השופטת לאה גליקסמן
:
1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (עב 1876/05 ואח'; השופט אילן סופר ונציגי הציבור גב' ורד הלל ומר דב אבדור), אשר דחה את תביעתם של המערערים לתשלום דמי הבראה לשנה שהסתיימה ביום 1.7.03 ולתשלום הפרשי דמי הבראה בפנסיה המשולמת להם.
העובדות והוראות ההסכמים הרלוונטיים:
2. המשיבה (להלן -
עשות) היא חברה ממשלתית בבעלות התעשייה הצבאית לישראל (להלן -
תע"ש).
3. יחסי העבודה בעשות מוסדרים בהסכמים קיבוציים ובהסדרים קיבוציים שנחתמו בין עשות לבין ההסתדרות הכללית. על פי הסכם קיבוצי מיום 2.1.92 (להלן -
הסכם 92) הצטרפו הצדדים להסכם הקיבוצי המיוחד שבין תעש לבין ההסתדרות (להלן -
הסכם תעש).
4.
המערערים סיימו את עבודתם בעשות על פי הסכם קיבוצי מיוחד מיום 28.3.95 (להלן -
הסכם 95). הסכם זה נחתם כחלק מתוכנית התייעלות והבראה, במסגרתה צומצמה מצבת העובדים ונקבעו שני מסלולי פרישה בתנאים מועדפים:
האחד - יציאה מוקדמת לגמלאות (פנסיה מוקדמת);
השני - פיצויי פיטורים מוגדלים. כל המערערים פרשו במסלול של פנסיה מוקדמת. על פי הסכם 95 התחייבה עשות לשלם לעובד שפרש לפנסיה מוקדמת גמלה ב
"שיעור המגיע לעובד או לעובדת בגין הזכויות שצבר במבטחים בכל תקופות עבודתו/ה בעשות בלבד, לרבות התקופה שעד גיל 65".
5.
ביום 9.4.03 נחתם בין עשות לבין נציגות העובדים הסכם קיבוצי ליישום תוכנית הבראה (להלן -
הסכם ההבראה; מוצג ת/1). על פי סעיף 7 להסכם הבראה, ההסכם חל על
"
כל עובדי החברה", למעט חריגים שפורטו בסעיף 8 להסכם ההבראה. פרק ד' להסכם ההבראה מסדיר את
"תרומת העובדים להתייעלות החברה ולהפחתת עלויותיה".
במסגרת פרק זה, בסעיף 10.3 להסכם ההבראה, נקבע כי
"התעריף ליום הבראה בגין כל אחת מן השנים שבתקופת ההסכם יופחת ויועמד על הסכום שיפורסם על ידי החשב הכללי כתעריף דמי הבראה לשירות הציבורי"
וכי
"בהתאם יופחתו גם דמי הבראה המשולמים לגמלאי החברה"
. כעולה מהחומר שבתיק, תעריף יום ההבראה הופחת מ - 480 ש"ח ליום ל- 351 ש"ח ליום. עוד נקבע בסעיף 10.3 להסכם ההבראה, כי הפחתת התעריף לא חלה על הפרשות עשות והעובדים לקרן הפנסיה ועל השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. כפי העולה מחומר הראיות, עקב טעות הדבר לא נעשה באופן שוטף בשנת 2003, אך בהסכמת עשות ומבטחים שילמה עשות את ההפרשים למבטחים בתשלום חד פעמי, כך שההפרשה מרכיב דמי ההבראה נעשתה על בסיס תעריף של 480 ש"ח ליום (נספחים ז' ח' וט' לתצהיר דוד עמנואל). בהתאם לכך, בפנסיה שמשלמת מבטחים למערערים, דמי ההבראה משולמים על בסיס תעריף של 480 ש"ח ליום ולא על בסיס התעריף המופחת - 351 ש"ח ליום.
6. בחודש ספטמבר 2003, עת נדון שינוי החקיקה בעניין גיל הפרישה וגיל הזכאות לפנסיה מקרן הפנסיה, נחתם בין עשות לבין כל אחד מהמערערים הסכם (להלן -
ההסכם האישי). על פי המוסכם בהסכם האישי, כל מערער פרש לפנסיה מוקדמת
ממבטחים. לנוכח העובדה כי פרישה לפנסיה מוקדמת מקרן הפנסיה מבטחים גורמת להפחתת שיעור הפנסיה, עשות התחייבה בהסכם האישי כי היא
"תשלם לגמלאי עד סוף ימיו או לשאיריו - בעצמה או באמצעות קרן שעשות תבחר בשיתוף עם ההסתדרות - את ההפרש שבין פנסית מבטחים לבין הפנסיה המוקדמת לה זכאי הגמלאי מעשות על פי הסכם 95".
בהמשך לחתימת ההסכם האישי, התחייבה עשות במכתב המנכ"ל מיום 29.9.03 (להלן -
מכתב המנכ"ל) כי
"כל הניכוי לביטוח לאומי עד גיל הפרישה בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 28.3.95 וכן הפרש תשלומי דמי ההבראה השנתיים לגמלאים, יכללו בהפרש לו זכאי הגמלאי מעשות".
7. בהתאם להסכם האישי, כל המערערים פרשו לפנסיה מוקדמת ממבטחים ביום 1.9.03, ועשות משלמת לכל אחד מהם את ההפרש בין שיעור הפנסיה שמשלמת לו מבטחים לבין שיעור הפנסיה המוקדמת לה הוא זכאי על פי הסכם 95 (להלן -
הפרשי הפנסיה). כך למשל, למערער אשר קסטל משלמת מבטחים פנסיה בשיעור של 59.91%, ואילו עשות משלמת את ההפרש בין שיעור הפנסיה לבין שיעור הפנסיה שהיה זכאי לו על פי הסכם 95 - 62%, דהיינו עשות משלמת לו הפרשי פנסיה בשיעור של 2.09%.
הנושאים השנויים במחלוקת ופסק דינו של בית הדין האזורי:
8.
זכאות המערערים לדמי הבראה לשנה שהסתיימה ביום 1.7.03:
8.1. לטענת המערערים, עשות לא שילמה להם את דמי ההבראה לשנה שהסתיימה ביום 1.7.03.
8.2. לטענת עשות, במועד פרישתם של המערערים בשנת 1995 שולמו להם שתי מנות של דמי הבראה: המנה האחת - תשלום אחרון כעובדים; המנה השנייה - תשלום ראשון כגמלאים. לפיכך, כל תשלום של דמי הבראה ששילמה עשות למערערים לאחר פרישתם לגמלאות, היה תשלום דמי הבראה מראש בעד השנה שלאחר מועד התשלום (תשלום ביולי 1996 - בעד התקופה יולי 1996 עד יוני 1997 וכן הלאה). לפיכך, דמי ההבראה ששולמו ביולי 2002 היו בעד התקופה שעד ליום 1.7.03 והמערערים אינם זכאים לתשלום דמי הבראה בעד השנה שהסתיימה ביום 1.7.03.
8.3. לטענת המערערים, תשלום מנה נוספת של דמי ההבראה במועד פרישתם בשנת 1995 נעשה מכוח הוראות הסכם תעש, הקובע כי עובד שפרש לגמלאות זכאי לתשלום מלוא דמי ההבראה בעד השנה בה הוא פרש לגמלאות, גם אם עבד רק בחלק מהשנה. מכאן, שתשלום המנה הנוספת במועד הפרישה היה חלק מתשלומים שהגיעו למערערים עקב פרישתם, והיה תשלום דמי הבראה לתקופה יולי 1995 ועד למועד הפרישה, ולא היה תשלום מראש בעד דמי הבראה לתקופה שעד יום 1.7.06. לפיכך, דמי הבראה ששולמו להם בכל שנה לאחר פרישתם לגמלאות, שולמו בכל שנה בעד השנה שחלפה ולא שולמו דמי הבראה מראש בעד השנה שלאחר מועד התשלום. אשר על כן, הם זכאים לתשלום דמי הבראה בעד השנה שהסתיימה ביום 1.7.03, בעבורה לא שילמה להם עשות דמי הבראה.
8.4. בית הדין האזורי קיבל בעניין זה את עמדת עשות, וקבע כי המערערים לא הביאו כל ראייה או מקור הסכמי מכוחו יש לשלם להם מנה נוספת של דמי הבראה מעבר למנה הנוספת שקיבלו במועד פרישתם, ולכן אינם זכאים לקבל עוד מנה עם פרישתם לפנסית זיקנה מ"מבטחים".
9.
תעריף דמי ההבראה לתקופה יולי 2002 - אוגוסט 2003 ובהפרשי הפנסיה:
9.1. לטענת המערערים, על פי ההסכם האישי, עשות חייבת לשלם להם את ההפרש בין הפנסיה המוקדמת שמבטחים משלמת להם לבין הפנסיה לה הם זכאים על פי הסכם 95. על פי הסכם 95, עשות חייבת לשלם להם את הפנסיה שמבטחים הייתה משלמת להם. מכאן, כי על עשות לשלם למערערים דמי הבראה על בסיס תעריף של 480 ש"ח ליום הבראה, הן בעד התקופה יולי 2002 עד אוגוסט 2003 והן בהפרשי הפנסיה החל מיום 1.9.03, כפי שמבטחים משלמת להם דמי הבראה על בסיס תעריף של 480 ש"ח ליום הבראה. בהקשר להסכם ההבראה טענו המערערים כי הסכם קיבוצי אינו יכול לגרוע מזכויות גמלאים, ולכן הסכם ההבראה לא יכול להפחית את תעריף יום הבראה לצורך חישוב דמי ההבראה המגיעים להם.
9.2. לטענת עשות, התעריף ליום הבראה שנקבע בהסכם ההבראה חל גם על המערערים בכל הנוגע לזכותם לתשלום דמי הבראה מעשות, שכן במהלך כל השנים עשות שילמה לגמלאים דמי הבראה על פי תעריף יום הבראה ששולם לעובדים הפעילים. אין זה סביר כי עשות תשלם לגמלאי דמי הבראה על בסיס תעריף גבוה יותר מתעריף דמי ההבראה המשולמים לעובד פעיל. לכן, בכל הנוגע להפרשי הפנסיה, לנוכח העובדה שהתשלום שמשלמת מבטחים מבוסס על תעריף יום הבראה של 480 ש"ח ליום, תשלום דמי ההבראה שמשלמת מבטחים למערערים עולה על תשלום דמי ההבראה שהיו מגיעים למערערים על פי הסכם 95, כך שלא קיים הפרש כלשהו אותו על עשות להשלים.