בש"א, ע"ע
בית דין ארצי לעבודה ירושלים
|
456-06,205-07
27/02/2008
|
בפני השופט:
1. הנשיא סטיב אדלר 2. יגאל פליטמן 3. נילי ארד
|
- נגד - |
התובע:
אוניברסיטת תל אביב עו"ד דפנה שמואלביץ עו"ד אסתי נדאל עו"ד תמר עציון
|
הנתבע:
רבקה אלישע עו"ד אלי זוהר עו"ד אורית זילוני עו"ד שרון לולצ'י
|
פסק-דין |
הש
ופ
טת
נילי ארד
בית הדין האזורי בתל אביב (כב' השופטת מיכל לויט כדן יחיד; עב 2286/04) קיבל את תביעת המשיבה למתן סעד של אכיפה ופסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ובגין עוגמת נפש. בהתאם, הורה על החזרת המשיבה לתפקיד בו כיהנה עובר לפיטוריה כסגן דיקן הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב, בצירוף סכומי פיצוי והוצאות משפט ניכרות.
בערעור זה נדרשים אנו לבחינת השאלה, האם בנסיבות המקרה, בדין יסודו של סעד האכיפה, והאם יש להתערב בשיעורי הפיצוי ובגובה הוצאות המשפט בתשלומן חויבה האוניברסיטה למשיבה.
הר
קע
2. באוניברסיטת תל אביב (המערערת שלפנינו; להלן גם:
הא
ונ
יב
רסיטה) פועל דיקנט הסטודנטים בראשותו של איש אקדמיה בכיר אשר נבחר לתפקיד מדי ארבע שנים. הדיקנט מספק לסטודנטים שירותים כלכליים, פסיכולוגיים וחברתיים באמצעות מדור מלגות וסיוע כלכלי, מדור הכוון תעסוקתי, מדור שירותים פסיכולוגיים, מדור ייעוץ לימודי, מדור מעורבות חברתית ומדור לרווחת הסטודנט (להלן גם:
הד
יק
נט).
3. המשיבה - גב' רבקה אלישע, שהיא בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, החלה עבודתה באוניברסיטה בשנת 1989. עד לשנת 1992 הייתה המשיבה רכזת פעילות חברתית במדור למעורבות חברתית בדיקנט הסטודנטים. לאחר מכן עברה לשמש כמנהלת המדור למעורבות חברתית בדיקנט. תפקיד אשר "כלל אחריות לפעילות המקצועית והמנהלית של המדור, גיוס משאבים למימון מלגות לסטודנטים ולהפעלת התוכניות החברתיות בקהילה, ניהול תקציב המדור וכח האדם והדרכה שוטפת לסגל המקצועי ולסטודנטים המשתתפים בפעילויות השונות. במסגרת תפקידה כמנהלת המדור למעורבות חברתית יזמה, פיתחה והפעילה תוכניות לעשייה חברתית, בין בתחום החינוך ובין בסיוע לאוכלוסיות נזקקות" .
4. במהלך כהונתה של פרופ' רות שלגי כדיקן הסטודנטים, בתאריך 1.1.2000 נבחרה המשיבה במכרז, והחלה משמשת בתפקיד, שלא היה קיים קודם לכן, והוא "עוזר דיקן הסטודנטים". בתאריך 18.7.2000 קיבלה המשיבה מעמד של קביעות בתפקידה זה.
בחודש נובמבר 2001 לאחר סיום כהונתה של פרופ' שלגי, וסמוך לראשית כהונתה של פרופ' תלמה ליבל כדיקן הסטודנטים, החלה התדרדרות ביחסים בין פרופ' ליבל לבין המשיבה, שהלכה והחמירה עד לכדי פיטוריה של המשיבה מעבודתה באוניברסיטה ביום 17.1.2004. מסכת עכורה זו, על השיבושים שנפלו בה ותוצאותיהם, מצאה ביטויה בהתדיינות בפני בית הדין האזורי, שהסתיימה בפסיקתו, מושא דיוננו בערעור זה.
הב
קש
ה
לסעדים זמניים, נגד הוצאה לחופשה כפויה ופגיעה בתנאי העסקתה של המשיבה.
5. מנכ"ל האוניברסיטה פרופ' לנגהולץ (להלן גם:
המ
נכ
"ל) הודיע למשיבה, במכתב נושא תאריך 29.5.03, על נקיטת הליכי משמעת נגדה והוצאתה לחופשה בתשלום. בתגובה, הגישה המשיבה בקשה דחופה לבית הדין האזורי בתל אביב, בה עתרה לסעדים ארעיים וזמניים נגד הוצאתה לחופשה כפויה ונגד פגיעה בתנאי העסקתה ובסמכויותיה, וביקשה להחזירה לעבודה סדירה בפועל בתפקידה כסגנית דיקן הסטודנטים . בהתייחס לבקשה זו הודיעה האוניברסיטה, כי היא שוקלת לפטר את המשיבה מעבודתה. במסגרת הדיון בהליך זה, הציע בית הדין לצדדים לפנות לגישור פנימי וחיצוני, תוך שנתן תוקף של החלטה להסכמתם, כי עד לסיום הליכי הגישור תשהה המשיבה בחופשה בתשלום ולא ייפתחו נגדה הליכי משמעת .
6. הליכי הגישור לא עלו יפה ובתאריך 24.10.03 הגישה האוניברסיטה הודעה ובקשה לפיה אין היא מתכוונת לנקוט בהליכי משמעת נגד המשיבה, כי אם לפתוח בהליכי פיטורים נגדה. בית הדין האזורי נענה לבקשת האוניברסיטה, ובהחלטתו מיום 15.12.03 התיר פתיחה בהליכי פיטורים נגד המשיבה. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ובקשה לסעד זמני בבקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה, נדחו .
בתאריך 12.1.04 הודיע מנכ"ל האוניברסיטה למשיבה על סיום העסקתה באוניברסיטה, החל מיום 17.1.04. שכרה שולם עד לחודש ינואר 2004 כולל. תקן התפקיד שמילאה המשיבה בדיקנט הסטודנטים, בוטל.
הב
קש
ה
לסעד זמני והתביעה נגד החלטת הפיטורים
7. ביום 13.1.04 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי בקשה נוספת לסעדים זמניים בד בבד עם התביעה העיקרית נגד פיטוריה. בהסכמת הצדדים אוחד הדיון בבקשה ובתובענה, תוך שנקבע כי חלוף הזמן, עד להכרעה בתביעה, לא יפגע בכל טענה העומדת למשיבה, לרבות בעניין חזרתה לעבודה.
פס
ק
די
נו של בית הדין האזורי
8. בפסק דין רחב יריעה עמד בית הדין האזורי על טענות הצדדים ועל מסכת הראיות המסועפת שהוצגה בפניו. בסופו של דבר הגיע למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל, תוך שהורה על אכיפת יחסי עבודה והחזרת המשיבה לעבודתה. להלן נעמוד, על ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין, במידת הנדרש לענייננו.
9.
בי
ת
הד
ין דחה את הטענות שהעלתה האוניברסיטה להצדקת החלטת הפיטורים, תוך שהתייחס אחת לאחת לטיעוני האוניברסיטה וטעמיה בנדון זה. עיקרי הדברים כפי שקבעם בית הדין האזורי הם אלה: