1. העותר מרצה 28 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של חברות ופעילות בהתאגדות בלתי מותרת, החזקת ונשיאת נשק ושותפות לירי נשוא ת.פ. 15/88 (ביהמ"ש הצבאי בלוד), ובגין הרשעתו בעבירות של סיכון לחיי אדם בנתיב תחבורה והיזק לרכוש במזיד נשוא ת.פ. 14/88 (ביהמ"ש הצבאי בלוד).
2. ביום 22.3.06 דחתה המשיבה 1 (להלן: "
הוועדה") את בקשת העותר לשחרור על תנאי לאחר שקבעה, על סמך דו"ח גלוי של השב"כ ומידעים חסויים וגלויים, כי שחרורו יהווה סכנה לשלום הציבור (ראה נספח ב' לעתירה).
העותר ערער על החלטת הוועדה וביום 25.10.06 דחה ביהמ"ש המחוזי בת"א את הערעור. בסיפא פסה"ד קבע ביהמ"ש שאין בדחיית הערעור כדי למנוע מהעותר לחזור ולפנות לוועדה במועדים שקבועים בחוק על מנת להניח בפניה תשתית ראויה לעניין שינוי דיעותיו ושכנוע הוועדה כי חדלה מסוכנותו (ראה נספח ג' לעתירה).
3. ביום 25.4.07 דנה הוועדה פעם נוספת בבקשת העותר לשחרור על תנאי ולאחר ששמעה את דבריהם של ב"כ הצדדים ושל העותר ועיינה בחוו"ד שב"כ דחתה את הבקשה.
בסיפא החלטתה כתבה הוועדה כדלקמן:
"
כמו כן, הובהר לנו מטעם חוו"ד שב"כ כי האסיר שמר במהלך תקופת מאסרו על קשרים עם פעילי החזית העממית והמשיך לבצע פעילות ארגונית מטעם הארגון, ודברים אלה, יש בהם כדי להעיד כי האסיר שומר על זיקתו לארגון החזית העממית, גם בתקופת מאסרו.
מול דברים אלה עומדים רק דברי האסיר בלבד, מבלי שהוצגו לנו כל ראיות מנהליות המצביעות על שינוי כלשהו בעמדותיו של האסיר או בהקטנת מסוכנותו או איונה של מסוכנותו של האסיר, ראיות מנהליות שיתמכו בדבריו אלה, אלא אדרבא, גם מדבריו בפנינו נרמז כי עדיין הוא שומר על דעותיו האידיאלוגיות שעמדו בבסיס העבירות אותן ביצע.
לאור האמור, אנו סבורים כי האסיר אינו ראוי לשחרור על תנאי, וכי שחרורו על תנאי יסכן את הציבור".
החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.
4. ב"כ העותר טוענים כי החומר שעליו מתבססת חוו"ד שב"כ שהוצגה בפני הוועדה, אשר מפנה לחווה"ד שהיתה בפני הוועדה הקודמת, הוא חומר ישן שאינו כולל כל מידע קונקרטי לגבי העותר וכי המסוכנות שחוות הדעת טוענת לה מבוססת על מעשיו של העותר לפני 22 שנה ועל המצב הבטחוני ששורר כיום בארץ.
כמו-כן, מפנים ב"כ העותר למה שנקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי שדן בערעור העותר על ההחלטה שצורפה כנספח ב' לעתירה לפיו לא לעולם תעמוד חומרת העבירות והמצב הבטחוני כמחסום בפני שחרור העותר על תנאי, ויש להתחשב בגורמים נוספים.
ב"כ העותר מלינים על כך שחוו"ד שב"כ לא התייחסה לשנוי מרחיק הלכת שחל בהשקפת עולמו של העותר במהלך מאסרו, שבא לביטוי בכך שהוא מביע בפני האסירים את התנגדותו למאבק אלים ולפיגועי התאבדות, ובכך שנטל חלק פעיל בקריאה לרשות הפלסטינית לחתום על "הודנה".
ב"כ העותר טוענים שהוועדה התעלמה מדברי העותר בפניה לפיהם היום, בניגוד לעבר, הוא מאמין שניתן להגיע להסדר באמצעות מו"מ ושגתה כשקבעה שדבריו מלמדים על מסוכנות אידיולוגית.
העובדה שהעותר נמצא בקשר עם פעילי הארגון עליו נמנה עובר למאסרו לא נתונה לשליטתו שכן הוא, כמו אסירים בטחוניים אחרים, סווג ע"י שב"ס לפי שיוכו הארגוני בזמן מעצרו.
בסיפא נימוקיהם מביאים ב"כ העותר שיקולים נוספים שמצדיקים את שחרורו על תנאי של העותר והם גילו המבוגר של העותר, היותו תושב מזרח ירושלים שניתן יהיה לפקח עליו במהלך תקופת התנאי ומצבו הרפואי החמור, שממשיך להדרדר, והוא נזקק לטיפול רפואי ומזון מיוחד והתנהגותו התקינה בבית הסוהר.
5. ב"כ משיב 2 מתנגד לשחרורו על תנאי של העותר וטוען שאין בנימוקים שהועלו בפני הוועדה ביום 25.4.07 משום נימוקים חדשים ולא חל כל שינוי בנסיבותיו ובמצבו של העותר. אין בכתוב בסיפא פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי כדי להצדיק את שחרורו המוקדם של העותר והועדה, שהיתה מודעת למה שנכתב בפסה"ד, הכריעה על סמך מכלול הנתונים שהיו בפניה.
באשר למסוכנותו של העותר מצביע ב"כ משיב 2 על חומרת מעשיו שנעשו כשהוא משתייך לארגון החזית העממית, מזדהה עם מטרותיו ופועל להגשמתן, וכן הוא מצביע על כך שמדובר בעבירות בטחוניות שנעברו על רקע אידיולוגי.
ב"כ המשיב 2 מפנה לחוו"ד שב"כ שהיתה בפני הוועדה, אשר מתנגדת לשחרור העותר על תנאי מפאת מסוכנותו והחשש שאם ישוחרר יחזור לפעילות עוינת, ולמידעים החסוים שנתקבלו משב"ס ומצביעים על התנהגות שלילית ופלילית במהלך המאסר, שמבססת מסוכנות צופה פני העתיד בהיבט הבטחוני.
6. לצורך הכרעה בערעור הוצגה בפנינו, בהסכמת ב"כ העותר, חוו"ד מעודכנת של שב"כ מיום 15.8.07 ממנה עולה שהעותר שמר במהלך מאסרו על קשרים עם פעילי ארגון החזית העממית, שהוא ארגון פעיל גם כיום, וקיים חשש שיחזור להיות פעיל בארגון, כפי שעושים פעילי טרור שמשתחררים ממאסר.