נדף ריח חריף של אבק שריפה וקניהם מלוכלכים מירי.

8.         עד תביעה נוסף, סעיד חמוד, אף הוא הבחין בריח אבק השריפה והקנים המלוכלכים מירי.

ברשות המערערים נתפסו גם כדורים לרובה צייד, קופסת כדורים לרובה אוויר וחגורת ציד.

9.         מערער מס' 2 בחר שלא להעיד בפני בית המשפט.

מול גרסאות עדי התביעה לא הצליחו המערערים להציג גרסה מהימנה ומשכנעת באשר לנסיבות המצאותם בשטח בנסיבות שבהן נתפסו.

10.        אין ממש גם בטענות המערערים, לפיהן באין צידה, לא ניתן לומר כי בוצעה עבירה מושלמת.

הגדרת ה"צידה" בסעיף 1 לחוק הינה הגדרה רחבה, אשר איננה מחייבת השגת התוצאה האסורה. די בעשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בחיה, בשלומה או בחירותה של חית הבר, ואף להדריך את מנוחתה, בכדי להוות עבירה מושלמת.

(ראה בעניין זה רע"פ 1161/04 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל, תק-על 2005 (2) 762, בפסק דינו של כב' השופט טירקל וכן בפסק דיננו בע" פ (נצרת) 1201/05 - מדינת ישראל נ' חאבס בן פואד חרב ואח' . תק-מח 2005(4), 5648).