השופטת נילי ארד
מושא דיוננו בערעור זה ב
זכות העיון בפרוטוקולים ובהחלטות של ועדת המומחים לפי ה
חוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד - 1994. לאמור, האם זכאי התובע לקבל מסמכים אלה ככל שהם נוגעים לעניינו הוא בלבד; האם קמה זכותו לעיון גם במסמכיהם של תובעים אחרים שעניינם נדון בוועדה - ואם כן, באילו תנאים.
עד שנבוא לדיון בסוגיות אלה, נקדים ונפנה להשתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום.
הבקשה לגילוי פרוטוקולים
2. ביום 23.7.06 הגישה המשיבה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בקשה למתן צו עשה המחייב את המדינה - המערערת להמציא לעיונה פרוטוקולים מדיונים שהתקיימו בפני ועדת המומחים לפי חוק הגזזת (להלן:
ועדת המומחים או
הוועדה) בעניינם של ששה תובעים (להלן גם:
התובעים האחרים) שהיו אף הם מיוצגים על ידי בא-כוחה. מאותם פרוטוקולים ביקשה ללמוד על מניעי הוועדה בדחיית תביעתה להכיר בה כנפגעת גזזת. לטענתה, התובעים האחרים, שהוכרו כנפגעי גזזת, העידו בפני הוועדה על כך שקיבלו הקרנות בראש העין. ואילו תביעתה נדחתה, למרות שהעידה כי קיבלה הקרנות בראש העין.
עוד נטען באותה בקשה, כי מאחר והתובעים האחרים יוצגו על ידי בא-כוח המשיבה, זכאי הוא לקבל לעיונו את הפרוטוקולים מדיוניהם בפני הוועדה כדי לעשות בהם שימוש לצורכי תביעתה של המשיבה, מבלי שיידרש להציג בפני הוועדה ויתור על חיסיון מטעם התובעים האחרים (להלן:
בקשת הגילוי).
3. המדינה ביקשה לדחות את בקשת הגילוי, תוך שטענה כי תביעותיהם של האחרים הוכרו מחמת הספק בלבד ולפני שהיה בפני הוועדה מידע מהימן לפיו לא נעשו כלל הקרנות נגד מחלת הגזזת בראש העין; הוסיפה המדינה והודיעה כי, אין למסור את הפרוטוקולים בעניינם של שלושה מבין התובעים האחרים, שאין להם כל נגיעה לתובעת. לגבי שלושת התובעים הנוספים מבין הששה, הסכימה המדינה להמציא למשיבה את הפרוטוקולים מדיוני הוועדה בעניינם, בהיותם קרובי משפחתה ונוכח ה"רלוונטיות לפרוטוקולים של עדותם" לתביעתה. זאת, לפנים משורת הדין ובכפוף להצגת אישור על ויתור סודיות מטעם אותם תובעים.
החלטת בית הדין האזורי
4. בהחלטה מיום 17.12.07 עמד בית הדין האזורי (השופטת אהובה עציון ונציגי ציבור, גב' לאה נוישול ומר אברהם הירש; עב' 7105/03) על חובתה של ועדת המומחים לגלות פרוטוקולים תוך שהסתמך על הלכת בית דין זה ב
עניין סמי ימין [עע 1231/02
סמי ימין - מדינת ישראל, 20.12.05 (להלן:
עניין סמי ימין)]. בית הדין האזורי דחה את טענתו של בא-כוח התובעת (היא המשיבה בענייננו; להלן גם:
התובעת) בדבר זכאותו לקבל לעיונו את הפרוטוקולים של התובעים האחרים, ללא כתב ויתור על סודיות מטעמם, בהיותו בא-כוחם של אותם תובעים ושל התובעת. בנדון זה הטעים בית הדין האזורי כי "פרוטוקולים אלו הם פרוטוקולים רפואיים אישיים וחסויים. במידה וב"כ המבקשת סבור כי פרוטוקולים אלה יועילו להצלחת תביעת המבקשת עליו לבקש כאמור כתב ויתור סודיות מלקוחותיו".
בסופו של דבר, החליט בית הדין האזורי לקבל את בקשתה של התובעת "בהסתייגות" תוך שהורה כי הוועדה "תחשוף את הפרוטוקולים של הדיונים בעניינם של האנשים אשר היו מיוצגים על ידי ב"כ התובעת דהכא וזאת רק לאחר שב"כ המבקשת ימציא למשיבה כתבי ויתור על סודיות רפואית של כל אחד מהאנשים הנ"ל" (להלן:
החלטת בית הדין האזורי).
הערעור
טיעוני המדינה
5. על החלטת בית הדין הוגש ערעור המדינה לאחר מתן רשות (ברע 121/08).
בהיבט הכללי טענה המדינה כך: החלטתו של בית הדין האזורי, אינה מתיישבת עם החובה לגלות לבעל הדבר בלבד את פרוטוקול הדיון בעניינו, ומשמעותה חיוב הוועדה במתן פרסום פומבי לפרוטוקולים מדיוני ועדת המומחים ללא קשר לרלוונטיות ולאינטרס הציבור לצמצום חשיפת הפרוטוקולים; "גילוי נרחב של הפרוטוקולים עלול להביא ל'זליגת המידע' ולגרור ניסיון של תובעים חדשים ושל כאלה שתביעתם כבר נדחתה ללמוד מהם הגורמים והנתונים שעל סמכם מאשרת ועדת המומחים תביעות ובעקבות זאת לגרום לגל של תביעות שבכולן ניסיון להתאים את הגרסה שבפיהם לאמות המידה של הועדה". זאת, בהתחשב בכך שניתן לפתוח את עניינו של התובע "כל אימת שהוא נזכר בפרט חדש"; ונוכח העובדה ש"מספר מועט של עורכי דין מרכז את הטיפול במספר הרב של תביעות הגזזת". המדינה חזרה והטעימה, כי "חובת פרסום של כלל הפרוטוקולים משמעה פירוק ועדת המומחים מהכלים היחידים שיש בידה כדי לרדת לחקר האמת, באותם מקרים בהם, מדובר בתובעים ששמם נפקד מ'קובץ מודן', או רשומה מקורית אחרת, ושאין סימנים רפואיים המעידים על כך שקיבלו טיפול בהקרנה". לטענת המדינה "עדיין ישנם פרטים, הידועים אך לועדת המומחים ולמי שעבר טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת. פרטים אלה, הם הפרטים האיכותיים יותר" ועליהם מבקשת המדינה ל"הגן" כדי שלא יהפכו לנחלת הכלל. שאם לא כן יוכל כל תובע "לגולל את אותו סיפור בפני הוועדה" ובכך תיפחת הסבירות שהוועדה תיתן "אמון בלתי מסויג בדברי תובע ועדיו כדברים המשקפים זיכרון אישי, חוויתי ולא 'זכרון נרכש' על ידי איסוף הפרטים מתוך פרוטוקול כזה או אחר של ועדת המומחים". עוד צוין, כי "מול האינטרס הציבורי הממשי שבאי החשיפה, להמשיך ליתן אמון בעדותם של תובעים אחרים, לא עומד כל אינטרס ממשי של התובע";
בהתייחס לעניינה של המשיבה גופה הבהירה המדינה, כי נמסר לה פרוטוקול הדיון בוועדת המומחים אשר דנה בתביעתה, בצירוף החלטה מנומקת לדחיית תביעתה; וכי בפרוטוקולים של התובעים האחרים אין "שום פרט המוסיף על האמור בהחלטה בעניינה" ואי גילויים אינו פוגע בזכות הטיעון של המשיבה או ביכולתה לערער על החלטת הוועדה; עם זאת, ציינה נכונותה לפנים משורת הדין, למסירת הפרוטוקולים של שלושה בלבד מבין התובעים האחרים משהוברר שהם קרובי משפחתה ובשל זיקתם לתביעתה בכך "ששהו לטענתם במחיצתה בתקופה הרלבנטית".
המדינה התנגדה לטענת בא-כוח המשיבה לזכותו הוא לקבלת הפרוטוקולים תוך שטענה כי ייפוי הכוח שנותן הלקוח לעורך הדין הוא לצורך הטיפול בתיקו בלבד ולא בתביעותיהם של אחרים, ולעורך הדין אין זכות עיון בפרוטוקולים כל עוד לא קמה זכות זו ללקוחו. בעניין הנדון, עורך הדין מבקש את הפרוטוקולים לעשיית שימוש לצרכיו של המשיבה. בעוד אשר "התובעים עצמם (שאת הפרוטוקולים בעניינם מבוקש לחשוף) לא ביקשו בזמנו ואף לא קיבלו לידיהם את הפרוטוקולים בעניינם, שכן לא היה להם בהם כל צורך" ואין הם מבקשים לקבלם גם כיום, לעשיית שימוש לצרכיהם הם.
לעניין אחרון זה, ציינה המדינה, כי הוועדה מבחינה בין החלטה המקבלת את התביעה לבין החלטה הדוחה אותה. זאת, כפי פרשנותה למתחייב בפסיקתו של בית דין זה, באופן שפרוטוקול הדיון והחלטת הוועדה נמסרים אך ורק לתובע שתביעתו נדחתה, כדי שיוכל לעשות בהם שימוש, ככל שיראה לנכון, בהליכי ערעור.
6.
המשיבה סמכה על החלטת בית הדין האזורי מטעמיה. בהיבט הכללי הוסיפה וטענה: שקיפות מלאה ועיון בכל התיקים יסייעו לחקר האמת; ככלל, אין למנוע מהתובעים והנוגעים בדבר גישה חופשית לפרוטוקולים, דיונים ומסמכים המשמשים את וועדת המומחים; פרטי הטיפול בנפגעי קרינה כנגד מחלת הגזזת פורסמו בתקשורת ואין להסתירם מפני הציבור, כפי שמבקשת המדינה לעשות. אין מניעה כי נפגעים שתביעותיהם אושרו יפרסמו באינטרנט בפורום נפגעי גזזת "את כל המידע שמסרו לוועדת המומחים באשר למיקום המרפאה בה קיבלו את ההקרנות והפרטים שמסרו לוועדה, שהביאו לאישור זכאותם"; "האלמנט המרכזי" בקבלת תביעה או דחייתה הוא בקיומם או העדר קיומם של סימני הקרנות בקרקפת ולאו דווקא עדויות על מקום ההקרנה הנטען.
בהתייחס לתביעתה של המשיבה נטען: אין חשש כי "תילמד" מהפרוטוקולים מה לומר בעדותה "מאחר וגם היא וגם עדיה מסרו את עדותם, בתצהירים בשבועה, בפני ועדת המומחים ולא ניתן לשנות עדות זו". מה גם שכיום נמצא עניינה בעיון חוזר בפני ועדת המומחים וטרם ניתנה החלטה בעניינה.
הוסיף בא-כוחה ועמד על זכותו לעשיית שימוש בפרוטוקולים של לקוחותיו האחרים לקידום ענייניה של המשיבה. בנדון זה טען כי "לשלול מעורך דין זכות עיון בכל התיק בו הוא מטפל נוגד את הצדק, המשפט הציבורי והזכות הטבעית של עורכי הדין ולקוחותיהם". מבוקשו לעיין אך ורק בתיקים בהם קיבל ייפוי כוח כעורך דין וייצג את התובעים מבלי שיחויב לקבל מלקוחותיו ויתור על סודיות רפואית או אחרת.