עפ"א
בית דין ארצי לעבודה
|
49108-05-11
29/12/2011
|
בפני השופט:
1. שמואל צור
2. לאה גליקסמן
3. אילן סופר
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - משרד התמ"ת
עו"ד דרורה נחמני רוט
עו"ד ענת שמעוני
עו"ד ענבר סהראי
|
הנתבע:
ג.מ לירן בניה ופתוח בע"מ ואח '
עו"ד ענת קירשנברג
|
| פסק-דין |
השופט אילן סופר
1. במרכזו של הערעור שלפנינו מונחת שאלת גבולות הביקורת השיפוטית על החלטת התביעה להגיש כתב אישום. בית הדין האזורי בת"א קבע כי הגשת שני כתבי אישום בחלוף שש שנים ממועד ביצוע העבירות מהווה חריגה ממידת הסבירות, ועל כן פסק כי הנאשמים זכאים לחזור להליך המנהלי, ובכפוף לתשלום הקנסות המינהליים יבוטלו כתבי האישום.
נפתח את הכרעתנו בעובדות, ונביא את נימוקי החלטת בית הדין האזורי וטענות הצדדים בערעור. נמשיך ונתחקה אחר תכלית חוק העבירות המנהליות, המנגנון להפעלתו ובכלל זה הטלת קנסות או הגשת כתבי אישום. נבחן את הסמכות להגשת כתב אישום והאפשרות לחזור להליך המנהלי. נביא את הכללים המנחים להתערבות בהחלטות על הגשת כתב אישום וניישם אותם על המקרה שלפנינו.
2.
ההליכים בבית הדין האזורי
המשיבה 1- ג.מ. לירן בניה ופיתוח בע"מ הינה חברה פרטית העוסקת בבניה, עבודות עפר ופיתוח ( להלן: "
החברה"). המשיב 2 - מר גבריאל מגנזי הינו הבעלים והמנהל של המשיבה 1 .
כנגד המשיבים הוגשו בבית הדין האזורי בתל-אביב ארבעה כתבי אישום בשל העסקת עובדים זרים ללא היתר, בהתאם לסעיף 2(א)(1)ו-(2) לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991. חלק מהעובדים הזרים נמצאו במהלך ארבע ביקורות שנערכו באזור מודיעין, שם ביצעה החברה עבודות פיתוח בהתאם להסכם שחתמה עם חברת חופי השרון בע"מ.
שניים מכתבי האישום (ת.פ. 2071/09 ותיק 33342-05-10) היו יזומים בהתאם לסעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"א-1985 (להלן: "
החוק"), שני כתבי אישום (ת.פ. 783/08 ת.פ 1490/08) הוגשו בעקבות בקשת המשיבים להישפט. בתאריך 25.1.11 נמחק כתב האישום בתיק 1490/08 נוכח חזרת המשיבים מבקשתם להשפט. באותו מועד איחד בית הדין האזורי את הדיון בשלושת התיקים שנותרו וביקש כי הממונה על התביעה ברשות ההגירה ישקול את המרת ההליך הפלילי בהליך מנהלי, בשים לב להנחיות התביעה ובכך שמדובר בעבירות שבוצעו בשנים 2003-2004.
הממונה על התביעות הסכים להמיר את התיק השני שנפתח בעקבות בקשת המשיבים להישפט לקנס מנהלי (ת.פ. 783/08). הממונה הודיע כי המרת שני כתבי האישום האחרים היתה בלתי אפשרית מאחר והיא מנוגדת למדיניות התביעה לפיה יש להגיש כתבי אישום בשל ריבוי עבירות קודמות שביצעו המשיבים.
3. בתאריך 31.3.11 נתן בית הדין האזורי (השופטת אופירה דגן טוכמכר) את החלטתו בבקשת המשיבים להמיר את ההליך הפלילי להליך מנהלי וכן בטענותיהם המקדמיות בדבר התיישנות והגנה מן הצדק. בית הדין מצא כי העבירות נשוא כתבי האישום לא התיישנו, וככל שנגרם למשיבים נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן עד הגשת כתבי האישום, יוכל הדבר להישקל במסגרת הכרעת הדין, אך אין הדבר מצדיק מחיקת כתבי האישום בשל הגנה מן הצדק.
בית הדין סבר כי העבירות המיוחסות למשיבים, בוצעו בשנת 2003, ודרך המלך לטיפול בהן היא באמצעות הטלת קנס מנהלי. הגשת כתב אישום בגין עבירות אלו בחלוף שש שנים ממועד ביצוע העבירות, כאשר המשיבים הביעו את נכונותם לשלם קנס מנהלי, מחייבת הנמקה מיוחדת.
בית הדין ציין כי ב"כ המאשימה בחרה שלא להביא את הטעמים שעמדו ביסוד ההחלטה להגיש כתב אישום וכל שמונח הוא העובדה שהנאשמים ביצעו מספר עבירות בין השנים 2003-2004. ריבוי עבירות יכול להצדיק הגשת כתב אישום יזום, אך בחלוף זמן רב ממועד ביצוע העבירות, אין הנימוק יכול לספק. זאת בשים לב לכך שהמשיבים תיקנו את דרכיהם, לא ביצעו עבירות נוספות, הרשעתם גורמת להם תוצאות קשות, ומנגד העניין הציבורי שבכך פחת.
על כן, בית הדין קבע, כי בהעדר ראיה לכך שהמשיבים המשיכו לבצע עבירות לאחר שנת 2003-2004, אין טעם המצדיק הגשת כתב אישום בשיהוי כה ניכר. ההחלטות להגיש כתבי אישום יזומים, חורגות ממתחם הסבירות ועל כן בית הדין הורה כי המשיבים יוכלו לשלם את הקנס המנהלי, וככל שיעשו כן - יבוטלו כתבי האישום נגדם.
4.
תמצית טענות המערערת
המערערת טענה כי לא היתה סמכות לבית הדין קמא להמיר את כתבי האישום בהליך המנהלי, לאחר שהתברר כי הם הוגשו בשל ריבוי עבירות שביצעו המשיבים. נימוק זה בא בגדר המדיניות האחידה והקבועה של התביעה, ובכך מנוע בית הדין מלהתערב. על רקע זה, סבורה המערערת כי החלטת בית הדין המבוססת על טעם של שיהוי, סותרת את החלטתו הדוחה הבקשה לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק בשל אותו נימוק של שיהוי.
בית הדין אינו מוסמך להחזיר תיק מהליך פלילי להליך אזרחי. רק במקרים בהם בחר נקנס להישפט בשל קנס שהוטל עליו, מוקנה שיקול דעת לתובע לאפשר למי שבחר להישפט לחזור בו ולשלם קנס מנהלי. שיקול דעת זה מוקנה לתביעה אך לא לבית הדין, ועל כן אין הוא יכול להתערב בכך.
5.
תמצית טענות המשיבים
המשיבים טענו כי "ריבוי עבירות" ומדיניות התביעה דורשים תימוכין. התובע לא הציג את הטעמים שעמדו בבסיס ההחלטה להגיש את כתבי האישום.
שיקולי עלות ותועלת יפים גם לכתבי אישום המוגשים בשל בקשת נאשם וגם לכתבי אישום יזומים. בשני המקרים הרשות מתכוננת ומכלה משאבים בחקירות עוד טרם הגשת כתב האישום. על כן, הציבור יהיה זה שיצא נשכר אם לא תוצא הוצאה נוספת בשל ניהול ההליך הפלילי אם הוא ישוב לערוץ המנהלי.
6.
הכרעה
תכלית חוק העבירות המנהליות