השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. המערער, מוכר כנכה צה"ל בשיעור של 20%, עבד במשיבה, אשר הינה חברה לייצור מוצרי טקסטיל (להלן גם
החברה) מיום 27.4.91 עד אשר הסתיימו יחסי העבודה ביום 13.5.01. המערער הגיש ביום 28.8.01 תביעה לבית הדין האזורי בחיפה בה עתר למתן צו להחזרתו לעבודה, ולחילופין תבע סך של 500,000 ש"ח ברכיב של פיצויים בגין הפרת חוזה עבודה ופיטורים בחוסר תום לב, סך של 80,145 ש"ח ברכיב של השלמת פיצויי פיטורים, ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. תביעתו של המערער נדחתה על כל ראשיה בבית הדין האזורי (השופטת מהא סמיר-עמאר ונציגי הציבור מר יהודה קוהן ומר ניסים רקינזון; עב 2810/01), ומכאן הערעור שבפנינו.
2.
עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי
המערער החל לעבוד בחברה ביום 27.4.91. בשנת 1999 הוא קודם מתפקיד של סורג ומכונאי בקו ייצור לתפקיד של מפעיל מכונות סריגה וטכנולוג במחלקת פיתוח בפרויקט של החברה. בתפקידו החדש קיבל המערער העלאה במשכורתו ורכב צמוד מטעם החברה. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, כאמור, ביום 13.5.01.
לאחר סיום יחסי העבודה שולמו למערער הסכומים הבאים:
א. סכום של 14,975.61 ש"ח שנמשך מרכיב הפיצויים בקופת הגמל "קשת".
ב. סכום של 33,069 ש"ח מרכיב הפיצויים ב"מבטחים" - סכום שלא נמשך אך עומד לרשות המערער.
ג. פיצויי פיטורים בסך 5,305.36 ש"ח בגין תקופת עבודתו בשנה הראשונה.
ד. מענק בגובה שש משכורות.
3.
ההליך בבית הדין האזורי
בעקבות הפסקת יחסי העבודה, הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי בחן את המחלוקות הבאות: האם המערער פוטר או התפטר; אם פוטר, האם היו פיטוריו שלא כדין; האם ניתן בעניינו צו העסקה בהתאם לתקנות העסקת נכי מלחמה, התשי"א-1951; האם פוטר בניגוד להוראות התקנות האמורות; והאם זכאי המערער להשלמת פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה עבורם.
בפני בית הדין האזורי נשמעו מספר עדים מטעמם של הצדדים. בין היתר, נשמעו עדויותיהם של גב' אביגיל כץ, המנהלת הישירה של המערער בתקופה הרלוונטית (להלן גם
גב' כץ), מר הרצל לוי, מנהל לשכת השיקום של משרד הביטחון בטבריה ומר שלמה אליהו, אחראי תעסוקה באגף שיקום במחוז טבריה והצפון של משרד הביטחון. בית הדין האזורי דן באריכות ובפירוט בתשתית העובדתית שנפרשה בפניו ובעדויות השונות, ולהלן עיקר מסקנותיו והכרעותיו:
א. מלכתחילה, כוונת החברה היתה לפטר את המערער עקב דרישת ההנהלה לצמצם את הצוות בחטיבה בה עבד ובשל חוסר שביעות רצון מתפקודו. לאחר שהמערער טען כי הוא נכה צה"ל ויש לערב את משרד הביטחון בעניינו, התקיימו פגישות נוספות בין הצדדים אליהן זומן נציג משרד הביטחון. במהלך המגעים בין הצדדים, הציעה לו החברה לעבור לתפקידים חלופיים, אך תוך שינוי תנאי עבודתו וללא רכב צמוד כפי שהיה לו בתפקידו הקודם. הניסיונות למצוא למערער תפקיד חלופי נדחו על ידו ועל ידי בני משפחתו, או על ידי מנהלי המחלקות האחרות. גב' כץ העידה כי מטרת החברה היתה למנוע מהמערער המשך קבלת רכב צמוד מהחברה, הואיל ומדובר בסימן לסטטוס אשר החברה לא היתה מעוניינת יותר להעניק לו. המערער ראה בנטילת הרכב הצמוד פגיעה ממשית במעמדו בחברה ובתנאי עבודתו, והחברה ידעה על כך.
ב. התפקיד החלופי האחרון שהוצע למערער על ידי החברה היווה שינוי משמעותי בתנאי עבודתו - ויתור על רכב צמוד ומעבר לתפקיד שהשכר בו תלוי בדיווח על שעות עבודה. סירובו להצעת החברה אינו מהווה התפטרות מצדו, אלא בנסיבות העניין, בהן החברה גרמה לסיום עבודת המערער אצלה, מדובר
במעשה של פיטורים. על כן, זכאי המערער לפיצויי פיטורים בהתאם לחוק.
ג. בעניינו של המערער לא הוצא צו העסקה על פי תקנות העסקת נכי מלחמה, התשי"א-1951 (להלן גם
התקנות), אלא קליטתו לעבודה בחברה בוצעה בשיתוף פעולה בין החברה לבין משרד הביטחון, ולכן לא היה צורך בהוצאת צו העסקה. בתום תקופת הכשרה בת תשעה חודשים, במהלכה נשא משרד הביטחון בתשלום שכרו, המערער נקלט בחברה כעובד מן המניין. על פי לשונן המפורשת של התקנות, בהיעדר צו העסקה, לא קמה סמכות לרשות המוסמכת במשרד הביטחון להתערב בפיטורי המערער, ולא היתה מוטלת חובה על החברה לפנות לרשות המוסמכת על מנת לקבל היתר לביצוע הפיטורים. אמנם, מר אליהו אמר במהלך פגישה עם הצדדים שקיימת חובה כזו, אך אין בכך כדי להקנות לרשות זכות אשר אינה כתובה בתקנות.
ד. פיטוריו של המערער נבעו בעיקר משיקולים כלכליים וארגוניים של החברה ובשל אי שביעות רצון מתפקודו. בקבלת ההחלטה על הפיטורים, החברה פעלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה. על כן, נדחית התביעה להשבתו לעבודה או לקבלת פיצויים על פיטורים שלא כדין.
ה. באשר לתביעה בדבר הפרשי פיצויי פיטורים: החברה שילמה לו בסך הכל 53,350 ש"ח בעוד שהפיצויים הסטטוטוריים עומדים על 80,145 ש"ח. החברה פטורה מלשלם את ההפרש מכוח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 בו נקבע כי תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה יבוא במקום פיצויי פיטורים אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע. למקרא הוראות ההסכם הקיבוצי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשיה, החל על הצדדים, עולה כי ההפקדות שמפקידה החברה ל"מבטחים" ולקופת הגמל "קשת" באות לכל דבר ועניין במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק. בהסכם הקיבוצי נקבע כי המעסיק יפריש עבור כל עובד מדי חודש 6% מהשכר ל"מבטחים" ו-2.33% מהשכר ל"מבטחים" או לקופת גמל, ותשלומים אלה באו במקום פיצויי הפיטורים.
ו. גם אם מגיע למערער תשלום עבור הפרשי פיצויי הפיטורים, הוא קיבל מהחברה מענק בגובה שש משכורות אותו הוא לא החזיר לחברה, מה שמעיד על הסכמתו ל"עסקת חבילה" עם החברה להסדרת תשלום הפיצויים.
אשר על כן, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערער על כל ראשיה, וחייב אותו בתשלום סכום "סמלי", כלשונו, של 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לחברה.
מכאן הערעור שבפנינו.
4.
עיקר טענות הצדדים בערעור
: