המערער הורשע על פי הודאתו בת"פ 13034-02-11 (בימ"ש השלום בכפר-סבא) בתקיפת אישתו בשתי הזדמנויות ובתקיפת אביה בהזדמנות אחת (יחד עם תקיפת אישתו) ונידון ל- 8 חודשי מאסר בפועל, ל- 10 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין, לתשלום פיצוי בסכום של 2,000 ש"ח ונפסל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של שנה בפועל ושנה על תנאי, בתנאים המפורטים בגזר-הדין, שכן הגיע לחנות אביה של אישתו, שם ארע אירוע התקיפה נושא האישום הראשון כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה, ללא ביטוח, ובזמן פסילה.
הערעור מכוון כלפי חומרת עונש המאסר בפועל וב"כ המערער טען בהודעת הערעור, בין השאר, כי היה על ביהמ"ש קמא לקבל תסקיר מבחן בטרם גזר-הדין.
בדיון שהתקיים בפני מותב אחר ביום 2.5.12, קיבלו הצדדים את הצעת ביהמ"ש לקבל תסקיר של שירות המבחן כאשר ב"כ המשיבה הצהירה שאין טעות בגזר-הדין ואין מקום להתערבות בעונש המאסר.
היום מונח בפנינו תסקיר שירות מבחן אשר ממליץ, לא בלי התלבטות, שלא לשלוח את המערער למאסר מאחורי סורג ובריח שכן קיים סיכון כי עלולה להיות נסיגה במצבו וחזרה להתנהגות התמכרותית לאלכוהול ולסמים על כל השלכותיה, שכן לטענת המערער הוא נגמל משימוש בסמים ומשתמש רק בסמי פיצוציות.
ב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו כי שגה בימ"ש קמא שייחס חומרה יתרה להתנהגותו של המערער שכן האירוע העיקרי נושא גזר-הדין לא ארע בביתו אלא בחנותו של אביה, אליה בא על מנת ליישב דברים וכן הוא טוען כי בימ"ש קמא לא התייחס במידה הראויה לנסיבותיו האישיות של המערער כפי שמפורטות היום בתסקיר שירות המבחן, בהליך השיקום שעבר, בעבודתו הקבועה כשומר בבית ספר ובכך שבני הזוג אינם חיים יחד, הגם שלא התגרשו ממש.
ב"כ המערער טוען כי בעקבות הפניית המערער לתסקיר שירות המבחן נוצרה אצלו, דהיינו, אצל המערער, כמו גם אצל בא כוחו, ציפייה שביהמ"ש בערכאת הערעור יקל בעונשו של המערער ויטיל עליו עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.
נאמר מיד באשר לטענה זו כי מהחלטת ביהמ"ש במותב האחר לקבל תסקיר מבחן לגבי המערער, עולה כי לא היה כל בסיס לציפייה של המערער ו/או של בא כוחו להקלה בעונשו של המערער שכן בימ"ש במותב האחר לא התחייב, ולו ברמז, לקבל כל המלצה של שירות המבחן, במיוחד כאשר המלצת שירות המבחן בתסקיר המונח בפנינו איננה חד משמעית, ניתנה לאחר התלבטות, ובעיקר מסתמכת על חששו של המערער להיות במאסר מאחורי סורג ובריח.
התנהגותו של המערער כלפי אישתו איננה קלה כלל ועיקר ואין בעובדה שהאירוע העיקרי נושא גזר-הדין לא ארע בביתם כדי להקל עמו, שכן כמתואר בסעיף 1 לגזר-הדין ובכתב האישום המתוקן שבו הודה והורשע המערער, הגיע המערער כאשר הוא מצויד בסכין לחנותו של בעלה של אישתו, כשהוא נוהג בפסילה, וכשהוא בגילופין.
אמנם, המערער ואישתו החליפו קללות אך לאחר מכן אחז המערער בחולצתה של אישתו, משך אותה לעברו, וכשדחפה אותו מחוץ לחנות הוציא המערער מבגדיו סכין, הניף אותה לעבר אישתו ואביה וכאשר אביה של אישתו הדף אותו, הוא חתך אותו בלחיו השמאלית ובאמצעות ידו השמאלית ולאחר מכן אף דחף אותו על מדפי החנות ובעט באיבר מינו.
מדובר בהתנהגות אלימה חמורה, תוך שימוש בסכין, והיא מצטרפת להתנהגות אלימה קודמת של המערער כלפי אישתו, כמתואר באישום השני, לפיו כאשר נסעו לביתם הוא היכה בראשה בידיו.
בימ"ש קמא אמנם זקף לחומרת העונש את עברו הפלילי של המערער החל מהיותו נער בגין עבירות רכוש, לרבות עבירות רכוש כלפי רכב, אך לא זה הנימוק העיקרי בגינו הטיל על המערער עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, והנימוקים שגרמו לו לעשות כן מתחזקים בעמדת המערער כלפי האירוע נושא גזר הדין וכלפי התנהגותו האלימה במהלך חיי נישואיו עם אישתו כמתואר בתסקיר שירות המבחן המונח בפנינו.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער הכחיש התנהגות אלימה כלפי אישתו בכלל ובעת האירוע הנידון בפרט ומשכך יש בעונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח כדי להעמיד אותו על חומרת התנהגותו האלימה כלפי אישתו ואביה וכדי להרתיע אותו מלנהוג באלימות בעתיד, גם אם הוא חי בנפרד מאישתו.
לאור כל האמור לעיל, אין באמור בתסקיר שירות המבחן ואין באמור בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להצדיק הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.
לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.
המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 2.9.12 בשעה 12:00 במזכירות הפלילית של בימ"ש זה כשהוא מצויד בתעודת זהות, אם לא יתייצב - ייאסר.
התנאים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש המאסר יעמדו בתוקפם עד להתייצבות המערער לריצוי עונשו.
<#4#>
ניתן והודע היום י"ח תמוז תשע"ב, 08/07/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.