השופט שמואל צור
1. ערעור בפנינו על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת אנגלברג-שוהם ונציג מעבידים מר עזרא משה; עב 1950/98), בו נדחתה תביעה שהגיש המערער לתשלום מענקים ותוספת אחוזי גמלה לפנסיה בעקבות פרישתו מעבודתו ברשות הדואר.
2. המערער עבד במשרד התקשורת של מדינת ישראל בשנים 1963 - 1987. ביום 1.4.87, בעקבות הקמת רשות הדואר, הועבר המערער לרשות הדואר. החל מיום 20.12.68 הועסק המערער בתפקידים שונים בשטחי רצועת עזה וצפון סיני. תחילה שימש המערער מזכיר כוח אדם בעזה וצפון סיני ומיום 1.12.80 כיהן כממונה על ענייני הדואר בעזה.
3. במהלך עבודתו של המערער ברשות הדואר נחתם בין הצדדים חוזה עבודה אישי מיום 11.7.90 אשר תוקפו למפרע מיום 1.4.89 (להלן-
ההסכם האישי) חוזה אישי זה הוארך בין הצדדים מעת לעת עד ליום 31.12.00, מועד בו סיים המערער את עבודתו ברשות הדואר ויצא לגמלאות. המערער המשיך לעבוד ברשות כגמלאי בחוזה מיוחד עד 31.8.03.
4. בבית הדין האזורי הגיש המערער תביעה למתן סעד הצהרתי, לפיו הוא זכאי לכל ההטבות הגלומות בהסכם קיבוצי מיום 25.7.80, שנחתם בין מדינת ישראל לבין ההסתדרות, המסדיר את זכויותיהם של עובדי מדינה שהועסקו בשטחי יהודה ושומרון, חבל עזה וצפון סיני, אשר משרותיהם צפויות היו להתבטל בעקבות הסדרי השלום שנערכו באותה עת (להלן -
הסכם השטחים). לפי הסכם זה הוענקו לעובדי המדינה, עליהם חל ההסכם, הטבות כאלה ואחרות בעת פרישתם.
5. בתביעתו טען המערער כי הסכם השטחים חל עליו וכי, עם יציאתו לגמלאות, הוא זכאי שיחולו עליו כל הזכויות שניתנו לעובדי המדינה בהסכם השטחים. תביעת המערער התמקדה בתוספת גמלה בשיעור של 10% לפי סעיף 7א(2) להסכם זה, במענק בגובה משכורת אחת קובעת לכל שנת וותק עבור 32 שנות שירות ובמענק נוסף בשיעור משכורת אחת כוללת לכל שנת וותק עבור 32 שנות שירות. המערער טען בתביעתו כי הסכום הכולל המגיע לו בהסכם השטחים מגיע לכדי מליון שקלים.
6. המשיבה הכחישה את טענות המערער ואף הגישה נגדו תביעה שכנגד להחזר כספים ששולמו לו ביתר על פי החוזה האישי. לטענת המשיבה כל ההטבות שבהסכם השטחים, להן טוען המערער, סותרות את הוראות ההסכם האישי על פיו הועסק ברשות הדואר.
7. בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער. בית הדין האזורי קבע כי הסכם השטחים אומנם חל על עובדי רשות הדואר, זאת מכוח העובדה שהרשות החילה הסכם זה על עובדיה ואימצה את הוראותיו. עם זאת, קבע בית הדין שהסכם השטחים אינו חל על המערער, זאת מכוח הוראות החוזה האישי בהן נקבע במפורש כי הוראות ההסכם הקיבוצי החלות על כלל עובדי הרשות לא יחולו על העסקתו של המערער.
8. בית הדין האזורי קבע כי המערער היה מודע לכך שהסכם השטחים אינו חל עליו שכן הוסכם, בהסכם האישי, כי משכורתו הקובעת תכלול גם את רכיב השכר של "תוספת שטחים" אך לא את כל הרכיבים אחרים שמקורם בהסכם השטחים. בית הדין האזורי קבע כי המערער בחר בדרך העסקה של חוזה אישי ממנו הוא יכול ליהנות אך לא גם מההוראות המיטיבות המעוגנות בהסכם השטחים. בית הדין דחה את טענתו של המערער כי הוא זכאי להטבות שבהסכם השטחים מכוח הבטחה מנהלית. עם דחיית התביעה דחה בית הדין האזורי גם את התביעה שכנגד שהגישה רשות הדואר.
9. בערעור בפנינו חוזר המערער על עיקר טענותיו בפני בית הדין האזורי. לטענתו, הוראות הסכם השטחים חלות עליו. המערער טוען, כי רשות הדואר הכירה בזכותו להטבות הקבועות בהסכם השטחים כפי שעשתה גם לגבי עובדים אחרים. רשות הדואר, מנגד, תומכת בפסיקת בית הדין האזורי.
10. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים אנו מוצאים כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להידחות על יסוד קביעותיו המפורטות של בית הדין האזורי, זאת לפי תקנה 108(ב)
לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991.
11. הסכם השטחים הינו מיום 25.7.80. הסכם זה נערך בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית והוא חל על כל עובדי המדינה שמשרותיהם בוטלו או יבוטלו בתקופת תוקפו של ההסכם אשר יחלו לעבוד בשטחי יהודה שומרון, חבל עזה וצפון סיני, לפני תאריך מסויים בשנת 1998.
12. הסכם השטחים, כאמור בו, נועד להעניק זכויות כאלה ואחרות לעובד שמשרתו בשטחים מתבטלת. על פי ההסכם, לכל עובד כזה, קיימת זכות להשתבץ במשרד ממשלתי או לפרוש משירות המדינה, בתנאים הקבועים בהסכם (סעיף 5 להסכם השטחים). לגבי עובד שבחר לפרוש מהשירות, מעניק הסכם השטחים הטבות גמלה המפורטות בסעיף 7 להסכם השטחים. כאמור, הסכם השטחים נועד לחול על עובדי המדינה ועליהם בלבד ובמועד כריתתו הוא אמנם חל על המערער בתוקף היותו עובד המדינה.
13. כפי שציינו בפתח הדברים, בשנת 1987 הועבר המערער לרשות הדואר. בעקבות העברת עובדי מדינה לרשות הדואר נחתם הסכם קיבוצי, מיום 14.4.88, אשר קבע הסדרים לעניין רצף זכויותיהם של עובדי מדינה אשר עברו לרשות הדואר (להלן -
הסכם המעבר).
14. סעיף 3 להסכם המעבר קבע כי:
"
שכרם או הכנסתם של עובדי הרשות לא יפגעו ולא יפחתו בתקופת תוקפו של הסכם זה, מכפי שהיו להם ערב חתימתו של הסכם זה, כפוף לאמור בו".
הוראה כללית זו והמשכה בסעיפי משנה א' - ג' שבו, משמרת את כל הזכויות שהיו לעובדי המדינה שעברו לרשות הדואר לגבי תקופת עבודתם ברשות ויוצרת רצף של זכויות עבודה בין שני המעסיקים הציבוריים (מדינת
ישראל ורשות הדואר). לפי זה, הסכם השטחים המשיך לחול על המערער גם בהיותו עובד רשות הדואר.
15. ביום 11.7.90 נערך חוזה עבודה אישי בין רשות הדואר לבין המערער. חוזה זה נערך לפי סעיף 35(א) לחוק רשות הדואר, התשמ"ו-1986 (להלן -
חוק הרשות). לפי סעיף זה שבחוק הרשות מוסמכת מועצת הרשות, באישור השר ושר האוצר, לקבוע סוגי משרות של בעלי תפקידים מינהלים בכירים ותפקידים מקצועיים מיוחדים, עליהם לא יחולו הוראות סעיף 33 לחוק, לפיו תנאי עבודתם של עובדי הרשות יהיו כשל עובדי המדינה בסייגים שאינם מענייננו. לגבי נושאי המשרה הנזכרים בסעיף 35 לחוק נקבע, כי המועצה באישור השר ושר האוצר תקבע את שכרם ותנאי העסקתם.
16. סעיף 13 להסכם המעבר קובע לאמור: