פסק-דין בתיק עע 636/07

השופט שמואל צור

1.         המערערת הועסקה שנים רבות ברשות השידור ומאז שנת 1979 היא כיהנה כמבקר פנים של הרשות. המערערת הועסקה במעמד של עובד קבוע.

2.         במחצית השניה של שנות ה-90 ביקשה המערערת לעבור לעבודה על בסיס חוזה בכירים. בקשת המערערת לא נענתה משום שהסדר חוזה בכירים לא הופעל באותה עת ברשות השידור.

3.         בשנת 2001 הונהג הסדר של חוזה בכירים ברשות השידור והמערערת חידשה את בקשתה. דא עקא, במועד זה נותרו למערערת פחות משתי שנות שרות עד לפרישתה לגמלאות בחודש ינואר 2003 ולכן נדחתה בקשתה.

4.         בשלב כלשהו נוהל משא ומתן עם המערערת במטרה להגיע עימה להסדר חריג. משא ומתן זה לא הבשיל לכדי הסכם ובכל מקרה, משעה שהוברר לממונה על השכר כי למערערת לא נותר "אופק שרות" של 4 שנים עד מועד פרישתה - שהוא תנאי מוקדם לחתימה על חוזה בכירים - הוא החליט שלא לאשר את ההסדר החריג.

5.         בבית הדין האזורי הגישה המערערת תביעה לצו עשה המורה למשיבים לחתום עימה על חוזה בכירים. בית הדין האזורי (סגנית הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגי ציבור מר פוסט ומר פיינברג; תיק עב 1087/03) דחה את תביעת המערערת. בית הדין קבע כי דרישת "אופק שרות" של 4 שנים אינה מהווה הפליה מחמת גיל וכי דרישה זו היא סבירה ומידתית. בית הדין קבע כי המדינה מקפידה על קיום התנאי של "אופק שרות" ורק במקרה אחד היתה סטיה קלה מן הכלל, בו נערך חוזה בכירים עם עובד תוך סטיה של חודשים ספורים מטווח אופק השירות. לעומתו, בעניינה של המערערת נותר לה אופק שרות של פחות משנתיים ימים במקום ארבע שנים. בית הדין קבע כי המערערת לא הוכיחה כי ברשות השידור ניתנו חוזי בכירים למי שהיו בעלי אופק שרות הנמוך מ-4 שנים. עוד קבע בית הדין האזורי כי הגם שנוהל עם המערערת משא ומתן שלא הבשיל, אין בכך כדי להצמיח לה זכות לחוזה בכירים. בית הדין קבע כי לא הוכח שהמשא ומתן עם המערערת נוהל בחוסר תום לב או ממניעים זרים.

6.         בערעור טוענת המערערת כי הובטח לה חוזה בכירים ושיקולים זרים הביאו להפרת הבטחה זו. המערערת טוענת כי דרישת אופק שרות של 4 שנים מהווה הפליה מחמת גיל. המערערת מלינה על כך שלא התאפשר לה לזמן לעדות את היועץ המשפטי של נציבות שירות המדינה לעניין המשא ומתן שנוהל עימה. לטענתה, נמנע ממנה חוזה בכירים בשל עוינות כלפיה בעקבות דו"חות ביקורת שהגישה. המערערת מוסיפה וטוענת כי הופלתה ביחס לעובדים אחרים שקיבלו חוזים אישיים.

            המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי.

7.         לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי ראוי פסק דינו להתאשר, מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991. על האמור בפסק הדין נוסיף, למעלה מן הצורך, מספר הערות משלנו.

8.         דרך המלך להעסקת עובד מדינה - ועובד רשות השידור בכלל זה - היא העסקה בתקן המשרד, על פי כתב מינוי, העסקה המעניקה לעובד מעמד של "קביעות". העסקה על פי חוזה מיוחד היא חריג לכלל ונעשית במקרים מיוחדים שפורטו בתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) תש"ך-1960 (דב"ע מב/1-7 גזית - נציבות שירות המדינה, פד"ע ג' 397, 410).

9.         בשירות המדינה הונהג הסדר של "חוזה בכירים" לעובדים בכירים המועסקים במשרות מסויימות שנקבעו. על טיבו של הסדר זה עמדתי בפרשה אחרת, לאמור:

"... חוזה הבכירים יצר מעמד מיוחד לחלק מעובדי המדינה הבכירים שהסכימו לעבוד במעמד זה. חוזה הבכירים ניתק את העובדים הבכירים ממסגרת ההעסקה השגרתית שלהם, מסולם השכר החל עליהם ומתנאי הפנסיה שמקורם בחוק. חוזה הבכירים ביטל את הקביעות של העובדים הבכירים ומנגד קבע רמת שכר גבוהה מזו שהיתה לאותם עובדים על פי דירוגם. מכלול הנתונים הנוגעים לחוזה הבכירים ... מלמד כי מדובר בהסדר מיוחד אשר נועד לנתק את העובד הבכיר ממתכונת העסקתו הקודמת וליצור לגביו מתכונת שונה הכוללת יתרונות וחסרונות, בבחינת חוחים ושושנים כאחד. מדובר במציאות העסקה שונה, חדשה ומיוחדת הכרוכה - במיוחד - בניתוק העובד הבכיר מסולם השכר הרגיל שלו....".

            (ע"ע 1029/04 דורנשטייין ואח'- מדינת ישראל, ניתן ביום 29.12.05).

10.       העסקה בחוזה בכירים היא "חרב פיפיות", שכן היא כרוכה ביתרונות ובחסרונות כאחד. היתרון שבהעסקה בחוזה בכירים הוא רמת שכר גבוהה מזו המוענקת לעובד הקבוע והחיסרון שבה הוא בביטול הגנת הקביעות וחשיפת העובד להפסקת עבודתו מכח הוראות החוזה. מכאן, שהעסקה  על פי חוזה בכירים אינה עניין המובן מאליו והיא מותנית בהסכמה מפורשת ומיוחדת של שני הצדדים הכרוכה, כאמור, בסיכויים ובסיכונים כאחד.

11.       אחד התנאים המוקדמים להעסקה בחוזה בכירים הוא יתרת תקופת שרות של העובד עד פרישתנו לגמלאות שאינה נופלת מ-4 שנים. הטעם לתנאי זה נעוץ, בין השאר, בהטבות המוענקות לעובד ובציפיות המעסיק להמשך שרותו במעמד זה תקופת זמן מינימלית שנקבעה.        שאלת ההגיון והסבירות של תנאי זה התבררה בבית דין זה ולגביה פסק חברנו השופט פליטמן לאמור:

" א.      קיים הגיון רב בקביעת תנאי של אופק העסקה טרם חתימה על חוזה בכירים; נוכח הטבות אותו חוזה בשכר ופנסיה.

ב.         אין מקום להתערבותנו בקביעת קו אותו אופק העסקה הצפוי, בן 4 שנים, כתנאי להעסקה על פי חוזה בכירים. משמעות תנאי תקופת האכשרה בן 4 שנים, לאור האמור, הינה - אי חתימה על חוזה בכירים עם עובד שיתרת שירותו קצרה יותר.

ג.         במקרה שלפנינו לא הובא ולו מקרה אחד  בשירות המדינה או במוסד, בו נחתם חוזה בכירים עם עובד לתקופת העסקה קצרה מ-4 שנים, כך שעקרונית גם המערער מחויב היה במילוי אותו תנאי".

            (ע"ע 245/07 ישראל לבב - המוסד לביטוח לאומי; לא פורסם).