פסק-דין בתיק עע 617/07

השופטת נילי ארד

עובדת הגישה תובענה נגד משרד החינוך, בשירותו הועסקה כמנהלת בית ספר. משרד החינוך מצידו מבקש להתיר משלוח הודעת צד שלישי לרשות המקומית במסגרתה פעל בית הספר, נוכח מעורבותה הפעילה בסיום העסקתה של העובדת. בית הדין האזורי דחה את עתירת המדינה  ומכאן הערעור שלפנינו.

התובענות בבית הדין האזורי  

2.   גב' ליטבק - המשיבה 1 (להלן: התובעת) הועסקה כעובדת הוראה על ידי משרד החינוך ובמעמדה זה זכתה במכרז לתפקיד מנהלת בית ספר בן גוריון בגבעת שמואל (להלן: בית הספר). בהתאם, ניתן אישור למינויה כמנהלת בית הספר לשנת הלימודים תשס"ז. משלא הסתייע המינוי הגישה התובעת ביום 16.11.06 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב  "בקשה למתן סעדים ארעיים ודחופים" במסגרתה התבקש בית הדין להורות למדינה להימנע מלפגוע בה "במשרתה, בתפקידה ובתנאי עבודתה, והכל עד לבירור התובענה העיקרית אשר תוגש".

ביום 22.11.06 נתן בית הדין האזורי (סגנית שופט ראשי חגית שגיא ונציגת ציבור לאה יפה לוי; בש"א  9617/06)  תוקף להסכמת הצדדים אשר זו לשונה:

" מוסכם עלינו כי המבקשת תישאר בתפקידה.

               שכרה ותנאי עבודתה לא ייפגעו וכל שינוי במעמדה או בתנאי עבודתה ייעשה על פי הכללים הנהוגים לגבי עובדי הוראה, כל זאת עד למתן החלטה אחרת על ידי בית הדין.

               במקביל, נפתח  בהדברות אינטנסיבית על מנת למצוא פתרון לסכסוך.

מוסכם כי בשלב זה רשאית המבקשת שלא להגיע לבית הספר - והיעדרותה לא תחשב כהיעדרות מעבודה ולא תגרום לכל פגיעה  בשכרה, בתנאי עבודתה או במעמדה, כל זאת עד להסכמה אחרת שתושג בין הצדדים או למתן החלטה אחרת על ידי  בית הדין".

3.  ביום 11.4.07 הגישה התובעת כתב תביעה נגד המדינה (עב' 4626/07) ל"סעד הצהרתי, אכיפת יחסי עבודה וסעד כספי" תוך שעתרה לסעד לשיבוצה לאלתר בעבודה "בהתאם להיקף משרתה, בתפקיד ניהולי ובכפוף לכל דין". בנוסף תבעה סעדים כספיים של "תשלום מלוא משכורותיה" עד סוף שנת הלימודים תשס"ז "תשלום הסכומים שנוכו, שלא כדין, משכרה" ותשלום "פיצויים  בגין הפרת הסכם, נזקים ישירים ועקיפים וכן עוגמת נפש בשווי 24 חודשי שכר".

ימים ספורים לאחר הגשת כתב התביעה, הודיעה גב' סולי נתן, מנהלת המחוז בפועל של משרד החינוך לתובעת, במכתב נושא תאריך 26.4.07, על סיום מינויה כמנהלת בית ספר בסוף שנת הלימודים תשס"ז.

4.   בתביעתה טענה התובעת כי המועצה המקומית גבעת שמואל (היא המשיבה 2 - להלן: המועצה) וראש המועצה, בהתנהלותם הפוגענית כלפיה, גרמו להפסקת העסקתה כמנהלת בית הספר ולסיום יחסי העבודה. עיקר טיעוניה בנדון זה היו אלה: במסגרת תפקידה כמנהלת נקטה בפעולות הנדרשות לטעמה לטיפול והתמודדות בבעיות משמעת ואלימות בבית הספר. עקב כך הוזמנה לפגישה אצל ראש המועצה ביום 26.10.06 בה השתתפו מנהלת מחלקת החינוך במועצה ומפקחת משרד החינוך. באותו מעמד הודיע ראש המועצה לתובעת כי עליה לעזוב את בית הספר בשל תלונות ההורים על בעיה חמורה ביחסי אנוש.

בהקשר זה טענה התובעת כי דרך טיפולה בבעיית האלימות בבית הספר "אינה מתאימה לאג'נדה של ראש המועצה, אשר החל זה מכבר את שנת הבחירות לראשות המועצה". כי הוא זה ש"הורה לכנס את ההורים ולפעול להדחתה" ובעקבות ישיבה שהתקיימה ללא נוכחותה הוציא ועד ההורים המרכזי מכתב הדורש הדחתה לאלתר;

עוד טענה, כי מנהלת מחלקת החינוך במועצה פעלה ל"יצירת דה- לגיטימציה" לתובעת בקרב המורים; כי בהוראת מנהלת אגף החינוך במועצה ו"בהנחיית ראש המועצה" הוחלפו מנעולי משרדה ונמנעה כניסתה לשטח בית הספר באיומים.

כתב התביעה מכוון נגד המדינה בלבד, בהיותה מעסיקתה של התובעת.  במסגרת זו טענה התובעת, כי המדינה נהגה כלפיה בחוסר תום לב קיצוני תוך שהייתה "שותפה פעילה, ולכל הפחות עצמה עיניים ונתנה יד, להתעמרותו של ראש המועצה" בה. בנוסף טענה, כי המדינה "אפשרה לכל האירועים להתרחש תחת ידה והביאה לכך שהתובעת לא תוכל לעבוד ולהמשיך לנהל את בית הספר, אלא אף הציעה פתרונות שאינם קרובים ואינם תואמים את כישוריה ומיומנויותיה" תוך שהוצע לה "להדיח עצמה מתפקידה ולעבור וללמד כמורה שלא מן המניין בבית ספר בראשון לציון".

בהתייחס לצירופה של המועצה להליך, ציינה התובעת בכתב התביעה כי לפי שהיא "מועסקת אך ורק על ידי הנתבעת (היא המדינה - נ.א.) וכפופה למרותה ולפי שהאחריות הבלעדית בה עוסק כתב התביעה דנא, היא של הנתבעת מן הפן הפדגוגי והן מן הפן הניהולי הרי שאין מקום, ודאי שלא באכסניה נכבדה זו ובמסגרת כתב התביעה לכלול את הרשות המקומית בין הנתבעים. ברור שאם תחפוץ הנתבעת בין אם בדרך של הודעת צד ג' או בין אם בדרך של גביית עדות לערב את המועצה המקומית סלולה ופתוחה בפניה הדרך לעשות כן".

5.   בכתב ההגנה ביקשה המדינה לדחות את התביעה כלפיה תוך שטענה להעדר עילת תביעה נגדה. במסגרת זו הוסיפה וטענה: התובעת אינה עובדת קבועה של המדינה והועסקה בחוזה עבודה לתקופה קצובה. התובעת לא פוטרה, אלא חוזה העבודה שלה הגיע לסיומו; מה גם שהתבררו ליקויים וקשיים בהתנהלותה של התובעת ובתפקודה.

עוד נטען, כי מכוח הוראות הדין חלה אחריות משותפת על המדינה והמועצה כאחד. לפיכך, הייתה המדינה "חייבת ליתן משקל לעמדת הרשות המקומית בכל הקשור למנהלי מוסדות בתחומם". עם זאת, חזרה המדינה והבהירה כי אין היא אחראית "למעשים אשר התובעת טוענת כי הרשות המקומית נקטה כלפיה, וכל טענה שיש לתובעת בקשר למעשים אלה, עליה להפנות לרשות המקומית".

6.   בד בבד עם כתב ההגנה הגישה  המדינה לבית הדין האזורי "בקשת רשות ליתן הודעת צד ג' כנגד המועצה" (בש"א 7248/07) בצירוף הודעת צד שלישי נגד המועצה במסגרתה התבקש בית הדין "לחייב את הצד השלישי לשלם למדינה - ככל שהיא תחויב בתשלום הסעדים הנתבעים על ידי התובעת והמוכחשים פיצוי ו/או שיפוי ו/או השבה ו/או השתתפות ו/או החזר בגין מלוא הסכום שתחויב בו, לרבות הוצאות משפט לתובעת באם תחויב בהן במסגרת תובענה זו, ובצירוף  הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל". זאת, מן הטעם "שכל הטענות של התובעת בכתב תביעתה מתייחסות לאירועים שבידיעת הצד השלישי ובאחריותו ומכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין  [נוסח חדש]".