1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הנשיאה, השופטת שולמית דותן), בת.פ. 5765/07.
רקע
:
2. המערערת 1 הינה חברה פרטית אשר בתקופה הרלבנטית עסקה בעיצוב, הפקות והדפסות. המערערים 2 ו-3 הם מנהליה.
3. ביום 17.12.07 הוגש נגד המערערים כתב אישום, אשר ייחס להם 14 עבירות של אי העברת ניכויים, בסכום כולל של 171,187 ש"ח, וכן 4 עבירות של אי הגשת דו"חות חברה ודו"חות אישיים, לשנות המס 2005 ו-2006. בתשובה לאישומים, ביום 23.12.09, הודו המערערים בכל העובדות שיוחסו להם בכתב האישום, ובעקבות כך הם הורשעו בעבירות שיוחסו להם (עמ' 7 לפרוטוקול). לבקשת ב"כ המערערים, הדיון בפרשת גזר הדין נדחה "כדי שהנאשמים יוכלו לבוא לבית המשפט ולטעון כי הוסרו כל המחדלים" (שם).
4. שלב הטיעונים לעונש התמקד בטענת המערערים, כי הם הסירו את המחדלים בגינם הוגש נגדם כתב האישום, הן בכל הנוגע להגשת הדו"חות, והן בעניין חוב הניכויים לרשויות המס. בעניין האחרון טענו המערערים, כי הם זכאים להחזרי מס בסכומים הגבוהים מחוב הניכויים, ולכן יש לקזז את החוב ביתרת הזכות המגיעה להם, לטענתם. בנוסף הלינו המערערים על כך שרשויות המס הגישו נגד המערערת בקשת פירוק, בלתי מוצדקת ובלתי מבוססת, לטענתם, אשר הסבה להם נזקים כבדים.
5. בתחילה דחתה המשיבה את טענת המערערים בדבר הסרת המחדלים בעניין חוב הניכויים. על רקע דחייה זו, טענה המשיבה כי יש לגזור על המערערים עונש מאסר לריצוי בפועל (עמ' 3 לפרוטוקול). ואולם ביום 31.5.10, בסמוך למועד בו אמור היה להינתן גזר הדין, הודיעה המשיבה לבית המשפט, כי כל המחדלים שצויינו בכתב האישום הוסרו. בנסיבות אלה הודיעה המשיבה על שינוי בעמדתה העונשית.
6. ביום 12.9.10 ניתן גזר דינו של בית משפט קמא. בגזר הדין, מתח בית המשפט ביקורת נוקבת על התנהלותן של רשויות המס בעניינם של המערערים. בין היתר אמר בית המשפט "כי התנהגות רשויות המס בעניינם של הנאשמים היתה בלתי נסבלת", כי "החלטת שלטונות המס, בנסיבות העניין, להגיש בקשה לפירוקה של נאשמת 1... היא, אפוא, מקוממת מאד", וכי "התנהגות כזו אינה הולמת רשות שלטונית." בגזר דינו התייחס בית משפט קמא מיוזמתו לדוקטרינה של "הגנה מן הצדק", באומרו דברים אלה:
"כידוע, התנהגות כזו יש שהיא מצמיחה לנאשם הגנה מן הצדק, וזאת, כאשר מתקיימת פגיעה ממשית בתחושת הצדק. ואולם, בין היתר, יכול בית המשפט לקבוע, כי הפגיעה שנגרמה לנאשם אף שאינה מצדיקה את ביטול כתב האישום, תהיה ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו, לאחר שהורשע. אשר על כן, לאחר שבחנתי את שלל טענותיהם של הנאשמים, באתי לדעה, כי על הפגמים בהתנהגותה של הרשות להשתקף בעונש שייגזר על הנאשמים".
7. לאחר ששקל את נסיבותיהם האישיות של המערערים, ואת שיקולי הענישה הרלבנטיים, גזר בית משפט קמא על מערערת 1 קנס בסך 1,000 ש"ח, וכן הטיל עליה ליתן התחייבות להימנע מעבירה. על מערערים 2-3 גזר בית משפט קמא עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי, וכן התחייבות להימנע מעבירה.
הערעור
8. עיקר עניינו של הערעור בעתירת המערערים, כי נבטל את כתב האישום שהוגש נגדם, בהסתמך על הדוקטרינה של הגנה מן הצדק.
דיון והכרעה
:
9. בנסיבות המקרה, מסקנתנו היא כי דין הערעור להדחות. אכן, בפי המערערים כאמור טענה לביטול כתב האישום בשל הגנה מן הצדק. אלא שכעולה מתיק בית המשפט קמא והטיעון שנפרש לפנינו, הטענה המועלית על ידם במסגרת הערעור, לא הועלתה על ידם בפני בית משפט קמא. טענת המערערים לא התבררה כלל לפני בית משפט קמא, על היבטיה העובדתיים והמשפטיים, ובית המשפט לא הכריע בה, לכאן או לכאן. בית משפט קמא התייחס אמנם לטענת ההגנה מן הצדק אולם הדבר נעשה ביוזמתו ובמסגרת גזר הדין ולא בעקבות טיעון ודיון מסודר שהתקיים בפניו. בנסיבות אלו, לא מצאנו מקום להיזקק לטענה לגופה תוך בחינת יסודותיה העובדתיים והמשפטיים, לראשונה במסגרת הערעור. נתאר, אפוא, את השתלשלות העניינים בבית משפט קמא;
10. ביום 14.4.10 התקיימה ישיבת הטיעונים לעונש. באותו שלב עמדה המשיבה על הטענה, שהמערערים לא הסירו את מחדליהם. על רקע טענה זו, עתרה המשיבה לכך שבית המשפט יטיל על מערערים 2 ו-3 עונשי מאסר לריצוי בפועל. בתום הישיבה קבע בית המשפט, כי גזר הדין יינתן ביום 15.6.10.
11. ביום 31.5.10 הגישה המשיבה "הודעה דחופה לבית המשפט". בהודעה זו הודיעה המשיבה, "כי בתיק זה הוסרו כל המחדלים המצוינים בכתב האישום, ולאור כך תבקש המאשימה להודיע על שינוי בעמדתה העונשית". למחרת היום ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה בה קבע, כי "לנאשמים זכות להגיב ועל כן יודיעו באי כח הנאשמים בתוך 7 ימים מהיום אם יש ברצונם להוסיף טענה כלשהי לטענותיהם אם לאו".
12. בעקבות החלטת בית משפט קמא הגיש בא כוחם דאז של מערערים 1 ו-2, עו"ד אליק רפאלי, "בקשה דחופה לקיום דיון לצורך טיעונים לעונש". בסיפא של בקשתו התייחס עו"ד רפאלי לעמדה העונשית העדכנית שמסרה המשיבה ולפיה, יש להטיל על מערער 2 עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. לדברי עו"ד רפאלי, "אכן לנאשם 2 עבר בעבירות מע"מ, ואין זו הפעם הראשונה בה נאשמים אשר יש להם עבר, ומסירים מחדלים, העמדה העונשית נגדם היא מאסר על תנאי בלבד".
13. גם בא כוחו של מערער 3, עו"ד דוד קמחין, התייחס להודעת המשיבה. במסמך הנושא את הכותרת "תגובה להודעת המאשימה" שב עו"ד קמחין והעלה את טענותיו נגד המשיבה ונגד רשויות המס בכל הנוגע לטיפולם בעניינם של המערערים. בסיפא להודעתו כתב: "אשר על כן, ולאור חומרת הטעות העובדתית בה הודתה המאשימה, לאור הסרת המחדלים במלואם ולאור הכספים הרבים שנותרו בידי המאשימה נכון להיום, מתבקש בית המשפט הנכבד להשית על הנאשמים של"צ ללא הרשעה ואף להימנע מהטלת קנסות...."
14. ביום 10.6.10 נתן בית משפט קמא החלטה בה נאמר: "אינני רואה מקום לדיון נוסף בפרשת גזר הדין. יחד עם זאת, באי כח המבקשים יהיו רשאים להגיש לתיק בית המשפט כל חומר משפטי שלדעתם יכול לתמוך בטענותיהם לעונש." בית המשפט סיים את החלטתו בכך שקבע כי "גזר הדין ינתן במועד הקבוע".
15. "המועד הקבוע" הוא יום 15.6.10. אלא שעיון בפרוטוקול הדיון מאותו יום מעלה, כי בית משפט קמא לא נתן את גזר הדין, אלא קיים ישיבה בה השלימו הצדדים את טיעוניהם לעונש. בכך, הלכה למעשה, קיבל בית משפט קמא את בקשת עו"ד רפאלי אשר ביקש, כזכור, לקבוע דיון לצורך טיעונים לעונש.