פסק-דין בתיק עפ"ג 51745-01-12

1.         בפנינו ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (סה"נ כב' השופט א' הימן) בת"פ 44641-02-10 מיום 13/12/11 לפיה בוטלה הרשעתו של המשיב, והוטל עליו לשלם למתלונן פיצוי בסך 5,000ש"ח, וכן פיקוח שירות המבחן למשך שנה.

            כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

            הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום יתוקן, המשיב יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע, ויישלח לתסקיר, כאשר, לבקשת הסניגור, תיבחן שאלת ביטול ההרשעה,  ואילו עמדת המאשימה היא להותיר ההרשעה על כנה.

             עפ"י האמור בכתב האישום המתוקן, במהלך משחק כדורסל ולאחר ויכוח בין המשיב למתלונן, שבמהלכו הוחלפו קללות הדדיות, תקף המשיב את המתלונן בכך שהכה במכות אגרוף מתחת לאוזנו ובאפו. המתלונן דימם מאפו ונחבל חבלה של ממש שהתבטאה בשבר באף וכן המטומה תת עורית ונפיחות מתחת לאוזן.

3.         תסקיר שירות המבחן המליץ לשקול בחיוב לבטל את ההרשעה, ולהסתפק בפיצוי וצו מבחן לשנה.

            ההחלטה מושא הערעור

4.         ביהמ"ש קמא ציין את נסיבות המקרה: מדובר באירוע חברתי בו שיחק המשיב כדורסל עם חבריו במגרש ספורט בקירבת מקום מגוריהם. מדובר בקטטה בין שני שחקני כדורסל, שהסתיימה במכת אגרוף באף.

            ביהמ"ש קמא עמד על נסיבותיו האישיות של המשיב - היותו אדם נורמטיבי לכל דבר וענין, אשר שירת שירות צבאי מלא וכיום עובד כפקיד מטענים בארקיע. אין לו כל הרשעות קודמות, ומדובר במעידה חד פעמית שאינה מאפיינת את אורח חייו הנורמטיבי. הוא לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה כנה ועמוקה, הביע נכונות לשלם פיצוי בסך 5,000ש"ח למתלונן ואף הפקיד סכום זה בפועל, עובר למתן ההחלטה. התסקיר בעניינו חיובי ביותר, ובא בהמלצה לבטל ההרשעה.

            ביהמ"ש קמא ציין כי הרשעת המשיב תגרור אחריה פגיעה תעסוקתית, היינו, פיטוריו מחברת ארקיע בה הוא עובד.

            לבסוף, הגיע ביהמ"ש קמא למסקנה כי האיזון הראוי בין נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של המשיב, והפגיעה התעסוקתית שתבוא בעקבות ההרשעה, מצדיק לסיים את ההליך באי-הרשעה.

            טענות המערערת

5.         המערערת טוענת כי אי הרשעה במקרה זה אינה משקפת יחס הולם בין חומרת העבירה ותוצאותיה, לחומרת הענישה הנדרשת.

הפסיקה מתייחסת בחומרה יתירה לאלימות הגואה במקומותינו. בתי המשפט חזרו וקבעו כי יש להילחם בנגע האלימות באמצעות ענישה מחמירה המעבירה מסר ברור וחד משמעי לנאשם ולציבור, ותוך העדפת האינטרס הציבורי על הנסיבות האישיות.

עוד נטען כי שגה ביהמ"ש קמא בקביעתו כי היתה קטטה בין שני שחקני כדורסל. עובדות כתב האישום המתוקן, בהן הודה המשיב, הן, שהיו חילופי קללות בין המשיב למתלונן, ולאחריהן נקט המשיב בלבד באלימות פיזית קשה כלפי המתלונן, ללא כל אלימות פיזית מצדו של המתלונן.

            ביהמ"ש קמא לא ייחס חשיבות מספקת לנזק שנגרם למתלונן - שבר עצמות האף.

            ביהמ"ש קמא נתן משקל מכריע לאינטרסים של המשיב והעדיפם באופן מובהק על פני האינטרס הציבורי של גמול והרתעה. נטען כי במקרה זה האינטרס הציבורי שבהרתעה ובהוקעת מעשי אלימות גובר על האינטרס האישי הצר של המשיב.

            ולבסוף, המשיב רק הביע חשש כי הרשעה תגרור את פיטוריו מחברת ארקיע, אך אין די בחשש ערטילאי. בענין זה יש להוכיח פגיעה חמורה ממשית וקונקרטית, דבר שבמקרה זה לא הוכח.

            בכתב הערעור מבקשת המערערת להרשיע את המשיב ולהטיל עליו עונש הכולל רכיב של מאסר שירוצה בעבודת שירות וכן מאסר מותנה, אולם בטיעוניה בפנינו אישרה ב"כ המערערת כי אינה עומדת על הטלת מאסר בעבודת שירות וכי די מבחינתה בהטלת שירות לתועלת הציבור.