פסק-דין בתיק עפ"ג 29853-01-12

המשיב הורשע על פי הודאתו בת"פ 36957-06-10 (בימ"ש שלום ברמלה) בביצוע מעשים מגונים בבת משפחה, דהיינו, בתה של בת זוגו, בכך שאונן לנגד עיניה במספר הזדמנויות ונידון ל- 7 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר-הדין ולחתימה על התחייבות בסך 3,000 ש"ח בתנאים המפורטים בגזר-הדין.

הערעור מכוון כלפי קולת העונש, וליתר דיוק, כלפי העובדה שלא הוטל על המשיב עונש של מאסר, ולו לריצוי בעבודות שירות, ולא הוטל עליו לפצות את המתלוננת.

המערערת טוענת בהודעת הערעור ובטיעוני בא כוחה בפנינו, כי בימ"ש קמא לא נתן ביטוי הולם לחומרה הרבה שעולה מהמעשים המגונים בהם הורשע המשיב, כאשר המתלוננת היתה בת 12 בלבד ולא הגיעה לבשלות מינית, וזאת בהיותו מסתובב עירום מולה עד הגעתו לסיפוק מיני במספר הזדמנויות, כאשר אישתו לא היתה בבית.

לטענת המערערת, בית משפט קמא לא התחשב בפגיעה הנפשית במתלוננת ונתן משקל מופרז לפגיעה בפרנסתו של המשיב עקב היותו נתון במעצר בית, במיוחד כאשר רק לאחרונה מצא עבודה כנהג משאית ואם יבצע עבודות שירות קרוב לוודאי יפוטר מעבודתו.

לטענת המערערת, עונש מאסר בעבודות שירות משקלל את שיקולי ההרתעה והגמול מחד, ואת שיקול השיקום של המשיב מאידך.

עיון בגזר-הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא לא התייחס בקלות ראש להתנהגותו של המשיב אך התייחס במיוחד לאמור בתסקירי המבחן שהצביעו על תהליך טיפולי ארוך שעבר המשיב ועל המצב החיובי בו הוא נתון לאחר שעבר את אותו תהליך, וכן התייחס לאמור בחוות דעת הערכת מסוכנות מינית שהוגשה לגבי המשיב ואשר צורפה לעתירה (כמו תסקיר המבחן), לפיה מסוכנותו המינית של המשיב היא בינונית-נמוכה.

בית משפט קמא לא התעלם מחומרת מעשיו של המשיב אך בשל היותו בתנאים מגבילים כחלק מתנאי שחרורו בערובה, דבר שלא אפשר לו לעבוד ולפרנס את משפחתו, ומאחר שהוא התגייס להליך טיפולי שיקומי, החליט בית המשפט להסתפק בעונש הצופה פני העתיד ולא הטיל על המשיב עונש מאסר, ולו בעבודות שירות, ולא חייב אותו לפצות את המתלוננת.

ב"כ המשיב תומך בגזר-הדין של בית משפט קמא ומצביע על האמור בתסקירים החיוביים של שירות המבחן, על הירתמותו של המשיב להליך טיפולי, ובמיוחד על כך שהחל לעבוד לאחרונה כנהג משאית, כפי שהדברים עולים מתסקיר מבחן שמונח בפנינו, שהוכן על ידי קצינת המבחן מבלי שהתבקש על ידה בערכאה זו או בערכאה הדיונית.

איננו מקלים ראש במעשיו המיניים של המשיב לעיני בתה של בת זוגתו בת ה- 12, שכן מדובר במספר מעשי אוננות שנמשכו על פני תקופה לנגד עיניה של המתלוננת, וגם אם לא התקבל תסקיר נפגע לגביה הרי הפגיעה הנפשית שפגעו בה מעשיו של המשיב היא פגיעה ברורה ומוכחת.

לאחר שעיינו בגזר-הדין, בתסקיר המבחן, ובחוות דעת הערכת מסוכנות, נראה לנו כי בית משפט קמא טעה בעריכת האיזון בין האינטרס הציבורי שיש בהוקעת מעשיו של המשיב כלפי המתלוננת, והצורך בהרתעתו ואחרים שכמותו, לבין נסיבותיו האישיות של המשיב, ובמיוחד תחילת עבודתו על מנת לפרנס את משפחתו לאחר שלא יכול היה לעשות כן במשך התקופה בה התנהלו ההליכים בפני בימ"ש קמא, בהיותו במעצר בית.

עיון בחוות דעת הערכת מסוכנות מעלה כי לאחר שקלול הפקטורים הסטטיים והדינמיים הגיע מעריך המסוכנות למסקנה שמדובר באדם בעל רמת מסוכנות בינונית נמוכה לרצידיביזם מיני.

יש בכך כדי ללמד על מסוכנות מינית מסוימת, גם אם לא ברמה הגבוהה, אשר מצדיקה לצד הטלת עונש צופה פני עתיד גם עונש ממשי, ברמה לא גבוהה, על מנת להביע את שאט הנפש ממעשיו של המשיב ואת הצורך בהרתעתו מלחזור על מעשיו.

לאור כל האמור לעיל, ובהתחשב בהלכה שערכאת ערעור לא ממצה את הדין עם מי שהחליטה לקבל ערעור על עונש שהוטל עליו על ידי הערכאה הדיונית, אנו מקבלים את הערעור ומטילים על המשיב 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

המשיב יתייצב בפני הממונה על עבודות שירות ביום 1.4.12 בשעה 09:00 על מנת שיקבע מקום ומועד תחילת ביצוע עבודות השירות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

מאחר וביצוע עבודות שירות על ידי המשיב יפגע בפרנסתו ומאחר ולא הובאו בפנינו נתונים באשר להליך טיפולי שעוברת המתלוננת בעקבות מעשיו של המשיב, איננו מחייבים אותו לפצות את המתלוננת.

<#3#>

ניתן והודע היום ה'  אדר תשע"ב, 28/02/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיב.