פסק-דין בתיק עע 347/03

הנשיא סטיב אדלר :

     ערעור זה על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב , עיקר עניינו בזהות מעסיקותיו של המערער ובקביעת זכאותו לפיצויי פיטורים.

ואלה העובדות העומדות ביסוד הערעור, כפי שעולות מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל חומר הראיות שבתיק בית הדין:

[2] המערער, עובד זר מרומניה, נכנס את גבולות הארץ ביום 16.2.1997 ושהה בה על פי אשרת עבודה שהונפקה לו בנמל התעופה בן גוריון ביום 20.2.1997, על גבה נרשם: "רשאי לעבוד: 'מליבו ישראל' - בלבד". החל מיום 22.2.1997 הועסק המערער, טפסן במקצועו, בעבודות בניה באתרים שונים של המשיבה 2 - חברת מליבו ישראל בע"מ (להלן: חברת מליבו). ביום 22.2.1998 אושפז המערער בבית החולים תל-השומר בשל שבר בכף ידו שהוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. ממועד זה ואילך המערער לא ביצע כל עבודה בפועל עבור המשיבות, מאחר והיה חבוש בגבס משך חודשים רבים. עם זאת, המערער המשיך להתגורר במגורים שהוקצו לו מטעם המשיבות, ברח' פרישמן בתל-אביב, עד לחודש יולי או אוגוסט 1999, שאז חזר למולדתו. בתקופה זו, על פי עדותו, קיבל המערער תשלומים מן המוסד לביטוח לאומי כנפגע בעבודה.

     המשיבות - ככל העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, עוסקות המשיבות 1, 3 ו- 4 בהספקת שירותי כח אדם, בעוד חברת מליבו היא חברה קבלנית. לפי שטענו באי כח הצדדים, המשיבה 1 - מונדי שירותי כח אדם בע"מ איננה פעילה מזה שנתיים ימים; המשיבה 4 - מונדי כח אדם יעיל 1996 בע"מ הפכה בשלב מסוים בשנת 1997 ל חברת ב.ס. שחק נכסים בע"מ, היא המשיבה 3 לפנינו.

     הסכם העסקתו של המערער נחתם בינו לבין חברת "מונדי" כח אדם בינלאומי", חברה שלטענת בא כח המערער אינה קיימת. תלושי שכרו הוצאו תחילה על שם המשיבה 4 - מונדי כ"א יעיל 1996 בע"מ  (עד ליום 31.5.1997) ובהמשך על ידי המשיבה 3 - ב.ס. שחק נכסים ובניין בע"מ.

ההליך בבית הדין האזורי ופסק דינו

[3] התביעה בבית הדין האזורי הוגשה תחילה נגד המשיבה מס' 1, אולם תוקנה לאחר מכן על ידי הוספת המשיבות 2, 3 ו- 4.      

     בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי כי מעסיקותיו של המערער בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה היו המשיבות 3 ו- 4 כדלקמן: חברת מונדי כח אדם יעיל 1996  בע"מ עד ליום 31.5.1997, וב.ס שחק נכסים ממועד זה ואילך ועד ליום 22.2.1998.  בכל הנוגע למשיבות 1 ו - 2 קבע בית הדין האזורי כי " אין כל ראיות שקושרות את התובע אל הנתבעת 1 והנתבעת 2 כמעסיקות" .

תביעתו של המערער לתשלום פיצויי פיטורים נדחתה על ידי בית הדין האזורי, שלא שוכנע כי מערער התפטר מעבודתו מטעמי בריאות. בית הדין האזורי פסק למערער סכומים בגין דמי הבראה ופדיון חופשה עבור שנת עבודה אחת. תביעתו לתשלום בעד ימי חג נדחתה.

     בפסק דינו של בית הדין האזורי מצויה התייחסות לרכיבי תביעה נוספים, שאינם מעניינו של ערעור זה.

טענות הצדדים בערעור :

[4] טען המערער כי בחינת נסיבות העסקתו מלמדות על קיום יחסי עבודה גם בינו לבין המשיבות 1,2 במשותף עם המשיבות 3 ו- 4. בכל הנוגע למועד ניתוק יחסי העבודה טענת המערער היא, כי אלו נמשכו גם כחצי שנה לאחר ה"תאונה" ונותקו רק ביום 22.8.1998. לדידו, נסיבות סיום העסקתו מזכות אותו בפיצויי פיטורים מכח סעיף 6 ל חוק פיצויי פיטורים. המערער עותר אף לתשלום סכומים בגין הבראה וחופשה עבור תקופה נוספת של חצי שנה,  מיום 22.2.1998 ועד 22.8.1998 (להלן גם: התקופה הנוספת), ולתשלום סכומים בעד ימי חג מכח ההסכם הקיבוצי בענף הבניין.

     טענו המשיבות, כי במהלך הדיון בפני בית הדין קמא הוסכם בין הצדדים, כי מעסיקותיו של המערער הן המשיבות 3 ו- 4 ועניין זה הפך למוסכמה שאין לדון בה כיום מחדש. יחסי העבודה בין הצדדים נותקו אליבא דהמשיבות כבר ביום 22.2.1998 אלא שמטעמים הומניטאריים הן המשיכו להעניק לו שירותי לינה ומקדמות שכר. עוד טוענות המשיבות, כי המערער לא עמד בנטל לעניין זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים בשל מצב בריאותו. המשיבות תומכות בפסק דינו של בית הדין האזורי בכל הנוגע לתקופת התשלום בגין חופשה והבראה ודחית התביעה לתשלום בעד ימי חג.

הכרעה

     ערעור זה כאמור, עניינו בזהות מעסיקותיו של המערער ובזכויותיו הכספיות בגין תקופת העסקה זו וסיומה. נדון בסוגיות אלו אחת לאחת.

זהות המעסיקות -

[5] אקדים ואומר, כי לשם בחינת סוגיה זו ונוכח האספקטים העובדתיים המאפיינים אותה, אדרש, בין היתר, גם לבחינת חומר הראיות שהובא בפני בית הדין האזורי. המשיבות 3 ו- 4 הוכרזו כבר על ידי בית הדין האזורי כמעסיקותיו של המערער ואין בפנינו כיום ערעור כנגד קביעה זו מטעמן. בערעור זה תבחן שאלת  קיומם של יחסי עבודה בין המערער לבין המשיבות 1 ו- 2.

     ככל העולה מכלל חומר הראיות שהונח בפני בית הדין, העסקתו של המערער היתה במתכונת מורכבת ובלתי שגרתית וניתן לאפיין אותה בשני ראשים עיקריים: חברות כח האדם השונות, הן המשיבות 1,3,4, טיפלו בענייני המערער ככל שהם נוגעים למגורים, כלכלה, מינהלת ושירות רפואי (ראו: עמוד 7 לפרוטוקול הדיון בפני בית הדין אזורי מיום 6.1.2002 - חקירת האחראי מטעם מונדי). חוזה ההעסקה עם המערער נחתם כאמור אף הוא אל מול חברת כח אדם - "מונדי כח אדם בינלאומי". לעומת זאת, עבודתו של המערער לכל אורך העסקתו התבצעה בתחום הבניה בחצריה של החברה הקבלנית "מליבו ישראל". הינה כי כן, בעוד חברות כח האדם "טיפלו" בענייני 'שהייתו' של המערער בארץ, הרי שחברת הבניה "מליבו" היא שהשתמשה בשירותיו ו"נהנתה" מביצוע עבודתו באתריה.