פסק-דין בתיק עע 420/06

השופטת לאה גליקסמן

1.                  בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב 2324/04; 6189/04), אשר קיבל חלק מתביעותיו של המערער בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו אצל המשיבה.

2.                  בתביעתו בבית הדין האזורי תבע המערער פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עגמת נפש, הפרשי שכר, דמי ביגוד, פדיון חופשה, הפרשות למבטחים, נסיעות, דמי חג, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויי הלנת שכר והחזר ניכוי שכר שלא כדין. בית הדין דחה את התביעות לפיצויי פיטורים,  לביגוד ולהחזר ניכוי שכר,  וקיבל חלקית את תביעותיו האחרות של המערער.

3.                  המערער הלין בערעורו על אלה:

א.     דחיית התביעה לפיצויי פיטורים.

ב.      חישוב תמורת ההודעה המוקדמת.

ג.       חישוב ההפרשות לקופת גמל.

ד.      שיעור פיצויי הלנת שכר בגין הפרשי השכר.

4.                  גם למשיבה היו השגות על פסק דינו של בית הדין האזורי, אולם המשיבה לא הגישה את ערעורה במועד, ובקשתה להארכת מועד להגשת ערעור נדחתה (בש"א 637/06). לפיכך, לא נדון בטענות המשיבה כי נפסקו למערער סכומים שלא הגיעו לו.

זכאות המערער פיצויי פיטורים

5.                  כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, המערער הועסק על ידי המשיבה כשומר. המערער הועסק על פי חוזה, כאשר בחוזה נקבע כי תקופת העסקתו תהיה בת 9 חודשים. למרות האמור בחוזה, המערער הועסק תשעה חודשים ושלושה שבועות.

6.                  במכתב הפיטורים שנמסר למערער נטען כי סיבת הפיטורים היא צמצומים. אולם, בית הדין האזורי קיבל את טענת המערער כי סיבת הפיטורים לא הייתה צמצומים, כנטען במכתב הפיטורים, אלא רצונה של המשיבה להימנע מלשלם למערער פיצויי פיטורים. למסקנה זו הגיע בית הדין האזורי הן לנוכח העובדה כי המשיבה פרסמה מודעת "דרושים" לתפקידו של המערער סמוך לאחר פיטוריו; והן לנוכח העובדה כי לאחר פיטורי המערער המשיבה העסיקה עובד אחר בתפקידו. עם זאת, סבר בית הדין כי במקרה הנדון אין תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן- חוק פיצויי פיטורים), לנוכח העובדה כי המערער הועסק פרק זמן קצר מ- 11 חודשים, ועל פי הפסיקה רק פיטורים בתום 11 חודש נחשבים כפיטורים "בסמוך לפני תום השנה". לפיכך, למרות חוסר תום הלב מצד המשיבה, המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים לפי החוק. יחד עם זאת, קבע בית הדין האזורי כי בשל התנהלות המשיבה, הנגועה בחוסר תום לב,  המערער זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש, בסך של 1,500 ש"ח.

7.                  המערער טען כי פיטוריו נעשו על מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים והוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. המשיבה טענה כי פיטורים "בסמוך לפני תום השנה" משמעם פיטורים לאחר 11 חודשי עבודה ויותר. כמו כן טענה כי המערער הועסק על פי הסכם לתקופה קצובה בת תשעה חודשים, וכי  פיטרה את המערער בתום לב, מנימוקים ענייניים.

8.                  סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963 קובע כי

פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.

9.                  לעניין משך הזמן שייחשב "סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה" נפסק:

בסעיף 3 האמור לא הוגדר המונח "סמוך", ויש על כן לפרש מונח זה בהתאם לנסיבותיו של כל עניין (השווה למונח "סמוך" בסעיף 33א(ג) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י - 1950; דב"ע נג/397 - 3 כפר ביאליק - עדינה לוין, פד"ע כה 423, 428).

.....