השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת שרה מאירי ונציגות הציבור גב' צוונג וגב' קסטיאל; עב 5469/04) אשר דחה את תביעת המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ודמי חגים. בית הדין האזורי קיבל באופן חלקי בלבד את תביעתו של המשיב ביחס לרכיב של פדיון חופשה, אך קבע כי יש לקזז מרכיב זה סכום בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותו של המשיב. על אף האמור, חייב בית הדין האזורי את המערער בתשלום הוצאות המשפט ועל כך הערעור שבפנינו.
2.
ההליך בבית הדין האזורי
2.1. המשיב טען בתביעתו, כי עבד בקונדיטוריה שבבעלות המערער בתקופה שבין חודש מאי 1995 לבין חודש ינואר 2001, עת פוטר ללא הודעה מוקדמת. עוד טען המשיב, כי בתקופה זו עבד חמישה ימים בשבוע, בין השעות 13:00 ל- 20:00, וכי השתכר 6,000 ש"ח לחודש, כאשר שכר זה שולם לו במזומן, מבלי שניתן לו רישיון עבודה.
2.2. המשיב סמך תביעתו על מכתב המלצה אשר ניתן לו ביום 6.5.2000 על ידי המערער (להלן-
מכתב ההמלצה), ולפיו הוא עבד כקונדיטור במשרה מלאה במפעלו של המערער החל מחודש מאי 1995.
2.3. המערער טען, כי המשיב עבד אצלו החל מחודש מרץ 2000 ועד לחודש מאי 2000, היינו- תקופה של חודשיים ימים בלבד, וכי בתקופה זו עבד יומיים בשבוע. עוד טען המערער, כי שכרו של המשיב שולם לו על פי כמות התוצרת, לפי הספק ממוצע של 150 ק"ג ליום, כאשר על כל ק"ג שולמו לו 2 ש"ח. המערער טען גם כי המשיב עזב את העבודה מיוזמתו, ללא הודעה מוקדמת.
2.4. מטעם המערער העידו שלושה עדים, אשר עבדו בקונדיטוריה בזמן זה או אחר. אחד מן העדים, מר פוזיילוב, העיד כי הקונדיטוריה הייתה בבעלותו עד לשנת 1999, ורק אז עברה לבעלותו של המערער, אשר עבד בה לפני כן כשכיר. מר פוזיילוב העיד, כי לא העסיק בתקופה זו את המשיב. עד אחר, מר שלומוב, אשר מכתב ההמלצה נכתב על ידי המערער בעצה אחת עימו, העיד כי המכתב ניתן למשיב לצורך חילוצו מתיק משטרתי אשר נפתח כנגדו, ואילו המערער העיד כי מכתב ההמלצה ניתן למשיב על מנת שיוכל לעבוד במקומות אחרים (נספח ע/2-פרוטוקול הדיון מיום 25.1.2005).
2.5. בית הדין האזורי העדיף את גרסת המערער לכל אורכה, ואף ציין כי עדותו של המשיב הותירה בו תחושה של חוסר מהימנות. לפיכך, הגיע בית הדין האזורי למסקנה, כי המשיב הועסק אצל המערער תקופה של חודשיים בלבד, במהלכה עבד פעמיים בשבוע, בשכר של כ-300 ש"ח ליום, וכן כי המשיב עזב את עבודתו מיוזמתו וללא הודעה מוקדמת. משכך, דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הבראה ודמי חגים. בית הדין האזורי קבע כי המשיב זכאי לפדיון חופשה שנתית בסך של 192 ש"ח, אולם יש לקזז מסכום זה סך של 160 ש"ח כדמי הודעה מוקדמת להתפטרות.
2.6. על אף שדחה את חלקה הארי של תביעת המשיב, כאמור לעיל, חייב בית הדין האזורי את המערער בתשלום הוצאות המשפט בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בית הדין האזורי נימק קביעתו בנימוק הבא:
"משאין דעתנו נוחה מהקלות הבלתי נסבלת בה ראה הנתבע, מעסיק ישראלי-עצמאי, ליתן אישור לעובד, המוכר לו כחודשיים בלבד, תוך ציון פרטים, שאינם ידועים לו (ת.ז.)
ושאינם נכונים ומשראוי לשרש נוהג פסול זה- רואים אנו לחייב הנתבע בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח בצרוף מע"מ" (ההדגשה במקור).
3. ההליך שבפנינו התנהל על דרך של הגשת סיכומים בכתב, על יסוד תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
4.
טענות המערער
4.1. בית הדין האזורי שגה הן בעצם חיוב המערער- ולא המשיב- בהוצאות המשפט והן בקביעת סכום הוצאות מופרז.
4.2. בית הדין האזורי בחר להתעלם מן הראיות אשר הוצגו בפניו לעניין מתן מכתב ההמלצה למשיב, זאת למרות שהעדיף את גרסת המערער על פני גרסת המשיב לכל אורך הדיון.
4.3. בית הדין האזורי, בקובעו כי הצד המפסיד דווקא הוא שיזכה בהוצאות המשפט, סטה מן העקרונות המקובלים בפסיקה לעניין פסיקת הוצאות, ובהם מן העיקרון לפיו הטלת ההוצאות תהא בהתאם לתוצאות המשפט. עיקרון נוסף ממנו סטה בית הדין האזורי הוא העיקרון לפיו פסיקת ההוצאות צריכה להתאים להוצאות הממשיות שהיו לתובע בתביעתו. במקרה שבפנינו, לא היו למשיב כל הוצאות ממשיות, לאור העובדה שעורך הדין אשר ייצג אותו בבית הדין האזורי מונה לו מטעם עמותת "קו לעובד" המייצגת עובדים בהתנדבות, תמורת שכר סמלי של 300 ש"ח בלבד.
5.
טענות המשיב
5.1. בא כוחו של המשיב אינו מועסק בשכר על ידי עמותת "קו לעובד" אשר תפקידה אדמיניסטרטיבי בלבד, אלא תיק זה הועבר אליו מהעמותה, והוא מקבל את שכרו ככל עורך דין במגזר הפרטי, לפי הסכומים אשר נפסקים לטובת לקוחותיו. בא כוחו של המשיב השקיע זמן רב ומאמץ בהכנת כתב התביעה, בהופעה לישיבות בית הדין, בהגשת תצהירי העדות הראשית, בחקירת עדי המערער ובהגשת סיכומים בכתב. המערער יכול היה לחסוך למשיב, לבא כוחו ולבית הדין זמן יקר לו פעל בהתאם לנורמות המקובלות, והיה נמנע ממתן מכתב המלצה לעובד אשר זהותו אינה ברורה לו די צורכה.
5.2. לא נפל פגם יסודי או טעות בשיקול דעתו של בית הדין האזורי, המצדיק סטיה מן הכלל לפיו לא תתערב ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית. זאת במיוחד כאשר מדובר בהוצאות עונשיות, אשר נפסקו לתכלית ראויה לאור השתלשלות האירועים במקרה זה.
6.
דיון והכרעה:
6.1. לאחר שבחנו את כלל החומר שהובא בפנינו ואת טענות הצדדים אנו סבורים כי יש לקבל את הערעור.