פסק-דין בתיק עפ"ג 32914-07-12

            המערער בתיק זה הורשע על-סמך הודייתו בעבירות כדלקמן: איומים, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, גניבה מרכב, חבלה במזיד ברכב וכן החזקת סכין במטרה לא כשרה. העובדות בהן הודה המערער הן כדלקמן: בתאריך 1.5.09 ניפץ חלון זכוכית של רכב שחנה בתל-אביב. אזרח עבר במקום ושמע את קול ניפוץ הזכוכית. המערער איים על האזרח, בכך שיצא מן הרכב לכיוונו בעודו אוחז בסכין והניף אותה לכיוון האזרח בכוונה להפחידו. האזרח נסע עם רכבו מעט אחורנית, ככל הנראה כדי להינצל מהאיום והתקשר למשטרה. או אז הגיע אליו המערער פעם נוספת כשהוא אוחז בסכין והוא גרם לאזרח להתרחק פעם נוספת מהמקום.

            בבית-משפט קמא, כאמור, הודה המערער והוגשו בעניינו מספר תסקירים. בית-משפט קמא התייחס לתוכן התסקירים, התייחס גם להתפתחות נוספת (עליה נתעכב בהמשך), ובסופו של יום הטיל על המערער את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי למשך 6 חודשים; וכן חוייב המערער לחתום על התחייבות בסך 5,000 ש"ח למשך 3 שנים, להימנע מביצוע אחת מעבירות התנאי.

            על גזר הדין הערעור בפנינו.

            הטיעון המרכזי בפנינו, כמו גם בפני בית-משפט קמא, עניינו בכך שהמערער ביצע את העבירות בעודו שיכור. המערער עבר, כך לטענת הסניגורית, תהליך שיקום של ממש. למערער אמנם עבירות קודמות לא מעטות, לרבות עבירות דומות באופיין לעבירות הנוכחיות, אולם, כאמור, הוא עבר תהליך שיקום והיה מקום לתת משקל לתהליך שיקום זה. הסניגורית הגישה לנו מסמך עדכני, מאתמול. המסמך הוא של "אפשר, העמותה לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים" ממנו עולה כי המערער נמצא בטיפול פרטני ותקופתי והוא מתמיד בטיפול והוא בעל מוטיבציה להמשך הטיפול. כותבת המסמך מציינת, כי יש חשיבות לתת למערער תמיכה בדרכו זו, שעל-כן העתירה היא לבטל את עונש המאסר.

            הסניגורית עתרה לקבל תסקיר עדכני של שירות המבחן, שיתן ביטוי לאותו תהליך שבו מצוי המערער כרגע, דהיינו - הטיפול בעמותת אפשר.

            התביעה מצידה תמכה במסקנותיו של בית-משפט קמא. בשלב שבו היה התיק בפני בית-משפט קמא, היה המערער בתחילת דרך השיקום ובית-משפט לא שגה כאשר פסק מה שפסק. התביעה מפנה לחומרת העבירות, ובאופן כללי לכל מה שציין בית-משפט קמא. הדגש מוסב גם על הרשעותיו הקודמות של המערער.

            שקלנו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא, כי אין מקום להתערבות. נתחיל מן העבירה שמדובר בה. העבירה וביצועה רב השלבי הוא בבחינת סיוט של כל משתמש בדרך ושל כל אזרח שומר חוק, שרוצה למלא את חובתו האזרחית ולא להתעלם מפשע המתבצע אל נוכח עיניו. כל חטאו של אותו עובר אורח היה בכך, שהבחין במערער בזמן מעשה, כאשר ניפץ חלון זכוכית נהג ונכנס לרכב במטרה לבצע בו גניבה. המערער, כאמור, שסבר שהאזרח יזעיק משטרה, יצא אליו עם סכין בידו והניף אותו לכיוונו. גם הירתעותו של אותו אזרח ונסיגתו אחורנית לא שכנעה את המערער כי ניתן להניח לו ופעם נוספת הוא התקרב אליו ואיים עליו באמצעות הסכין. כאמור, מדובר בעבירה קשה, לא רק בשל הפריצה לרכב אלא בשל חוסר המעצורים שמתבטא בדרך התנהגותו של המערער, כמצויין לעיל.

            לכך אנו מוסיפים התפתחות נוספת, שלשיטתנו יש לה משקל לא מבוטל. כאמור, למערער הרשעות קודמות לא מעטות. אם לא די בכך, בשנת 2010, לאחר ביצוע העבירות נושא כתב האישום הנוכחי נעצר המערער ושוחרר. ניתן היה לצפות שתהליך המעצר והשחרור יותיר את חותמו אצל המערער, לפחות לתקופה כלשהי, אלא שהמערער, לאחר שנעצר ושוחרר, שב וביצע עבירה דומה באופייה, לפחות כפי שציין בית-משפט קמא מבחינת הסיכון שגלום בה לאנשים שלא פשעו במאום. המערער נכנס למועדון עם בקבוק תבערה. אין צורך להכביר מילים על הסיכון שבמעשה זה.

            כנגד כל אלה מציגה, כאמור, הסניגורית את תהליך השיקום. אמרנו לסניגורית כי אנו מוכנים לראות במסמך העדכני של עמותת אפשר כמהווה גם תחליף לתסקיר נוסף של שירות המבחן. כדי להסיר כל ספק, איננו רואים כל מקום לתסקיר נוסף, משום שהתסקיר שמצוי בפנינו (התסקיר האחרון) איננו תסקיר ישן והוא מתאריך 31.5.12 והוא נותן תמונה באשר למערער.

            אנו רוצים לקוות עבור המערער, כמו גם עבור החברה, כי הוא אכן השתלב בטיפול בבעיית האלכוהול. לצערנו, טיפול זה איננו יכול להוות מענה. המערער השתלב בטיפול רק לאחר תחילת ההליכים בתיק זה. המערער ריצה מאסר נוסף במהלך ההליכים בתיק זה. כפי שציינו, גם תהליך השיקום והמעצר לא היווה בלם מספיק. ההתמכרות לאלכוהול ספק בעינינו אם היא נסיבה לחומרא או נסיה לקולא. מכל מקום, איננו יכולים להשלים עם נורמה, שלפיה שתיית אלכוהול תכשיר ותצדיק, לא את ביצוע עבירות הרכוש ולא את ביצוע עבירות האיומים והאלימות.

            העונש שהטיל בית-משפט קמא הוא מידתי והערעור נדחה.

<#3#>

ניתן והודע היום כ' חשון תשע"ג , 05/11/2012 במעמד הצדדים.