פסק-דין בתיק עפ 1106/06

המערער הורשע בבית משפט קמא לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של זיוף כדי לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה.

כתב האישום מלמד כי שעה שנודע למתלוננת כי המערער עוסק במתן שירות לתיירים המבקשים אשרת שהיה ועבודה בארץ וזאת, בתמורה ל - 600 $ , פנתה למערער להארכת תוקף השהיה שלה בארץ וקבלת רשיון עבודה.

המתלוננת מסרה למערער את דרכונה האוקראיני ושילמה לו סך 600 $ .

בחלוף כשלושה שבועות, החזיר המערער לידיה את הדרכון ובו רשיון עבודה כללי לתקופה של כשנה מוחתם בעמ' 11 לדרכון ורשיון שהיה.

שעה שהמתלוננת הגיעה לאחר כשלושה חודשים מקבלת הדרכון מהמערער למשרד הפנים בעפולה, הסתבר לה כי מדובר באשרת שהיה ועבודה מזויפים.

בית משפט קמא לאחר ששמע ראיות, קבע בהכרעת דין מפורטת כי יש להרשיע את המערער וגזר את דינו.

המערער מלין הן על הכרעת הדין (מפי כב' סגן הנשיא אזולאי) והן על גזר הדין בו גזר בית משפט קמא על המערער מאסר בפועל של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודות שרות, מאסר על תנאי של 9חודשים לתקופה של 3 שנים וקנס בסך 8,000 ש"ח.

הלכה היא כי בית משפט לערעור לא יתערב בקביעת עובדות וקביעת מהימנות כפי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים.

(ראה למשל, ע"פ 281/82 פד"י ל"ז (2), 673, שם, 684 וראה ע"פ 5386/05 מיום 18/5/06 (טרם פורסם).

בחנו את הכרעת הדין של בית משפט קמא הן לענין קביעת העובדות והן לענין קביעת המהימנות ולא מצאנו סיבה כלשהי להתערבותינו כערכאת ערעור.

בית משפט קמא שלא מתוך אמירה בעלמא, אלא, כאשר הנו מבסס את הכרעת הדין ואת קביעותיו העובדתיות תוך בחינת הראיות אשר היו בפניו, אמר את דברו ולא מצאנו בקביעותיו פגם כלשהו המחייב את התערבותינו.

כך גם כך, לא ראינו סיבה כלשהי להתערב בקביעת המהימנות.

בית משפט קמא עמד היטב על יסודות העבירות בהן הורשע בסופו של דבר המערער, ניתח את העדויות אשר היו בפניו לרבות נשוא הנטען ע"י ב"כ המערער באשר לעדות העדה שעה שזומנה למשרד הפנים, מצא תימוכין בעדות בתה של המתלוננת על כל אלה, כך גם עדות הגב' שושנה חיים, האחראית על מחלקת אשרות במשרד הפנים בעפולה, חשדה וכיצד חשד זה התאמת.

עדה זו בעדותה פירטה היטב את הנסיבות לפיהן הגיעה למסקנה כי מדובר בזיוף וכיצד אף איששה זאת עם אחראית הויזות בת"א.

לא נעלמו מעיני בית משפט קמא סתירות בין עדות האם המתלוננת לעדות הבת וכן בין האמור בהודעותיהם במשטרה ועדותן בבית המשפט אך מצא שאלה אינן יורדות לשורש הענין ובצדק קבע כך.

בית משפט קמא קבע כי הנו נותן אמון מוחלט במתלוננת ובבתה ובגב' חיים כאשר מול זאת, קבע ואנו רואים לצטט:

"לעומתן, הנאשם עשה עלי רושם גרוע של אדם לא אמין, אשר ניצל תמימותן של השתיים, שסמכו עליו, נתנו בו את אמוננן והפקידו כספן בידיו. הנאשם ניצל את מצוקתן וחוסר האונים של המתלוננת ובתה.

עדותו של הנאשם הייתה מלווה בסתירות רבות, תשובותיו לקוניות ומתחמקות כך למשל..."(עמ' 3 להכרעת הדין).

הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם.