פסק-דין בתיק עעא 1189/07

1.         העותר, בן 16, מרצה 14 חודשי מאסר בפועל בגין הרשעתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה (4 עבירות) ונסיון הצתה נשוא ת.פ. 715/06 (ביהמ"ש המחוזי בירושלים).

2.         העותר ביצע את העבירות מאז תחילת שנת 2006 ועד 24.4.06 כשבהזדמנויות שונות יידה יחד עם אחרים אבנים לעבר ג'יפים צבאיים בכפר מגוריו, יידה בהזדמנויות שונות אבנים לעבר כלי רכב שהיו בנסיעה בכביש 443, יידה בקבוק תבערה לעבר רכב שנסע באותו כביש ויידה שלושה מוטות ברזל לעבר כלי רכב שנסעו באותו כביש כדי לפגוע בנוסעים בכביש או בכלי רכב, לסכן את בטיחותם ולפגוע בביטחת דיירי הסביבה (ראה סעיף 1 לגזה"ד שצורף כנספח ב' לעתירה).

3.         ביום 25.3.07 דנה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה") בבקשת העותר לשחרור מוקדם ולאחר שעיינה בתסקירי מבחן שהוגשו בהליך הפלילי ובמכתבים שהגיש ב"כ העותר ושמעה את דברי ב"כ הצדדים החליטה לדחות את הבקשה.

4.         בנימוקי החלטתה כתבה הוועדה שלא מדובר בארוע בודד אלא בעבירות חמורות מאוד ומסוכנות לציבור, במיוחד כשמדובר באסיר ישראלי שתנועתו בארץ חופשית, וכי לעובדה שמדובר בתושב ישראלי יש משמעות מבחינה מוסרית וחברתית והיא מראה שהעותר אינו ראוי לשחרור מוקדם.

5.         באשר לנסיבותיו האישיות וגילו הצעיר של העותר קבעה הוועדה שהם מתגמדים לנוכח מסוכנותו, שגילם של העבריינים בעבירות שעבר העותר לא מהווה שיקול רציני להקלה עימם וגם חרטתו של העותר לא מעידה על שינוי בגישתו הלאומנית ואין לה ערך רב.

6.         בסיפא החלטתה קבעה הוועדה כי נראה לה חשוב להרתעת העותר ואחרים שהוא ירצה את מלוא תקופת מאסרו ואח"כ יימצא בפיקוח קצין מבחן כהחלטת ביהמ"ש המחוזי.

החלטה זו היא נשוא העתירה שבפנינו.

7.         ב"כ העותר טוען שהוועדה הגזימה בהערכת חומרת מעשיו של העותר ומסוכנותו וגם אם אלה בוצעו על רקע אידיולוגי אין בכך כדי למנוע את שחרורו המוקדם.

לטענת ב"כ העותר הוועדה התייחסה רק לחומרת עבירותיו של העותר ולרקע האידיאלוגי שלהן והתעלמה מגילו הצעיר של העותר, מהחרטה שהביע על מעשיו, מהתנהגותו התקינה בבית הסוהר ומנתוניו הקשים כפי שמפורטים בתסקירי המבחן.

8.         ב"כ המשיב 2 מתנגדת לשחרורו המקודם של העותר וטוענת שנוכח חומרת התנהגותו שנמשכה לאורך תקופה של מספר חודשים יש לתת משקל נמוך לעברו הנקי, לגילו הצעיר ולנתוניו האישיים.

לטענתה, שיקולי הוועדה שונים משיקולי קצין המבחן בהערכת מסוכנותו של העותר, שחרורו המוקדם של העותר עלול לפגוע בהרתעת אחרים וגם אם אין זה ראוי לקבוע שאסיר בטחוני לא זכאי לשחרור מוקדם הרי נוכח ביצוע עבירות חמורות על רקע אידיולוגי, שמעידות על מסוכנותו של העותר, אין מקום לשחרורו המוקדם, גם אם יש לו יתרת מאסר קצרה.

דיון

1.         עיון בכתב האישום המתוקן שבו הודה העותר במסגרת הסדר טיעון, מעלה בבירור כי מדובר בשורת עבירות חמורות שנעברו לאורך תקופה, תוך שיתוף פעולה עם אחרים כלפי כלי רכב ונוסעיהם שעברו בנתיב תחבורה מרכזי ואין תימה שהוועדה ראתה בהם ראייה ניצחת למסוכנותו של העותר.

מכתב האישום המתוקן ומגזר דינו של ביהמ"ש המחוזי עולה שהעבירות בוצעו על רקע אידיאולוגי וגם אם העותר הביע חרטה על ביצוען, כטענת בא כוחו, אין בכך כדי להמעיט ממסוכנותו ולשמוט את הקרקע מתחת לרקע האידיאולוגי - לאומני לביצוען.

העבירות שביצע העותר לאורך תקופה של מספר חודשים לא היו מביישות גם עבריינים מבוגרים, ומשכך אין לגילו הצעיר של העותר, בצד נסיבותיו האישיות, כדי לגרום לשחרורו המוקדם.

2.         אמנם אין באופי העבירה לכשעצמו כדי להסיק שהאסיר אינו ראוי לשחרור מוקדם אך כאשר מדובר בעבירות שבוצעו על רקע אידיאולוגי - לאומני, כמו אלה שביצע העותר, הן מלמדות על הסיכון שצפוי לציבור מהאסיר אם ישוחרר שחרור מוקדם, וגם בהבעת חרטה אין כדי להעיד על שינוי בתפיסתו האידיאולוגית - לאומנית של האסיר (ראה ספרו של א. שרון ז"ל, שחרור מוקדם ממאסר, עמ' 160-162 והפסיקה המצוטטת שם ובג"צ 1920/00 ח"כ זהבה גלאון נ. ועדת השחרורים פד"י נ"ד(2) 313), כשלא הוכח בפנינו שהעותר עבר שינוי בתפיסתו האידיאולוגית.

3.         מצבו של העותר שבפנינו חמור ממצבו של העותר ברע"ב 4878/06 מדינת ישראל נ. סמיר עודה תק-על 2006(3) 4187 עליו מסתמך ב"כ העותר שכן אותו עותר, שהניח שלושה מטעני חבלה יחד עם אביו, הופעל ע"י אביו בשל לחצים ואיומים שהופעלו כלפי אביו מצד ארגון שלעותר לא היה קשר אליו והם עשו הכל כדי להמעיט את פגיעתם של מטעני החבלה (ראה סעיף 17 לפסק דינו של כב' השופט ג'ובראן).

4.         גם בהתחשבות הוועדה בצורך בהרתעת אחרים אין פסול, שכן מדובר בשיקול שהוועדה רשאית להתחשב בו, לצד שיקולים אחרים, במיוחד כשמדובר בעבירות חמורות שמבוצעות ע"י קטינים ביוזמתם או כשליחיהם של מבוגרים (ראה ספרו של א. שרון ז"ל הנ"ל עמ' 208-209).

5.         לאור כל האמור לעיל החלטת הוועדה שלא לשחרור את העותר שחרור מוקדם סבירה ומוצדקת ואנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, א' באייר, תשס"ז (19 באפריל 2007), במעמד ב"כ הצדדים.