פסק-דין בתיק עפ"ת 39215-08-11

א.         בפנינו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בחדרה (כב' השופט מ. מסארווה) בתיק ת"ד 1768/03 מיום 11.8.11.

ב.         אלה הנסיבות הצריכות לענין:

בכתב האישום שהגישה המשיבה כנגד המערער נטען כי בתאריך 24.12.02 בשעה 11:30 לערך נהג המערער במשאית במסלול הימני של הכביש מכיוון חדרה לכיוון גן שומרון. לפני המשאית, ובאותו כיוון, נסע רכב פרטי נהוג בידי מר ברנרד וולך ז"ל שהיה אז כבן 79 (להלן: "המנוח"). בהגיע המנוח עם רכבו בסמוך לפניה לגן שומרון, הוא נעמד מול הפניה שמאלה לגן שומרון ואותת על כוונתו לפנות.

המערער, כך נטען בכתב האישום, לא שמר מרחק מרכבו של המנוח והתנגש עם חזיתו בחלק האחורי של רכב המנוח שנהדף ימינה לעבר מעקה הבטיחות. כתוצאה מתאונה זו, כך נטען, נגרם מותו של המנוח ונוסעת שהיתה ברכב נחבלה חבלה של ממש.

ג.          נטען בכתב האישום שהתאונה נגרמה מחמת נהיגתו הרשלנית של המערער, ובין היתר על ידי כך שלא שם לב לרכב הנוסע לפניו בכיוון נסיעתו ומאותת, וכן בכך שלא שמר מרחק מן הרכב שלפניו. לפיכך ייחסה המשיבה למערער בכתב האישום המתוקן עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 של חוק העונשין, תשל"ז-1977, וסעיפים 64 + 40 של פקודת התעבורה וכן אי-שמירת רווח לפי תקנה 49 (א) של תקנות התעבורה וסעיף 38 (2) + (3) של פקודת התעבורה.

ד.         המערער הודה באשמתו לאירוע התאונה, אך כפר בקשר הסיבתי שבין התאונה למוות ולפיכך נקבע התיק לשמיעת הראיות בשאלת הקשר הסיבתי שבין התאונה לתוצאותיה. (יצויין שבכתב האישום המקורי יוחסה למערער גם נהיגה במהירות בלתי סבירה, אך עובדה זו נמחקה מעובדות כתב האישום, וכן מהוראות החיקוק נשוא כתב האישום).

ה.         בפני בית משפט קמא נשמעה עדותו המפורטת של המומחה לרפואה משפטית פרופ' יהודה היס ביחס לחוות הדעת ת/1, ישיבות בית המשפט מיום 1.9.08 וכן 22.3.10.

כמו כן נשמעה בפני בית משפט קמא עדות בתו של המנוח הגב' עדה ברונשטיין, עדותו של הרופא ד"ר חייט מן המרכז הגריאטרי שוהם לשם הועבר המנוח כחולה סיעודי כשבוע טרם מותו ושם נפטר (סיכום המחלה ת/3), ועדות בוחן התנועה מר חאתם חרדאן.

נבהיר שהמומחה לרפואה משפטית פרופ' יהודה היס העיד בפני בית המשפט תחילה ביום 1.9.08, אך בהמשך שמיעת העדויות, ולאחר חילופי הסניגורים, העיד פרופ' י. היס שנית לאחר שנקרא על ידי סניגורו הנוכחי של המערער להעדה חוזרת (ישיבת בית המשפט מיום 22.3.10).

ו.          המערער טען בפני בית משפט קמא שאין לחייבו להשיב על האשמה ויש לזכותו וזאת בהעדר קשר סיבתי בין התאונה לבין מות המנוח. לאחר שהמשיבה מסרה את תגובתה בכתב לבקשה זו, ניתנה בתאריך 15.7.2010 החלטת בית משפט קמא לפיה קיים בסיס איתן של קשר סיבתי בין התאונה לבין מות המנוח, והבקשה שלא לחייב את המערער להשיב על האשמה נדחתה.

ז.          ביום 2.11.2010 הודיע הסניגור כי מוסכם על המערער שההחלטה הנ"ל של בית המשפט בענין הבקשה שלא להשיב על האשמה, תהווה - ביחד עם הודאת המערער ביחס לאשמתו לאירוע התאונה - את הכרעת הדין, זאת מאחר ואין בדעת המערער להביא ראיות לענין הקשר הסיבתי.

יחד עם זאת, הבהיר ב"כ המערער שאין מרשו מודה בקשר הסיבתי, וההרשעה מתבססת איפוא על החלטת בית משפט ולא על סמך הודאתו של המערער.

עמדה דיונית זו של ב"כ המערער היתה מקובלת על ב"כ המשיבה.

ח.         במסגרת זו גם תוקן כתב האישום במובן זה שנמחקו המלים "נהג במהירות של 75 קמ"ש", כמו גם הטענה שהמערער נהג במהירות בלתי סבירה, ונמחקה הוראת החיקוק מס' 2 בדבר נהיגה במהירות בלתי סבירה.

ט.         אחר הדברים האלה ניתנה ביום 2.11.10 הכרעת הדין של בית משפט קמא בה צויין כי המערער נטל אחריות לאירוע התאונתי נשוא כתב האישום המתוקן, אך כפר בקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי למות המנוח.

י.          כאמור כבר לעיל, בהחלטה שניתנה ביום 15.7.10 נתן בית משפט קמא את דעתו לקיומו של קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין מות המנוח. בהתאם לכך הורשע המערער בהכרעת הדין מיום 2.11.10 בעבירות המיוחסות לו לפי כתב האישום המתוקן.

נתייחס איפוא תחילה לתמצית החלטת בית משפט קמא מיום 15.7.10 שבה נקבע הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין מותו של המנוח, שהרי בעניין זה מתמקד הערעור.

יא.        בהחלטתו מיום 15.7.10 מביא כב' השופט מ. מסארווה מתוך דבריו של הפתולוג פרופ' יהודה היס, (שהיה עד מטעם התביעה) בחוות דעתו (ת/1) בהתייחס לנתיחה שלאחר המוות שביצע הד"ר קרסין. כותב פרופ' י. היס:

"הנני מחווה דעתי שמותו נגרם, קרוב לוודאי, מהפרעה קשה בתפקוד הלב על רקע טרשת קשה בעורקים הכליליים עם אוטם ישן בחדר השמאלי ולייפת בין סיבי השריר... מאז התאונה ועד למותו היה מאושפז בבתי חולים כלליים וסיעודיים (נפטר במרכז גריאטרי). סביר להניח שלתאונת הרכב מתאריך 24 דצמבר 2002, הייתה השפעה על הופעת מותו בתאריך 13 בינואר 2003".